סקר האימוג'ים הגדול: כשאת שולחת אפרסק, למה את מתכוונת?
סקר האימוג'ים הגדול: כשאת שולחת אפרסק, למה את מתכוונת?
הקודים הוויזואליים שעל מקלדת הנייד מאפשרים לנו לתקשר יותר מהר ועם יותר ניואנסים, ואפילו מחליפים שפת גוף ומאפשרים תקשורות מחתרתיות, אך ככל שהשימוש בהם עולה, גדלים גם הבלבול וריבוי המשמעויות. סקר חדש ומקיף שנערך בין אלפי משתמשים מצא הבדלים מפתיעים בשימוש באימוג'י בין גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, ובני ארצות שונות
אימוג'י האפרסק הוא אחד הכי פחות מובנים במקלדת הסמארטפון, חשף סקר שהתפרסם בחודש שעבר. אבל הוא לא לבד. כך גם פרצוף של דביבון, עיניים פקוחות, וכן קערת אורז וארנב לצידה, מסמנים משהו עם סאבטקסט שונה מהנראה לעין. שפת האימוג'י ההולכת וגדלה מעוררת הרבה תהיות ואי־הבנות. הסמלים הציוריים הם קודים, הנתפסים אחרת בהתאם למגדר, גיל ותרבות.
אפליקציית השפות דואולינגו וחברת סלאק הקנדית, המפתחת פלטפורמת מסרים למקומות עבודה, יצאו לבדוק איך עובדת שפת האימוג'י — כתב החרטומים המודרני — ואיך אנשים משתמשים בסימנים באופן שונה בגלל מי שהם ונמעני ההתכתבות שלהם. "השימוש באימוג'י גם משתנה מתוך הקשר — לחבר הכי טוב שולחים אימוג'ים מסוימים ולעמיתים לעבודה שולחים אחרים. האימוג'י הם הרבה יותר מסתם ציורים מטופשים, הם עוזרים לנו לנווט בתוך מורכבות תקשורתית ללא שפת גוף ואינטונציה", נכתב במאמר שכותרתו "אימוג'י הם יותר משפת אינטרנט". בין הנתונים הרבים שנאספו דבר אחד מוסכם על כולם — את האימוג'י של הקקי לא שולחים לבוס, גם אם היחסים ביניכם מאוד טובים.
"פיקטוגרמות נמצאות בשימוש אלפי שנים. אותו סמל גרפי שמיד מזוהה עם הפונקציה שהוא מבטא, הוא חיוני להתנהלות שלנו כחברה וגם משעשע בווריאציות שונות בתרבויות שונות", מסבירה תמי ברנשטיין, ראש המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. "האימוג'י הוא המשך ברור. אני מעוניינת שתדעי מה אני חושבת ומרגישה 'באמת' במשפט האחרון שכתבתי לך, ולכן אני לא משאירה מקום לספק וממש מעניקה סימן גרפי לטקסט ולסאבטקסט. ברכת מזל טוב לחברה טובה תיחשב דלה ולא אוהבת אם לא תוסיפי חמישה פרחים, הפתעה, סמיילי עם משרוקית ולבבות. גם הקידוד של מידת הקרבה לפי צבעי הלבבות מרתק בעיניי". מה שידוע הוא שהאימוג'י של הלב האדום הוא השכיח ביותר.
יותר מ־90% מאוכלוסיית האונליין בעולם משתמשים באימוג'י לצורכי תקשורת. אלה קיימים משנות ה־90 ובכל שנה מתווספים עוד לרשימה. באחרונה פנתה חברת סלאק ל־9,400 עובדי משרד סביב העולם (בארה”ב, בריטניה, קנדה, צרפת, יפאן, סין, סינגפור, הודו, גרמניה, דרום קוריאה ואוסטרליה), כדי להבין את המעמד הנוכחי של האימוג'י. הנה כמה ממסקנותיה — שניים מתוך שלושה משיבים אמרו שהאימוג'י עוזרים להם לתקשר מהר יותר עם יותר ניואנסים. 71% אמרו שמסר ללא אימוג'י מרגיש לא שלם. 73% משתמשים באימוג'י בהתכתבות עם חברים ו68% עם בני משפחה, אבל בתחום העבודה רק 53% מוסיפים אימוג'י בהתכתבות עם עמיתים, ורק 30% עם הבוס.
"יש כבר קודים ברורים של קונטקסט של אימוג׳י עם אנשים שאת עובדת איתם לעומת חברים, משפחה ואנשים זרים", אומרת ברנשטיין. "פנייה של אדם לא מוכר שמלאה באימוג׳י מרגישה כמו חריגה מרמות האינטימיות המקובלות. זה מרגיש כמו תוכן שיווקי להתחיל ככה שיחה. מצד שני, אנשים שבכלל לא משתמשים באימוג'ים מרגישים לי אישית כמי שמנסים לשמור על ריחוק ואיפוק במאמץ רב. אחרי הכל, אנחנו ישראלים ותחושת הפמיליאריות והחום באים לביטוי גם בסמלים שבהם אנחנו משתמשים — לא רק חיוך קטן אלא הפה הכי גדול שצוחק ואם אפשר שישה פיות כאלה כדי לבטא עד כמה זה מצחיק. אני בטוחה שלא בכל התרבויות משתמשים בחופשיות היתר הזו בסמלים".
לפי הקונסורציום יוניקוד, ארגון ללא מטרות רווח המפקח על כל אימוג'י או טקסט ממוחשב, האימוג'י של דמעות גיל זכה להכי הרבה שימוש בשנת 2021, והוא מהווה 5% מכל האימוג'י שמשתמשים בהם. אחריו נמצא בשימוש גבוה הלב האדום, ואחריו האימוג'י המתגלגל מצחוק. 100 האימוג'י הכי נפוצים מהווים 82% מכל 3,663 האימוג'י הקיימים. הכי פחות פופולריים הם האימוג'י של הדגלים (אף על פי שאולי השנה דגל אוקראינה והשימוש בו שינו את הנתון הזה).
עוד אימוג'י שנחשבים כמחוץ לתחום בהתכתבות בעבודה, לפי המחקר הזה, הם אימוג'י של שפתיים, או לשון, וגם מפצירים בקוראים שלא לשלוח לקולגה לעבודה אימוג'י של חציל. למה? כי לא כולם מבינים את הסמלילים באותה הצורה. אתם שלחתם את האימוגי' של החציל כי בסך הכל רציתם להציע לעמיתה ללכת לאכול סביח, אבל האימוג'י של החציל, במדינות רבות כולל ישראל, משמש גם כסימן למשהו מיני. כמובן שלפעמים חציל הוא רק חציל, כך בסין שבה 56% מהנשאלים חשבו שמדובר בירק.
ואמנם 74% העידו כי היתה להם אי־הבנה הקשורה לאימוג'י. האימוג'י שהכי מבלבלים הם העיניים הפקוחות, פרצוף הבוכה בנהרות של דמעות, סמיילי מפריח נשיקת לב והאפרסק, כך לפי הסקר.
הפרצוף הבוכה מסמל אושר עבור 25% מהמשתמשים, וצער עבור 25%. האימוג'י המפריח נשיקה מסמל בשביל 23% חיבה, בשביל 26% אהבה אפלטונית ובשביל 34% אהבה רומנטית. האפרסק בכלל יוצר מחלוקת. 33% מהמשיבים השתמשו בו כניסיון לפלרטט, 37% התייחסו אליו פשוט כסמל לרעב.
2 צפייה בגלריה
תמי ברנשטיין, בצלאל: לאימוג'י יש תפקידים פוליטים חתרניים. הם נמצאים מתחת לרדאר של אלגוריתמים המזהים טקסט ומאפשרים תקשורת בין קהילות, למשל קבוצות פמיניסטיות בסין שנמצאות מחוץ לחוק"
(צילום: תומי הרפז)
הציורים הקטנים האלה הם קודים. טהרנים, בעיקר מהדור המבוגר, נוטים לחשוב שהם פוגעים בשפה. במקום לאפשר לקורא המסרון שלך לתהות אם מדובר באירוניה או לא - מהות השימוש הזה בשפה - מוסיפים סמיילי קורץ, וכך פותרים את העניין. אבל לפעמים גם בהם יש ניואנסים. כך, למשל, האימוג'י של דביבון משמש לעתים לסמן לאדם כי מה ששיתף כרגע בקבוצה אולי לא מתאים לקונטקסט הנוכחי.
"לאימוג'ים יש תפקידים פוליטיים חתרניים", אומרת ברנשטיין. "לא רק באופן שהם מנסים לייצג מורכבויות של מוצאים שונים על ידי גוון עור — נושא שיש עליו מחלוקת רבה (והשנה גם צירפו יותר מ־50 גוונים של צבע עור לאימוג'ים — ר"ק) — אלא באופנים שהם מאפשרים תקשורות מחתרתית. בזמן שאלגוריתמים שונים מזהים טקסט ויכולים לסמן מתנגדי משטר, אימוג’ים (עדיין) נמצאים מתחת לרדאר ומאפשרים תקשורת בין תתי־קבוצות וקהילות. בסין, לדוגמה, קבוצות פמיניסטיות נמצאות מחוץ לחוק. כתוצאה מזה גם תנועת מי־טו אסורה בהחלט. לכן שניים מהאימוג׳ים הנפוצים בין נשים פמיניסטיות בסין הם קערת אורז (mi) ואימוג’י ארנב (tu)".
אפרופו פמיניזם — כשאישה משתמשת באימוג'י של שטרות הכסף עם הכנפיים היא מתכוונת שאין לה כסף, כשגבר משתמש בדיוק באותו האימוג'י הוא רוצה להגיד שיש לו הרבה מזומנים. זה כמובן לא רק עניין מגדרי אלא תלוי מדינה — ביפן 59% חשבו שהאימוג'י הזה מלמד על אובדן כסף, ורק 7% שמדובר ברצון לסמל שיש לך הרבה.
בכל מקרה, העניין המגדרי מאוד נוכח בשפת האימוג'י. "אחד הדברים שאני מדברת עליהם עם סטודנטיות בעיקר", אומרת ברנשטיין, "הוא האופן האפולוגטי שבו נשים משתמשות באמוג׳י החיוך. אני מפנה את תשומת לבן לפעמים שבהן הן כתבו מסר החלטי, הציבו גבול או הציגו בקשה ברורה ממישהו והוסיפו אמוג׳י חיוך בסוף כדי שהקורא לא יכעס, לא ירגיש מותקף. זה קשור לאופן שבו נשים חוששות להצטייר כתוקפניות במקומות הלגיטימיים ביותר. והאימוג׳י המרכך הזה הוא הדבר הכי קרוב להתנחמדות. זו בעצם התשובה הגרפית לשאלה הסקסיסטית 'למה את לא מחייכת יותר?'״.
ואם כללי השפה לא היו מסובכים דיים, הרי שב־2022 צירפו עוד 37 אימוג'ים למאגר הקיים, בהם אימוג'י של טרול (מושג אינטרנטי שמגיע לו פרצוף), של פנים נמסות (קשור להתחממות הגלובלית?), וסמיילי מקווקוו, חמסה וצילום רנטגן של ריאות (מסימני הקורונה).
כדי להתקבל למקלדת שלנו הם חייבים לעבור ועדת קבלה אצל הקונסורציום יוניקוד. שומר הסף הדואג לשקיפות התהליך. חומת מגן שמונעת מתאגידים להשתלט על השפה הזאת עם מותגיהם. ב־2018 היתה שערורייה סביב השימוש בטנדר כחול, שנראה היה באופן חשוד כמו מודל של פורד. כל אחד יכול להציע לקונסורציום אימוג'י חדש, וחברות רבות מנסות את מזלן, עד עכשיו ללא הצלחה. דורקס ניסו לקדם אימוג'י של קונדום, ואף הציגו מחקר שמראה כי האימוג'י יכול להעביר מסר חינוכי־בריאותי וחיובי. גם נסטלה, יצרנית קיט־קט, ניסתה את מזלה בקידום אימוג'י של חטיף שוקולד ונדחתה.
במאמר באתר גיזמודו, שהתייחס לסיפור של אימוג'י הטנדר הכחול, נכתב: "יש משהו דוחה ברעיון שתאגידים ישלטו בסימנים של המקלדות שלנו. היה זה כנראה רק עניין של זמן עד שמותגים יגנבו את התמימות של האימוג'י. שום דבר אינו קדוש במאה ה־21", אמרו בספק קריצה (לא ברור, לא היה שם אימוג'י של סמיילי קורץ), "אפילו לא הכיף שבסמארטפון".
"אני חושבת על החוקר העתידי שינסה להבין את התרבות שלנו לפי האופן שבו מיליוני אנשים שלחו זה לזה חצילים, ארנבים וכפות ידיים צהובות", אומרת ברנשטיין. "ייתכן כי כפי שכתבי פיקטוגרמות מתרבויות עתיקות מספרים לנו עד היום על אורח חייהם של מי שכתבו בהם, האימוג׳י ישאירו אחריהם מורשת דיגיטלית של טלפון חוגה, מסרטה ומכונית".
