50 שנה אחרי הזכייה באירוויזיון: אבבא היא העתיד של הפופ
50 שנה אחרי הזכייה באירוויזיון: אבבא היא העתיד של הפופ
בעידן שבו התחרות הפכה מפלט לזוכי ריאליטי עם שירים דלוחים, מתגלים ארבעת המופלאים השבדים בגדולתם. במופע שובר השיאים "ABBA Voyage" מוכיחה הלהקה לעולם מי פה עדיין מלכת הריקודים. כתבנו השיל מעליו את שכבות הציניות ונהנה מכל רגע
השבוע מלאו 50 שנה לזכייה של אבבא באירוויזיון 1974 עם השיר "ווטרלו". האירוויזיון, שהתקיים בברייטון שבבריטניה (ובו הגיעה להקת כוורת, נציגת ישראל, למקום השביעי עם "נתתי לה חיי"), הזניק לחיינו את הלהקה השבדית, ששרדה בסך הכל שבע שנים אך הפיקה תשעה שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי.
באירוויזיון הקרוב, שיתקיים במאי בשבדיה, קל להמר שתיערך איזושהי מחווה ללהקה. אלה היו השנים הגדולות של האירוויזיון, שהזניק להיטי ענק מאת פראנס גל, אן־מארי דויד, ג'וני לוגן ובאקס פיז — וגם נציגי ישראל יזהר כהן, חלב ודבש, הכל עובר חביבי ועופרה חזה. כיום האירוויזיון הוא פרס לזוכי תחרויות ריאליטי עם שירים דלוחים, אז האירוויזיון היה תחרות הריאליטי בעצמה והשירים ניסו להשתלב במציאות הדינמית של הפופ האירופי ואבבא היתה היהלום בכתר התחרות לתולדותיה. מי שגדלו בשנות השבעים והשמונים ניהלו יחסי אהבה־שנאה עם הלהקה, שאומנם יצרה שירי פופ מושלמים, אבל גם צעדה לא אחת בצד הפחות אלגנטי של קיטש מוזיקלי, בייחוד כשהיחסים בין ארבעת חברי הלהקה, אנייטה פלטסקוג, בני אנדרסון, ביורן אלבאוס ואנני־פריד לינגסטד, הלכו והתערערו והשירים הלכו ונהיו עצובים יותר.
אלא שהזמן עבד לטובתה. אבבא כבר לא קיימת כלהקה מתפקדת יותר מ־40 שנה, אבל חבריה ומנהליה ממשיכים לנהל את המותג ואת הרפרטואר באופן מושלם, כזה שמשאיר את השירים שלהם בתודעה ומקנה להם מעריצים חדשים. תחילה עם המיוזיקל הבימתי "מאמא מיה" והגרסאות הקולנועיות שלו, ובאחרונה עם המופע "ABBA Voyage" בלונדון. כבר שנתיים שהמופע הזה ממלא בכל יום אולם של 3,000 מקומות שהוקם במיוחד בעיירה סטרטפורד, מרחק נסיעת רכבת קצרה מהבירה. כך, בכל שבוע מכירות הכרטיסים מניבות ללהקה 2 מיליון דולר, וזאת מבלי שיצטרכו לעזוב את ביתם. המופע, שעלותו היתה 175 מיליון דולר — ונחשב למופע המוזיקה היקר בכל הזמנים — כיסה לאחרונה את הסכום העצום שהושקע בו, ומפיקיו מתכננים בקרוב להביא אותו גם לסידני, סינגפור, לאס וגאס וניו יורק. כל מי שמגיע למופע מגיע מטעמי נוסטלגיה: השירים של אבבא הם פסקול רטרו, של השנים שנשקו לדיסקו וליורופופ; אבל כל מי שיוצא ממנו מבין שהוא חווה משהו עתידני לחלוטין. ובמילים אחרות: ראינו את העתיד של הפופ וקוראים לו אבבא.
כדי להתלהב במאה אחוז מ"ABBA Voyage" צריך להגיע לשם כמוני: מבקר קולנוע, מעריץ מוזיקה ועם קורטוב ציניות וסנוביות שהתאדו ממני תוך ארבעה אקורדים. בשעה שהמופע מתחיל והאוזניים חוגגות את הסאונד המושלם, העיניים לא מצליחות להבין מה הן רואות. ביילי וולש, במאי בריטי שביים סרטי תעודה על ברוס ספרינגסטין, אינקסס ואואזיס, הוזעק לביים את המופע אחרי שהבמאי השבדי המקורי יוהן רנק ("צ'רנוביל") פרש ממנו. וולש הפך את המופע להופעה חיה של אבבא, רק בלי שאבבא יהיו שם. הוא עשה זאת באמצעות חברת האפקטים של ג'ורג' לוקאס, ILM, שצילמה בעזרת 160 מצלמות את חברי הלהקה מבצעים 22 משיריהם, ואף מציגים אותם בקטעי קישור ישירות לקהל. אנשי האפקטים של לוקאס יצרו מהצילום הזה אווטארים, דמויות דיגיטליות של הלהקה, שנראים כפי שנראו ב־1979, בפעם האחרונה שהופיעה בלונדון (כיום חבריה מתקרבים לגיל 78).
הדמויות הדיגיטליות האלה מוקרנות על מסך לד עצום, שהופך גם את האולם ואף את הקהל עצמו לחלק מחוויה של סאונד ותאורה: המסכים נמשכים אל הקירות מסביב, 290 רמקולים מפוזרים מעל הקהל, והתאורה שיורדת מהתקרה מעל הופכת את כל האולם למופע אורות מהפנט.
חברי הלהקה לא מסתירים לרגע שהם לא שם. "אנחנו כבר לא נראים כך", אומר בני אנדרסון, אחד ההוגים הבולטים של המופע, בדברי הקישור, "אבל כך בחרנו להופיע לפניכם, כדי שתזכרו אותנו כמו שהיינו". העין לא לגמרי מצליחה לקלוט את הפלא שמתרחש על הבמה, כשמה שנראה בבירור כאפקט טכנולוגי גם נראה לחלוטין חי ומציאותי ונוכח. בין השאר בזכות ההחלטה הגאונית ללוות את המופע עם להקה אמיתית בת עשרה נגניות ונגנים שמשחזרת את הסאונד המקורי של אבבא.
המוח מקבל זריקה הגונה של אורות, צלילים וקצב בשעה שקשה להכריע בדיוק מה קורה מולנו: האם זו בעצם להקת קאברים מושקעת? או שיש כאן איזה סטארט־אפ משוגע ועתידני שישנה את פני עולם ההופעות החיות? דמיינו עתיד שבו אלביס פרסלי חוזר להופיע בלאס וגאס, נדמה שזה בקרוב יכול לקרות.
חשוב לזכור שחברי הלהקה היו שותפים מלאים להפקה. ככה הם רצו את זה, ושוב נדמה שאבבא, שהיתה מהראשונות שהוציאו וידיאו־קליפים לשיריהן, מקדימה את זמנה. אנדרסון מזכיר בחיוך בעת המופע שבאותו אירוויזיון בברייטון בריטניה העניקה להם אפס נקודות, אבל אבבא מהרגע הראשון פנתה קודם כל לקהל הבריטי, החל מהבחירה בשיר שנקרא "ווטרלו", על שם הקרב שבו הגנרל האנגלי וולינגטון הביס את צבא נפוליאון, דרך ההחלטה לקחת את "מאמא מיה" קודם כל לווסט אנד, וכעת עם העובדה ש"ABBA Voyage" מתקיים באופן בלעדי בממלכה. הבריטים אכן הפיצו את שמה של אבבא בשאר העולם. במהלך הצפייה וההאזנה לפלא הזה חשבתי שמדובר אולי בחוויה דומה ללאכול פיתה במזנונים של אייל שני בניו יורק, פריז ותל אביב. ABBA Voyage הוא זיכיון של מטבח של שף, שדאג שערב ערב תוגש שם המנה שהוא עצמו יצר, כאילו הוא עצמו הכין אותה. זה מופע שהוא חציו מלאכותי, חציו אורגני, אבל יש בו אפס ציניות. וכך אבבא — להקה בת 50 — תמשיך להרקיד את הקהל שלה גם ב־50 השנים הבאות, ותייצר אייטמים על איך זיהתה את ההווה והפכה אותו לעתיד של הפופ.
