רני הולנדר בוראת פרי השנאפס
רני הולנדר בוראת פרי השנאפס
כבר כשהיתה רני הולנדר בת 3 נתן לה סבה לטעום שנאפס, שם אולי נבט הרצון שלה לנהל מזקקה. כדור חמישי ליצרני אלכוהול היא אפילו לא האשה הראשונה שנושאת בתפקיד, היא רק משכללת את השנאפס עם טעמי אתרוג, קוקוס או דלעת
רני הולנדר מבקשת רגע סליחה ועל אף היריונה המתקדם היא לא מהססת לפני שהיא מזנקת על המלגזה כדי להעמיס משטח על רכב מסחרי. הולנדר היא בעלת הבית והרוח החיה מאחורי המזקקה ביישוב הדתי בית מאיר (הברוש 47), לא רחוק מצומת שורש, והמזקקה נושאת את שם משפחתה לא לשווא. אחרי הכל, מדובר בלא פחות מחמישה דורות של מזקקים. היא מוזגת לי קצת שנאפס תאנים טריות ומספרת: "אני דור חמישי ליצרני אלכוהול. אני אפילו לא האשה הראשונה במשפחה שמייצרת אלכוהול. סבתא רבתא שלי ייצרה אלכוהול אז זה לא חדש במשפחה".
איך הכל נולד?
"לסבא רבא־רבא שלי, סבא שיינפלד מהצד של אמא, היו יקב ומזקקה בטרנובה בצ'כוסלובקיה של אז, בחלק שהוא היום סלובקיה. הוא היה מסתובב בחורף עם חמור ועגלה ומוכר את הסחורה שלו בסביבה. סבתא רבתא שלי התאהבה במקצוע, וכשהיא התחתנה היא עברה לעיירה בשם ניטרה על גבול אוסטריה והיא ובעלה רכשו יקב שהיה כבר קיים — ואז היא הפכה להיות מלכת האלכוהול של צ'כוסלובקיה. היא ייצרה יין ותזקיקים בכמויות, והיתה הייננית והמאסטר־דיסטילרית. היה לה ממש קשה למצוא שידוך בגלל שהיא אמרה שהיא תעבוד ולא תשב בבית, ותהיה לה אימפריה. זה לא היה מקובל במיוחד באותם ימים, בטח לא אצל אולטרה־אורתודוקסים. בסוף היא מצאה את הבן זוג שהצליח להכיל אותה. גם אני התחתנתי בגיל מאוחר, 30, אולי מאותה סיבה. סבתא רבתא שלי עבדה עם בעלה, אבל היא היתה אשת המקצוע". זה משעשע ומקסים לשמוע את זה. אחרי הכל, אנחנו נפגשים לכבוד פסטיבל לכבוד יום האשה שייערך בסוף השבוע בשוק שרונה וגם הולנדר תיטול בו חלק.
במלחמת העולם השנייה הורי סבה "השתמשו בכל ההון שצברו בשביל להיפגש עם מפקד המשטרה, לשתות איתו המון אלכוהול, לשחד אותו ולקנות שמות על רשימת הטרנספורט הבאה החוצה מסלובקיה. הם גם הזהירו וכך הצילו המון יהודים ממה שהולך לקרות. הם עצמם הצליחו לברוח להונגריה. סבא שלי, שהיה אז ילד, עבר תלאות ואף הגיע לאושוויץ. רק אחרי המלחמה הם עלו לארץ.
והעסק?
"הקומוניסטים הפקיעו את המזקקה שקיימת עד היום, שמה 'וינו ניטרה', אפילו ביקרתי שם".
כשהגיעו לארץ ישראל, רצו הורי סבה להמשיך לעסוק באלכוהול גם כאן ולמצוא מזור לגוף ולנפש, "אבל גוף קטן בשם 'כרמל מזרחי' שלט כאן בשוק. הם פתחו חנות למכירת יין ואלכוהול ביפו". הולנדר מראה לי תמונה מהחנות. רואים שם את סבא שלה, עקיבא, והסבא רבא, יצחק, עומדים בחוץ ועל החלון כתוב "י. הולנדר". יש לה אפילו ברנדי בשם "מגדל דוד" מאותה תקופה.
לאחר מכן פתחה המשפחה מפעל למיצי פירות ורכזים בשם "ענבי ציון", שכבר לא בבעלותה. "סבא שלי החליט שכשיגיע בן במשפחה שירצה שוב לייצר אלכוהול, הוא יעזור לו. אבל כשאני הייתי בת 3, סבא נתן לי לשתות כוסית שנאפס. אין דרך להסביר למה לא ירקתי את זה חוץ מאשר אולי שאני היא אותו אדם שנועד בעתיד לחדש את העסק".
הולנדר (35), נשואה פלוס שניים ואחד בדרך, לוקחת אותי עכשיו לראות את המזקקה היפהפייה ומוזגת לי שנאפס דובדבנים שייצרה רק השנה לראשונה ("דובדבנים זה נורא יקר, אז לא עשיתי את זה עד עכשיו אף שזה קלאסי") ועוד אחד, מופלא ממש, ממשמשים, שמזכיר לי קצת את משקאות ה"פלינקה" ההונגריים, אבל יותר עדין. עכשיו תורו של זה מתפוחי הפינק ליידי מהגולן (שהיא מקפידה לקנות אותם מהחקלאים שלה עכשיו — גם אם הם לא הכי טובים בעיניה, רק כדי לעזור להם לשרוד את המלחמה). ואחריו שנאפס אתרוגים ויי"ש ענבים (לא גראפה). ויש עוד ליקרים מפתיעים מאוד, לא מתוקים מדי, מאשכוליות אדומות וכשות, לימון וג'ינג'ר, תפוח עם פסיפלורה ורום, קוקוס ודלעת (מפתיע אבל אפילו זה טעים לי). לכל משקה יש לה גם קוקטייל שהיא מציעה, כמו למשל שנאפס אתרוגים עם טוניק או ליקר אשכוליות עם סודה וגם יותר מתוחכמים.
אני שואל אותה על המצב והיא משיבה ש"המלחמה עצרה אצלנו הכל, כמו אצל כולם. אתה יודע, כשיש פיגוע בירושלים, עוצרים בשער הגיא כבר ולא באים אלינו. עכשיו קצת חוזרים לטייל ואנחנו מתחילים להתייצב סוף סוף. מתחילים לבוא לבקר ולקנות. אבל היו לנו כמה חודשים קשים. הכי חשובות לי הנשים שאני עובדת איתן: יהודיות, דרוזיות ובדואיות". כן, כל העובדות של הולנדר הן נשים. במקרה. מה שהופך אותה למשתתפת מתבקשת באירוע הקרוב. בימי חמישי ושישי הקרובים תעמוד הולנדר עם המשקאות שלה בפסטיבל “נשים יוצרות” בשוק שרונה. לצידה יעמדו נעמה שטרנליכט יצרנית הטוניק, היינניות ניצן סברסקי מיקב "אחת" ונעמה סורקין (על כולן כבר סיפרנו כאן), לצד רונית צין־קרסנטי המגדנאית, השפיות מנאל איסמעיל ובסמה הינו ועוד רבות וטובות.
