אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לפגוש אמנות נועזת בג'סי כהן, לעבור לדום מתוח לקראת שובה של המפקדת, לסרוג לוכדי חלומות לחולצה, להכיר את הצד המחוספס של אדם סנדלר או לחגוג את עונת הבמיה
טלוויזיה: לעבור לדום מתוח לקראת שובה של המפקדת
הסדרה "המפקדת" — קומדיה מבריקה על סיטואציה ישראלית ייחודית של מפקדות בסיס טירונים בצה"ל — חוזרת בשני הקרוב לכאן 11 בעונה חדשה ובפרק כפול עם כל הטוב שבה. עמדת הפתיחה עוסקת בגניבה חוזרת ונשנית של קרמבו ממחסני האספקה. על המחסן מפקדת עכשיו נועה (אלונה סער), שהודחה לשם, לאחר שפנתה למצ"ח בעקבות צילום בעייתי שנעשה בבסיס בעונה הקודמת, וגרם לחיילים רבים ללכת לכלא.
יוצרי "המפקדת", עטרה פריש וניר ברגר, ממשיכים לשמור על התנופה, על השפה הקולנועית שעוד יותר מתחדדת ועל האותנטיות של הסדרה, עם מפקדות שנפרדות מהטירוניות שלהן בכמה מילות תודה "על השובר לספא שהבאתן לי", וחשיבות עצמית רבה בנוסח "מאוד התרגשתי ושמחתי לגלות כמה הייתי משמעותית עבורכן... אני מצמיחה כאן את דור העתיד של צה"ל". אלא שהסדרה חוזרת גם עם כל המטען הנורא שהתווסף למציאות מאז העונה הקודמת, כאשר משפט על דור העתיד של צה"ל מעביר צמרמורת בגב. יש אזכור למלחמה, היא אמנם מול עורבים אבל ברור לכל שהיא מתייחסת למצב.
אי־אפשר לצפות בטירוניות האלה, במפקדות שלהן ובדינמיקה הרצינית עד גיחוך ביניהן מבלי לחשוב על התפקיד שימלאו בהמשך, או על מי שהיו חיילות כאלה, כמו התצפיתניות של בסיס נחל עוז, לדוגמה, שהגיחוך והזלזול בהן — הפכו לזוועה. ואם לא די באלה, בסוף הפרק מופיעה כתובית שמקדישה את הסדרה לתמר גולדנברג ז"ל, שנרצחה בפסטיבל נובה ב־7 באוקטובר. (רותה קופפר)
סטנד־אפ: להכיר את הצד המחוספס של אדם סנדלר
בין כל סרטי הקולנוע שאדם סנדלר מככב בהם או שותף להפקתם, הוא מדי פעם גם יוצא לסיבוב הופעות סטנד־אפ. תיעוד של אחת ההופעות האלה עלה השבוע בנטפליקס בספיישל "אדם סנדלר: אוהב אתכם". מה שמעניין הוא שסנדלר בחר בג'וש סאפדי לביים את התיעוד הטלוויזיוני. סאפדי ואחיו בני מוכרים כבמאים מחוספסים וריאליסטיים, ושיתוף הפעולה שלהם עם סנדלר בסרט "יהלום לא מלוטש" עשה פלאות לקריירות של שני הצדדים: סנדלר זכה לכבוד כשחקן דרמטי, שמנסה לאתגר את עצמו מאז עם פרויקטים לא שטותיים, והאחים סאפדי (קרובי משפחתו של האדריכל הישראלי־קנדי משה סאפדי) הפכו לשם מוכר ומבוקש.
הסטנד־אפ מצולם כסרט תיעודי אפלולי ומחוספס שכלל לא נראה כספיישל מואר וחגיגי. זה מתחיל ונגמר עם רגעים מאחורי הקלעים, ומשאיר בפנים את התקלות והטעויות שקורות בהופעה, אלה שבדרך כלל חותכים החוצה. סנדלר, מצידו, מספר רצף של בדיחות וסיפורים קטנים עם פאנצ'ים לא צפויים (רובם מיועדים למבוגרים בלבד). והאטרקציה העיקרית היא השירים המצחיקים שהוא שר בין בדיחה לבדיחה (כולל הופעת אורח של רוב שניידר בתור אלביס פרסלי).
זה ספיישל יוצא דופן: הבדיחות מצחיקות, אבל הבימוי קודר וחמור סבר. אבל שיר הסיום של המופע — "תודה על הקומדיה" — הוא אחד הרגעים המוזיקליים והבימתיים היפים והמרגשים שראיתי השנה. (יאיר רוה)
תערוכה: לפגוש אמנות נועזת בג'סי כהן
בשלוש השנים האחרונות שהתה קבוצת האמנים הרב־תחומית "סטודיו שיתופי" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, בשכונת ג'סי כהן. המרכז הוא למעשה בית ספר ישן שהוסב לחללי אמנות עכשווית. בזמן שהותם ביצעו שמונת חברי הקבוצה עבודות אמנות אישיות וקבוצתיות, שמוצגות בתערוכה "לך לך למדבר" המסכמת את פעילותם.
הקבוצה, בהובלת אמן המיצבים והפרפורמנס הוותיק הדס עפרת, מציגה עבודות המחברות איכויות פואטיות עם העזובה התעשייתית וג'ונגל הבטון והאספלט שבו שהו. כך למשל, הילה פלשקס יוצרת חוברת רישומים ענקית שדפיה מכסים קיר שלם במבנה, וחיה מרקס הפכה מכולת מתכת שננטשה בחצר לתיבת תהודה, כך שקולה נשמע מבעד לפתחי האוורור.
טליה קינן אספה חפצים פיזיים, שאותם היא מציבה לצד הקרנות וידיאו מדויקות שלהם, שמראות את השתנות האור והצל עליהם לאורך היממה. בקומה השנייה מציג עפרת עצמו שתי עבודות המתייחסות לשהות הזמנית בשכונת ג'סי כהן: הראשונה היא תצלום בגודל טבעי שבו הוא קושר את עצמו לשורש גזע ענקי שנעקר בחפירות מתחת לרצפת הגלריה. השנייה היא מיצב יפהפה של אוהל סיירים בנוי ומתוח למשעי, אך עשוי כולו מגליל נייר לבן אחד, שעלול להיקרע בכל רגע. (יקיר שגב)
מלאכת יד: לסרוג לוכדי חלומות לחולצה
עיצובי מלאכת היד האמנותית של אלומה קליין מאופיינים במשחקי טקסטורות, טכניקות סריגה ושילובי חרוזי וינטג' בדגש על קיימות. לאחרונה קליין מתמקדת ביצירת קורסים אונליין לסריגה בשיטה ייחודית לה, המשלבת יצירה אמנותית ומאפשרת להפליג על כנפי הדמיון וליצור פריטים יפהפיים. הקורסים אמנם באנגלית, שפת האם שלה, ומיועדים לבעלות ידע בסיסי בקרושה, אך לא קשה לעקוב אחר ההוראות ולהתחיל ליצור. "מבחינתי, יש משמעות גדולה לתת לנשים ואנשים אפשרות להיות יצירתיים ולגלות את ההנאה שביצירה", אומרת קליין.
בכל הנוגע לבחירת צמר לעבודה — המבחר בארץ גדול מאד, ובימים מתוחים אלה אפשר לראות בסריגה ובעידוד היצירתיות מין ריפוי בעיסוק והסחת דעת. קליין מציעה שני קורסים: האחד, שאורכו כשלוש שעות, ליצירת פרחים שיתחברו לשרשרת ייחודית. היא מלמדת איך לסרוג את הפרחים והצורות פרי־סטייל . קורס שני מלמד איך ליצור צווארון לבגדים בהשראת לוכד חלומות. קליין מצליחה להראות איך ליצור טקסטורות ולהשתמש בצורה שונה בסוגים שונים של צמר לכדי פריטי לבוש שימשכו את העין ויהיו אפילו נושא שיחה. 210 שקל לקורס. (עילית מינמר)
אוכל: לחגוג את עונת הבמיה
במיה היא כידוע ירק שאי־אפשר להישאר אדישים אליו: או שאתם אוהבים או שאתם שונאים. אני אוהב. זה שיא עונת הבמיה והשווקים מלאים בה. אם אתם קונים את הבמיה הרגילה, השעירה־משהו, חפשו את הקטנות יותר, קטמו את העוקצים — בזהירות, לא לחשוף את החלל הפנימי המגיר את הריר. שטפו היטב ויבשו על מגבת או במסננת בשמש כמה שעות (סוד מדינה: לא באמת חייבים, אבל זו המסורת). אחר כך טגנו כמה דקות בשליש כוס שמן זית עד להזהבה, הוסיפו קוביות מקילו עגבניות, מלח ופלפל. אפשר לעצור כאן או להמיר את העגבניות ברסק, כמו פעם. אני אוהב להוסיף המון מיץ לימון ואפילו לימון כבוש, קצת גרגירי כוסברה מעוכים קלות, קצת נענע ונענע יבשה ולבשל קצר, 20 דקות אחרי רתיחה. להגיש עם אורז לבן.
אם לא בא לכם על כל העבודה הזו, חפשו את הבמיה ההודית או התאילנדית, זו הגדולה והארוכה. אותה פשוט צרבו היטב על מחבת פסים במעט מאוד שמן זית. מלח, פלפל ומיץ לימון בשפע, ואתם מסודרים. אפשר להוסיף קוביות גבינה בולגרית, זיתי קלמטה, עגבניות מיובשות. אפשר לפרוס ולהוסיף לסלט. (חיליק גורפינקל)
