ההונאה כולה שלנו: תוכניות הנוכלים כובשות את נטפליקס
ההונאה כולה שלנו: תוכניות הנוכלים כובשות את נטפליקס
מ"נוכל הטינדר" ועד “להמציא את אנה", תוכניות על נוכלים הן הטרנד הכי לוהט בנטפליקס כרגע. הסיבה היא שהרמאים האלה נוגעים במשהו אפל שקיים בכל אחד מאיתנו ושמכובדות נקבעת על פי הצלחה ופחות על פי יושרה. בנוסף לכך, התוכניות הללו מאששות את עליונותם המוסרית של הצופים ו"מוכיחות שוב שסוף גנב לתלייה", כפי שמעידה אדוה דדון, מומחית לתפיסת נוכלים על חם
"להמציא את אנה" הדיחה השבוע את "נוכל הטינדר" מהמקום הראשון בתוכניות הכי נצפות בנטפליקס ישראל. מזימה שהנוכלת - גיבורת הסדרה המתבססת בערך על סיפורה האמיתי של אנה סורוקין, שהתחזתה לאנה דלווי יורשת עשירה מאירופה - לא תכננה, אבל שונדה ריימס, יוצרת הסדרה, המבינה דבר או שניים בסיפור טוב ובטעם הקהל, אולי יכלה לנבא.
מה שבטוח זה שנוכלות היא נושא חם כעת: בנוסף לסרט התיעודי ולסדרה העלילתית הזאת עולה בעוד שבועיים “הנושרת”, מיני־סדרה של הולו, על אליזבת הולמס, מי שנחשבה לסטיב ג’ובס בגרסת אישה, עם המצאתה לפריצת דרך בעולם הביוטק, עד שהתברר כי הונתה את משקיעיה ושיקרה בנוגע להמצאה שלה (בחודש שעבר בית משפט מצא אותה אשמה בארבעה אישומים של הונאה); ואליה מצטרף “מפעיל הבובות”, עוד סדרה על נוכל שעלתה עכשיו לנטפליקס, על הבריטי רוברט הנדי פריגארד, שהתחזה למרגל.
והיו עוד הצלחות טלוויזיוניות גדולות מהשנים האחרונות בתחום הנוכלות, דוגמת “ג’ון הנבל”, על אדם שהעמיד פנים שהוא רופא, כדי להגיע אל לבן, ואל חשבון הבנק, של נשים אמידות, שיממנו את חובותיו וההתמכרות שלו לסמים.
נוכלים אינם אנטי־גיבורים חדשים. יש משהו מושך באדם שמשחק בחיים האמיתיים שלו דמות. הוא בונה לעצמו סיפור רקע, עוטה שם וזהות אחרים, ממציא סיפור משכנע. הוא הבמאי והכוכב של הסיפור שלו: אלה חומרים טבעיים לסרטים וסדרות.
בנוסף, יש משהו באתוס האמריקאי, שם נעשו רוב היצירות האלה, שבנוי על הקו הדק שבין הצלחה לנוכלות, כפי שהוא מתבטא באחת מיצירות הספרות החשובות של הקאנון האמריקאי, “גטסבי הגדול” של סקוט פיצג’ראלד, על אדם המנסה להשתלב בחברה הגבוהה של ניו יורק, עושה מסיבות מרהיבות, ומקור עושרו לא ידוע. כולם נהנים וחוגגים לצדו עד לרגע נפילתו והגילוי שהוא לא מה שטען שהוא.
לפעמים הנוכלים נתפסים כסוג של רובין־הודים מודרניים הגונבים מבנקים או בתי קזינו, אנשים ומוסדות חזקים שנתפסים כמי שעושקים את החלשים, כך למשל בסדרה "לופין" או בסרטי “אושן 11” למיניהם. אבל בסדרות ובסרטים הנוכחיים מדובר בנוכלות אחרת. זאת שפועלת למען קידומם האישי של הנוכלים. אנשים שאינם יכולים להתקדם בסולם החברתי אלא אם כן יעמידו פנים שיש להם כסף, וכדי להראותו יצטרכו לגנוב אותו, לעתים תוך פגיעה בחלשים מהם.
זה סוג האנשים שהכתבת ומגישת סדרת תחקירי “הנוכלים” בחדשות ערוץ 12, אדוה דדון, מכירה מקרוב. “ברבים מאיתנו יש נטייה אפלולית”, היא אומרת. “בעיקר כשמדובר בכסף ורכוש. רובנו לא עושים עם הנטיות האלה שום דבר. אבל הסקרנות שלנו גדלה. הצופה הישר שרואה את לכידת הנוכל, זוכה לחיזוק: הוא נזכר שלמרות נטייה טבעית כזאת, שאולי מצויה אצלו, טוב שלא פעל על פיה - כי סוף גנב לתלייה”, היא מסבירה.
“זירת הפשע של הנוכל היא במוח המתוחכם שלו, לכן למשטרה קשה לתפוס אותו", ממשיכה דדון. "צריך להוכיח את היסוד הנפשי ואת הכוונה הפלילית שלו. עבריין הונאה הוא אדם שנקשרת איתו באיזה קשר, רצית לקנות משהו ממנו, או אפילו נקשרת רומנטית. הנוכל מתלבש על הרצון הזה של הקורבנות לקשר שלפעמים גלומה בו הבטחה למקסם את העושר ולהגיע אליו במהירות. הרבה נוכלים בונים על זה שהציבור רואה סביבו את האקזיטים, המטבעות הווירטואליים, ורוצה להיות חלק מזה".
בכתבות שלה דדון נוהגת להתעמת עם הנוכלים. “אקט העימות בהפתעה עם הנוכל חשוב”, היא אומרת, “רק אז אפשר לשמוע מה הנוכל מספר לעצמו. איך הוא ישן טוב בלילה עם המעשים שלו. אני מסתכלת בלבן של העיניים, ורואה מתי הוא משקר ומתי הוא דובר אמת".
ב"להמציא את אנה" העיתונאית מנסה להיכנס לראש של הנוכלת ולהביא ריאיון עם מי שהפילה בפח את האליטה הניו־יורקית ואומרת לה, ‘אני יודעת שאת רוצה להיות מפורסמת’. אחר כך רואים שהכנות אכן עשתה את שלה: אנה נראית בתא המאסר מדמיינת איך תוצג בכתבה.
העיתונאית, אם כן, הצליחה להיכנס לראש של הנוכלת. אבל מה קורה בראש של הצופים? בתקופה שבה סדרות העשירים המופלגים המגעילים מובילות את הטרנד עם “יורשים”, “הלוטוס הלבן” ו“מיליארדים” - נדמה שקם לנבלים האלה מתחרה בדמות הנוכל. כי מה יותר נורא מעשיר שמתנהג רע? עני שמעמיד פנים שהוא עשיר ומתנהג רע. וגם הרבה פעמים אותם עשירים מופלגים היו פעם עניים שהעמידו פנים בעצמם.
אורן נהרי, עיתונאי ופרשן לנושאי חוץ ותרבות ומחבר ספרי עיון, מסכים ואף מציין כדוגמה סדרה אחרת המשודרת כעת - “העידן המוזהב” (ב־HBO, אצלנו ב־HOT, yes וסלקום tv). “בארה"ב יש אתוס שאם אתה מצליח, סולחים לך על הכל”, הוא אומר.
“’העידן המוזהב’, הבן דוד האמריקאי של ‘אחוזת דאונטון’, הוא על 'הברונים השודדים' מסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. גיבורי הסדרה הם זוג שאנחנו בעדו, שמגיע אל הכסף לא בדרכים חייכניות. כשהכסף כבר ברשותם, והאנשים המפוקפקים עוברים רף מסוים ונהיים אילי הון,כבר קוראים לאיזו פקולטה על שמם, ואולי הם תורמים קצת מכספם למשהו, הם מקבלים כסות של מכובדות.
"זה עובד גם לכיוון ההפוך. יש הרבה אנשי עסקים שכולם מעריצים אותם ומלקקים להם עד שאי אפשר להתעלם מהאופן שבו התעשרו - כמו ברני מיידוף, כמו נוחי דנקנר - ואז הם יושבים בכלא וכולם סופקים כפיים ואומרים 'איך האמנו לו בכלל'. הדואליות קיימת כל הזמן".
בסופו של דבר, מסכם נהרי, "אפשר לומר בציניות שההצלחה היא חזות הכל. אותו אדם היה נפלא ונהדר עד לפני רגע: איש עסקים נערץ, מלך הבורסה, נדיב, תורם, מצטלם עם נשיאים - אבל ברגע שמתברר שהוא פושט רגל שסרח, אז מתנערים ממנו, אף שכולם ידעו על הבעייתיות בהתנהלותו גם קודם.
"ברגע שמגדל הקלפים מתמוטט, לפתע הוא נהיה לא סתם איש עסקים שנכשל, אלא נוכל מנוול שתמיד ידענו שאי אפשר לסמוך עליו. ראי את היחס בתקשורת לאדם נוימן לפני ואחרי התרסקות WeWork. ההצלחה היא שקובעת את המכובדות ולא המוסר”.
אם כך המצב, האם סדרות על הדמויות האמיתיות האלה מחלישות או מחזקות אותן? כי טוויסט נוסף בעלילה הוא שסדרה עליהם אולי לא מכשירה את מעשיהם אבל הופכת אותם למפורסמים יותר ולעתים אפילו מעשירה את חשבון הבנק שלהם.
כך למשל נודע השבוע כי אנה סורוקין האמיתית קיבלה 320 אלף דולר מנטפליקס על הזכויות לסיפורה. ומטעמה נמסר כי השתמשה בכסף הזה כדי להחזיר כסף לקורבנותיה (ומי אנחנו שנטיל בה ספק?). כך גם נוכל הטינדר הישראלי זכה בשבוע שעבר שדמותו תופיע ב”ארץ נהדרת”. האם הוא מרוצה מהמעמד שזכה לו בתרבות הפופולרית? “לדעתי, סיימון לבייב יגיד שהוא לא מרוצה אבל בתוך תוכו הוא כן”, אומרת אדוה דדון.
