שולי רנד: "כוח־העל שאני שואף אליו הוא רחמנות"
שולי רנד: "כוח־העל שאני שואף אליו הוא רחמנות"
השחקן והזמר שולי רנד מתכונן למופע הביוגרפי “תשליך” ולתפקיד קולנועי בהשראת שייקספיר. הוא מכור לקפה, מעביר את שישי בבוקר אצל הפסיכולוג, מתחרט על השנים שהיה בנתק מהוריו, מנהל מערכת יחסים מורכבת עם זוג צ'יוואוות וחולם על אנונימיות, עד שזה עובר לו
שולי רנד
גיל: 60 • מקום מגורים: רמת גן
• מצב משפחתי: נשוי. אב לשבעה
• זמר, שחקן ותסריטאי. זוכה שני פרסי אופיר ("החיים על פי אגפא", "האושפיזין"). ב־22 בספטמבר יקיים ערב חגיגי לראש השנה עם המופע המוזיקלי תיאטרלי שלו "תשליך", עם אורחים מיוחדים בזאפה אמפי שוני
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בדרך חזרה מביקור אצל הבן שלי ישראל, ילד עם תסמונת דאון, בן 22, שנמצא במקום הנפלא סדנת שילוב בגבעות, קהילה לבעלי מוגבלויות. פעם בשבוע אני נוסע לבקר אותו. מצאתי אותו היום במצב רוח טוב, בריא וחיוני ושיחקנו כדורסל וכדורגל והוא מפרק אותי. זה אחד מרגעי הנחת הגדולים שלי בשבוע".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"לרוב בבית. קפה שחור בלי סוכר עם תמר. לצערי, אני חובב קפה, שלא לומר מכור, ויש לי מלחמה עם הדבר הזה. אני גם מאוד חובב בתי קפה ואוהב להיפגש בבתי קפה, אבל בחודש אלול פחות".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"יש יהודי שלא היה יושב על בירה אבל הייתי מאוד רוצה לשבת איתו, לקבל ממנו כוח ולשאול אותו שאלות על דברים שלו שאני לומד וזה רבי נתן מנמירוב, תלמידו המובהק של הרבי נחמן מברסלב. היתה לו רמה רוחנית אינטלקטואלית גבוהה ומצד שני גם רמה מעשית גבוהה אז הדמות שלו תמיד הקסימה אותי. עם רבי נחמן לא הייתי מעז אפילו לחשוב".
על מה אתה עובד עכשיו?
"על המופע הגדול והחגיגי של 'תשליך' ב־22 בספטמבר באמפי שוני (רנד מגולל את סיפורו האישי דרך תחנות בחייו ושר שירים המתכתבים עם סיפורו, בהם ‘משיח’ של שלום חנוך, ‘עד העונג הבא’ של המכשפות, ‘ניצוצות’ של ברי סחרוף" ועוד — מנ"ש). החלום שלי תמיד זה לשלב את העניין של המשחק שטבוע בי ואת המוזיקה שטבועה בי חזק, ובמופע הזה אני חושב שהצלחנו לעשות את זה. אני גם בחזרות לקראת פיצ'ר שנתחיל לצלם בקרוב, ‘הבדחן’ שהוא המקביל לליצן השייקספירי. הוא יכול לומר דברים שאף אחד אחר לא. כתבתי את התסריט סביב עולם החתונות ואני אשחק, יחד עם שותפי ליצירה גידי דר שיביים ויפיק".
מה השריטה שלך?
"מערכת יחסים רגשית מורכבת עם שני כלבי צ’יוואווה מקסימים ומעצבנים. בשום תרחיש לא ראיתי את עצמי עם כלב או חתול והנה יש לי לא אחד אלא שניים ועוד צ'יוואוות".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"אבא שלי קיבל את העצה הזאת לפני 45 שנה מהרב מסדיגורה אבל היא השפיעה עליי. הוא התייעץ איתו מה לעשות איתי כי התחלתי לצאת בשאלה. הרבי אמר לו שהוא יודע שהוא אוהב את כל הילדים שלו אבל אותי הוא צריך לאהוב יותר. זאת העצה שאיפשרה לי את דרכי כי הדלת היתה פתוחה כל הזמן ואיפשרה לי לא לשרוף את כל הקשרים מאחוריי".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"זה מתחיל מטיפול פסיכולוגי מוקדם בבוקר, משם קניות ואז הכנות ובישולים לשבת יחד עם אשתי צוף (צופית גרנט). בשישי אני בהכנות ולפי הכוונה וההשתדלות כך התוצאה של מנוחת השבת, לכן אני מאוד מקפיד".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"רחמנות. הייתי רוצה בלי גבול ובלי מידה, וזה הכי כוח־על שיש בעולם".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"העולם בנוי משקר. ואם לשקר אז בעיקר יוצא לי לשקר מפני השלום, שהכוונה היא לפייס. פונים אליי המון אנשים עם היצירה שלהם, אז איך אתה אומר לאדם בלי לשקר? אתה לא אומר 'אחי, אתה גאון', אלא מוצא את הנקודות הטובות כדי שיוכל להמשיך".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"התשובה ברורה אבל אני אדם חרדי ואנחנו לא מדברים על דברים כאלה בפרהסיה".
למה אתה מתגעגע?
"להורים שלי ולבית שלהם. אמי נפטרה בשבעה של אבא שלי ואני מתגעגע אליהם ומאוד כואב את זה שהיו שנים שלא ינקתי מהבית הזה, שהיה מקור לתורה, תרבות, אהבה שמחה, אינטליגנציה רגשית ורחמנות. היו לי הורים נפלאים והיו שנים שבגלל סיבות אישיות לא יכולתי למצות את הקשר איתם וזה מאוד חסר לי".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"איפה שאני, גר ברמת גן. ויש לי חלומות ילדות שלא יקרו: אני רואה את עצמי גר שבוע בכפר אנונימי שכוח־אל רגוע עד שאברח. יש לי תמיד חלומות על אנונימיות, על היעלמות, על בריחה, אז אני רואה את עצמי שם, אבל זה כמו אנשים שחולים על טבע אבל לא יכולים להיות בו יותר מרבע שעה".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"מערכת היחסים שלי עם כסף מורכבת. שני דברים שלא עניינו אותי אף פעם: כסף ואוכל. אז על מתנות לאנשים שאני אוהב ושכלול תנאי היצירה שלי: מחשב טוב, מחברת, עיפרון. חשוב לי להוציא כסף על דברים שבאמצעותים הילדים שלי יקדמו את העצמאות שלהם: לימודים, רישיון נהיגה וכו'".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את השליטה הלא כנה שיש לרגש האשמה אצלי. למצוא את האיזון הנכון כדי שזה לא ינהל אותי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"אני קולטן של כל רגש אשמה. השורש הפסיכולוגי של זה קשור למוות של אח שחוויתי בגיל צעיר, והביטוי שלו הוא — כל מי שבא ברוך הבא. הדבר הזה מנהל אותי בצורה קיצונית ולא בריאה. רגש אשמה הוא רגש מתעתע כי יש דברים שראוי לנו להיות עליהם אשמים, ולהיפטר מרגשות אשמה זה פסיכופתיות לחלוטין מצד אחד, אבל ברור לי שהדבר הזה לא מווסת אצלי מספיק מצד שני".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שאחרי כל מה שעברתי, לא איבדתי את היכולת לאהוב ולא איבדתי את היכולת להאמין בבני אדם, ואפילו הצלחתי לשמור על איזו תמימות. אין לי שום סיבה להיות תמים וזה הישג גדול שאני משייך גם לבית שממנו באתי וגם לשמירה מסוימת שהיתה על הפיקדון שקיבלתי, כלומר על הנשמה שלי. זה לא מובן מאליו שאני לא מריר וחשדן. מסכת חיי היתה אמורה לבצר אותי בעמדה של התגוננות אבל הלב שלי פתוח — וזה הישג".
מה מפחיד אותך?
“בעניין של היצירה אני עסוק ברלבנטיות וחוסר רלבנטיות. ביכולת שלי להיות רענן, להמציא את עצמי מחדש, לרוץ בין ז'אנרים ולא לחזור ולעשות אותו דבר. הפחד שלי מהתאבנות יצירתית, זה מה שמעסיק אותי עכשיו קצת יותר. כשאני עולה לחדר עבודה, חשוב לי להיות עם דופק מואץ, וכשקורים לי דברים חדשים ויש לי גל כזה זה משמח אותי, וכשלא זה מפחיד אותי".
מה עושה אותך מאושר?
"זה שאני מאוהב באשתי צוף, ובאמת לא חשבתי שאזכה אי פעם שוב להיות מאוהב כמו נער. במה שהיא נותנת לי, בקשר המאוד מיוחד שיש בינינו, אני מוצא את עצמי שולי רנד המאושר. פעם זה היה אצלי טאבו, חשבתי: מה בין אושר ליצירתיות, הרי כל היצירה תלויה בייסורים ושריטות ואני שמח לגלות שזה ממש לא ככה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"הילדים שלי. הייתי רוצה להיות מעורב בחיים של כל הילדים שלי, ושהם יהיו יותר מעורבים בחיים שלי".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"האינטואיציה שלי לקלוט מצבים ובני אדם. אני נכנס עם נהג למונית לנסיעה של שעה ואני מגיע איתו לקשר אמיתי. אני סקרן נורא, שואל כמה שאלות ומהר מאוד מחבר וקולט את הסיטואציה".
מי האמנים שהכי השפיעו עליך?
"שלום עליכם, בגלל שאף על פי שהיה לו איזמל מנתחים חד כתער, היתה בו גם אהבה מאוד גדולה לדמויות שלו, מאיר אריאל, אביב גדג', אסף תלמודי, ש"י עגנון ורנה ירושלמי".
אם לא היית שחקן ויוצר מה היית עושה?
"אני תמיד אומר שאין לי מושג. אבל אם לא היתה לי ברירה אז אני חושב שהייתי אולי פסיכולוג. מטפל".
