הקמפיין של לואי ויטון עם יאיוי קוסמה: ניצול של קשישה חסרת ישע או גאונות שיווקית שלה?
הקמפיין של לואי ויטון עם יאיוי קוסמה: ניצול של קשישה חסרת ישע או גאונות שיווקית שלה?
מסע הפרסום המגלומני של לואי ויטון עם האמנית יאיוי קוסמה מעלה טענות על ניצול. אך אולי המבקרים שבויים בסטריאוטיפים כלפי נשים, חולי נפש וקשישים?
מסע יחסי הציבור המונומנטלי והמגלומני של הקולקציה החדשה מבית לואי ויטון, בשיתוף פעולה עם האמנית יאיוי קוסמה, הוציא לאור הרבה תפיסות חשוכות שלנו כחברה. אותה אשה שעד לפני רגע היתה מקור לפליאה ודוגמה לעוצמה, ששלטה בכל פסיק בתערוכה שהוצגה במוזיאון תל אביב והיתה מעורבת בהצבה של כל נקודה של נקודה, הפכה בן רגע לקשישה בת 93, המתגוררת בבית חולים לחולי נפש ומנוצלת על ידי חברת אופנה.
זהו שיתוף הפעולה השני בין האמנית היפנית לוויטון. הראשון נוצר בדיוק לפני 10 שנים והיה הצלחה גדולה. כבר אז קוסמה היתה מותג, עם חדרי המראות־פלאות שייצרה בכל מוזיאון המכבד את עצמו והנקודות המפורסמות. מאז רק צברה יותר עוצמה: כוכבת בלתי מעורערת שמיליוני אנשים בכל העולם עומדים בתור כדי לראות את עבודותיה. בהתאם לכך גם גדלה הקולקציה עם ויטון הכוללת עתה כ־450 פריטים, מנעליים ועד משקפי שמש.
אפשר להתווכח על הטעם או חוסר הטעם של הרובוטית בדמותה של קוסמה שניקדה את חלון הראווה בחנות הדגל של לואי ויטון בניו יורק, אפשר גם להרגיש אימה מהולה בבחילה קלה נוכח הפסל העצום הגרוטסקי בדמותה, המחבק־מנקד את בניין חברת האופנה בפריז. אבל לפקפק בכך שזה נעשה בהסכמתה? למה?
״סגנון החתימה של יאיוי מעטר כיום 400 חפצים של בית האופנה היוקרתי הצרפתי — אך לא ברור עד כמה היא מעורבת״, היתה הכותרת במגזין "The Art Newspaper" ומה ההוכחה לכך? ״נראה שהיא לא העירה בעצמה שום הערה על שיתוף הפעולה״, נכתב בכתבה, המסתיימת במשפט. ״במקרה של קוסמה, אני תוהה מי בדיוק חותם על הנקודות שלה ועד כמה היא מודעת לכל מה שנמכר היום בשמה״.
גם הגלריסטית והאוצרת דבי לוזיה, במדור הוותיק שלה ״השבוע בעולם האמנות״, מעלה ספקות לגבי כשירותה של האמנית: ״מדובר באשה חולת נפש בת 93, מוקפת בצוות המנהל את הסטודיו שלה״, היא כותבת. ״לא הצלחתי למצוא אף צילום שלה מהשנים האחרונות ואין כל התייחסות אישית שלה לקמפיין הנוכחי - רק תגובה של 'הסטודיו'״. אז נכון שקוסמה לא הוציאה כל הודעה רשמית, ובאתר שלה לא מופיע דבר על הקמפיין אך העמוד הרשמי שלה באינסטגרם מוצף בתמונות ובסרטונים קצרים מהקמפיין.
מה יש בקמפיין שמעלה את הפקפוק בכשרותה הקוגניטיבית, ולמה שאלה שיכולה להיות לגיטימית לגבי התמסחרות וזכויות יוצרים מוציאה לאור את כל הסטריאוטיפים לגבי גיל, מחלות נפש ובמיוחד כשמדובר בנשים?
״אנשים מרשים לעצמם להגיד דברים שעל גברים לא היו אומרים, וזה גם מה שכל כך מצער״, אומרת סוזן לנדאו, שאצרה את תערוכתה שוברת הקופות של קוסמה במוזיאון תל אביב. ״כולם מנסים למצוא הסבר למה שקרה, כי הם לא רוצים להאמין שהיא הסכימה לזה. הקמפיין של ויטון הוא בוטה, דורסני, מזעזע, מפלצתי וציני. הוא שם את קוסמה ללעג, הם גרמו לה נזק עצום, ממש הרסו את תדמיתה״.
כשאת אומרת ניצול זה אומר שהיא לא שותפה לזה?
"אף אחד לא יודע בוודאות. היא מבודדת מהעולם. כשעבדתי על התערוכה אנשי הסטודיו ניסו לשכנע אותי שהיא כמובן יודעת על הכל, עוקבת ומודעת. אבל במקרה הזה אני ממש בספק. אמנית עם יושרה מינימלית לא היתה יכולה לאשר את זה. אז אולי היא פשוט לא מבינה מה קורה. לפני כמה חודשים הייתי בטוקיו וביקשתי להיפגש איתה: הם התנצלו ואמרו שרק שלושה אנשים הכי קרובים רואים אותה. אף אחד אחר לא״.
איך יכול להיות שהיא לא יודעת כשכל פיפס בתערוכה שאצרת במוזיאון דרש את אישורה?
"כשעבדנו על התערוכה הצוות שעובד איתה הקפיד על כל פסיק. הם דאגו לה ורצו שהכל יהיה מושלם מבחינת התכנים והתצוגה. לכן זה לא מסתדר לי עם מה שקרה כאן. איך הם יכלו לעשות דבר כזה? תמיד חשבתי שהם שם כדי לעזור ולהגן עליה. עכשיו מה נשאר? זו המורשת שלה? זה בטח לא רצון שלה אלא רק תאוות בצע של הסובבים אותה. הרי היא לא צריכה את זה״.
