"מחווה פיסולית": אמן אוסטרלי מכר פרוסת מלפפון חמוץ ב-6,200 דולר
"מחווה פיסולית": אמן אוסטרלי מכר פרוסת מלפפון חמוץ ב-6,200 דולר
מתיו גריפין הטיח לתקרת גלריה פרוסת מלפפון חמוץ ששלף מהמבורגר של מקדונלד'ס, מכר אותה באלפי דולרים והצליח להצית שוב את הוויכוח על מה ראוי להיקרא אמנות
האמן האוסטרלי מתיו גריפין שלף פרוסה של מלפפון חמוץ מצ'יזבורגר של מקדונלד'ס, הטיח אותו על תקרת גלריה בניו זילנד, ומכר את זה ב־6,200 דולר. כשקראתי את הידיעה ב־“Artnet”, ישר חשבתי, כמובן, על “Comedian” של מאוריציו קטלן — אותה בננה שהוצמדה אל הקיר במסקינג טייפ ביריד ארט באזל מיאמי ב־2019 ונמכרה ב-120 אלף דולר (ועתה הוא נתבע בגינה על ידי האמן האמריקאי ג׳ו מורפורד, שטוען כי קטלן העתיק את הבננה מיצירתו ״בננה ותפוז״).
התגובות לעבודה שזכתה לשם הלא־מתחכם “Pickle”, נעו מ״גאונית״ ו״מבריקה״ ל״טמטום״. אחד המגיבים כתב בפייסבוק כי "המשטרה העיפה אותי ממקדונלד'ס על שעשיתי את זה כשהייתי נער — עכשיו זו אמנות", ואילו ראיין מור, הגלריסט המייצג את גריפין, ציין כי ״תגובה הומוריסטית לעבודה אינה פסולה, זה בסדר, כי היא מצחיקה״. עוד הוסיף כי היא משתמשת בהומור ככלי, עוקבת אחר מסורות האמנות העכשווית ושואלת שאלות על "הדרך שבה נוצרים ערך ומשמעות בין אנשים".
על השאלה האם זו אמנות ענה מור: "אמנים הם לא אלה שמחליטים אם משהו הוא אמנות או לא. הם יוצרים דברים. האופן שבו אנחנו כחברה בוחרים לדבר עליו או להשתמש בו, זה מה שהופך אותו לבעל ערך ומשמעות כיצירת אמנות״.
מעניין לחשוב על האמירה הזו ביחס לאמירה של מי שהמציא את הרדי־מייד — שימוש בחפץ מן המוכן ליצירה אמנותית — מרסל דושאן. ב־1917, כשהציג לראשונה משתנה התעשייתית בחלל אמנותי, הפך אותה וקרא לה ״מזרקה״, הטענה שלו היתה אחרת: "כל מה שאמן עושה זו אמנות", ועדיין השאלה נותרה אותה שאלה: מה ראוי להיות אמנות.
״עד כמה שזה נראה כמו מלפפון חמוץ המחובר לתקרה — ואין שם שום אמנות, זה בדיוק מה שזה — יש משהו במפגש עם זה כפסל או כמחווה פיסולית", ציין מור.
המלפפון הזה הוא בעיקר הוכחה לכך שהבננה של קטלן לא היתה רק קוריוז חולף אלא אולי תחילתו של תת־ז׳אנר חדש באמנות הרדי־מייד, שמשתמשת במוצרי מזון מתכלים מהסופר, כדי לעורר סנסציה, כמובן, אך גם כדי להגיע לקהל רחב ככל הניתן הבננה של קטלן זכתה למחוות רבות ונהפכה לוויראלית ברשתות החברתיות) ולשאול את השאלה ״האם זו אמנות?״. התשובה לכך טמונה גם היא בשוק — אם היא נרכשה, אז כן.
אגב, כמו במקרה של קטלן, גם הפעם הרכישה היא לא של המלפפון עצמו אלא של הזכויות ליצור מחדש את העבודה בחלל אחר, בהתאם להוראות של האמן. אין ספק שיהיה משעשע לחזות בניסיונות הצבתה מחדש, היות שבניגוד לבננה המודבקת במסקינג טייפ כאן — בדומה לצעצוע הדביקי האהוב על הילדים — מדובר בהטחה חזקה למדי שמחברת את המלפפון לתקרה רק באמצעות הרוטב הדביק שלו. "אם אתה הולך למקדונלד'ס בכל העולם, אתה תראה דברים תקועים על התקרה", מסביר מור.
הרבה הומור, וגם ציניות, יש בעבודות אלו, מה שחסר בהן, לטעמי, כדי להפוך ליצירת אמנות, זו הפואטיקה, כמו בעבודה הנהדרת ״העלייה לשמים״ של אריאל שלזינגר ווילפרדו פרייטו, שהוצגה במרכז לאמנות עכשווית ב־2015. שם, מעל דוכן הקבלה בכניסה, מעל לראשו של היושב בדוכן, הידלדלה מהתקרה קבוצה של תיונים וסביבה נתזים חומים. רבים לא הבחינו בעבודה, ומי שכן, זכה לראות שילוב מדויק בין רדי־מייד לפעולת הטחה שהופכת ליצירה פילוסופית על עצב, כמישות ומוות, שנצרבת בזיכרון.
