"זה לא מאה שערים פה. מי שרוצה כמו פעם, שיקנה בקסבה של בני ברק"
"זה לא מאה שערים פה. מי שרוצה כמו פעם, שיקנה בקסבה של בני ברק"
ישראל שטרן מהמסעדה היהודית בבני ברק שמח לארח חילונים אצלו ומציע מגוון גדול של מנות, ולא רק אוכל אשכנזי מסורתי. הוא טוען שהחרדים שמתנגדים לגיוס הם "קומץ ממש מזערי שעושה רעש", ומצטער שהוא בעצמו לא התגייס כמו שעשה אבא שלו, חסיד ויזניץ', במלחמת יום כיפור
כשנכנסים למסעדה היהודית רואים מיד שורות־שורות של שולחנות ארוכים וערוכים, מכוסים בכל טוב הארץ, ועליהם קיבוץ גלויות של ממש. כלומר, ממש לא רק מה שהייתי מדמיין שיוגש במסעדה חרדית בבני ברק. מקום גדול, נקי, מודרני, מואר ומסודר, מרחק שנות אור מהכוכים שהכרתי במרכז העיר, כמה מאות מטרים מכאן. אז כן, כמובן, יש כאן גפילטע פיש, צ'ולנט, לשון ברוטב, רגל קרושה, כבד קצוץ וקוגל (כמה סוגים, אלא מה, גם מתוק וגם ירושלמי חריף־מתוק ואחרים) ולטקעס. אבל יש גם מוסקה ומפרום, ממולאים, קציצות בשר ברוטב טריפוליטאי ועוד מנות לא בדיוק מהתפוצה של בעל הבית ישראל שטרן. ויש גם אוכל שלא מזוהה עם עדה מסוימת: שניצלים וכרעי עוף בגריל, כרעיים בצ'ילי מתוק או בטריאקי, בקרמל ופירות יבשים, סטייק פרגית, עוף מוקפץ סיני, גולאש, סטרוגנוף, חזה בקר מעושן אסאדו, כבדים ביין, קציצות וכדורי בשר. והכי מפתיע זה שהכל טעים, לא הגורמה העילי שמוגש במרים אצל חיים כהן השכן (שטרן אכל שם פעמיים כבר), אבל אוכל ביתי הגון. "היום אין דבר כזה חרדי שלא אוכל במסעדות", הוא מסביר את המגוון המוצע כאן.
ואם מדברים כבר על צ'ולנט, והפעם מתאים יותר לקרוא לו דווקא חמין, בשבועות האחרונים נערכת כאן הצ'ולנטיאדה. בפינה אחת של האולם הענק מסתתרים להם לא רק הצ'ולנט האשכנזי אלא גם חמין מעושן, סחינה מרוקאית, טבית עיראקי וטבחה טריפוליטאית. בקיצור, כל תבשילי השבת הארוכים, לא חשוב מאיזו עדה. הפסטיבל הזה, המתקיים בסופי שבוע, הוא זה שהביא את שטרן לפנות לראשונה בחייו למשרד יחסי ציבור חילוני. "אבל זו לא הפעם הראשונה שאני יוצא לציבור החילוני", הוא אומר ומספר שבעבר כבר פרסם במגזר החילוני.
שטרן (47), נשוי פלוס שתיים, נולד וגדל בבני ברק. הוא עובד במסעדה היהודית כל חייו הבוגרים, מאז היה בן 22. בתחילה כמנהל, בתור נציגו של אחד הבעלים שחי מעבר לים, וכיום הוא הבעלים. המסעדה נוסדה לפני 25 שנה ושכנה רוב שנותיה ברחוב ז'בוטינסקי הראשי לפני שעברה לפני שמונה שנים למיקומה הנוכחי והמרווח ברחוב מצדה 12 מתחת למגדלים שמול קניון איילון. שטרן מספר, כאמור, שמתחילת הדרך הוא פנה גם לקהל חילוני אפילו כשבחר את השם למסעדה, שהיה למעשה הצעה של משרד פרסום. "הוא הביא לי את זה ישר מוכן עם שתי בובות עם שטריימל ופעאס (פיאות). ישר קנינו את זה".
אני מבין שהראש שלך הסתכל לקהל הכללי מהרגע הראשון כמעט.
"כן, אבל לקח זמן עד שהצלחתי ליישם את זה. לפני 17 שנה ביקרה כאן נירה רוסו, שכותבת ב’ידיעות אחרונות’. בדיוק הגיע הנהג שמביא את החלות החמות ממאפיית ויז'ניץ', והיא ראתה את ההתנפלות. עד לכתבה שלה באו רק חרדים, ואחריה – כולם. המסעדה היהודית עובדת בעיקר על חילונים. אולי כי הם מתגעגעים לאוכל של בית, או שיש להם 'לא עלינו' אחד שחזר בתשובה...", הוא מחייך שוב.
זה לא עושה ההפך? מרחיק את החרדים?
"זה לא מאה שערים פה. אתה רואה בעיניים. מי שרוצה כמו פעם, שיקנה ברחוב הרבי עקיבא בבני ברק. אנחנו בחוץ קצת. מי שיש לו בעיה עם זה נמצא ב'קסבה' של בני ברק".
כשאני פוגש אותו, שטרן יושב במסעדה מוקף בהמון אדם: חרדים, דתיים סרוגים והמון, המון, חילונים, כולל נשים, כמובן. בין הסועדים גם חבר כנסת חרדי (שביקש שלא אציין את שמו) וחנוך רפופורט, סמנכ"ל השיווק של רדיו קול חי, כמו גם מוטי זילבר, בעליה הדתי של מסעדת מיסטר ברודוויי במנהטן. אותו סמנכ"ל שיווק מספר לי שבימי שישי שטרן סוגר את הדלתות כבר בשתיים כדי לאפשר לקבוצת אברכים לפשוט על החנות ולקחת כל מה שנשאר לטובת נזקקים.
אנחנו מדברים רגע על הנושא הבוער, ענייני ההשתמטות של החרדים מצה"ל. הפגישה שלנו מתקיימת שבוע אחרי שהאלוף דוד זיני, שמוביל את הקמת חטיבת חשמונאים לחרדים, חולץ על ידי המשטרה אחרי שעשרות חרדים התנפלו עליו מחוץ למסעדת גולדיס שנמצאת ממש מול המסעדה היהודית. שטרן מזכיר את התקרית: "בשבוע שעבר היתה פה מולנו בגולדיס הפגנה, ב־12 בלילה, נגד הקצין הזה של החשמונאים. אם זה היה קורה אצלי... זה קומץ, אולי 20 חבר'ה. זה נראה לחילונים כאילו יש פה איזה פלג של כמה עשרות אלפים אבל מדובר בכמה עשרות. זה קומץ־קומץ, ממש מזערי, שמצליח לעשות רעש. כאן במסעדה לחילונים אין בעיה לשבת עם החרדים, להפך.
"99% מהציבור החרדי, ואני בתוכם, מתנגדים להתנהלות האלימה הזו. יש בעיות? אפשר לפתור אותן ועובדה שפותרים. הקיצוניות של הפלג הזה והקיצוניות גם בצד השני, הן גורמות לזה שמחמיצים את ההזדמנות לגיוס, אחרת מזמן כבר היינו במסלול. מתווכחים על מכסות. אתה קודם צריך להתחיל להראות לציבור שלנו שחרדי נכנס לצבא חרדי ויוצא ממנו חרדי. אתה לא יכול להתחיל ב־10,000 ולהוכיח שכולם ייצאו חרדים. הרבנים לא קונים את זה, כי בכל זאת הם צריכים לדאוג לדת. צריך לאט־לאט. אבא שלי, חסיד ויזניץ', היה חייל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, נהג זחל"ם. באמצע התפילה במלחמת יום הכיפורים, האדמו"ר שלח אותו למלחמה".
אתה היית בצבא?
"לא. מה לעשות שלמדתי פה בישיבות. זו היתה המגמה. אבל את זה בדיוק רוצים לשנות".
ואתה מצטער שלא היית?
"חד־משמעית, כן. אם היו אז את המסגרות המתאימות שמבטיחות שגם אצא חרדי, אז הייתי מתגייס".