רוכבים בשם האלוהים: נבחרת הספורט של הוותיקן מביאה כבוד
רוכבים בשם האלוהים: נבחרת הספורט של הוותיקן מביאה כבוד
מאות כמרים ונזירות כבר חברים בנבחרת הספורט של הוותיקן. האימונים נעשים באחת החצרות של עיר המדינה הזעירה וכבר הניבו הישגים. אף שהמטרה היא לא עמידה על הפודיום אלא שימוש בספורט ככלי מפיג מתחים פוליטיים, דתיים ועדתיים, מעריץ נלהב כבר יש לנבחרת: האפיפיור פרנציסקוס
דון וינצ'נזו פוצ'יו הגיע לתחרות המרתון המפרכת בעיר האיטלקית מסינה מוכן ככל שניתן. רגע לפני יריית הפתיחה וההתמודדות עם 42.2 הקילומטרים פצח בתפילת "אווה מריה" הנוצרית המסורתית ואף הקפיד לברך בחום את שאר מתחריו על קו הזינוק. אפילו להתפלל להצלחתם. מעט יותר משעתיים ושלושים דקות לאחר מכן, פוצ'יו חצה את קו הסיום וגילה לתדהמתו ושמחתו שהגיע במקום השני. לא חלפו שעות רבות וגם בוותיקן, מקום מושבו של האפיפיור, חגגו את ההישג. פוצ'יו, "הכומר הרץ" כפי שהוא מכונה, הביא לבירת הנצרות הקתולית כבוד רב.
אולם הצלחתו של הכומר פוצ'יו היתה הרבה מעבר להישג אישי מעורר השתאות של ספורטאי מאומן. זימונו לדוכן המנצחים במסינה נרשם כהישג המשמעותי הראשון של נבחרת הספורט המקצועית של הוותיקן, שהוקמה והושקה רק ימים ספורים קודם לכן תחת השם הלטיני Athletica Vaticana. אף שזו בירת הנצרות הקתולית, מקום מושבו של נציג ישו עלי אדמות, מרכז רוחני שעיקר עיסוקו קיום הדת וארגונה ברחבי תבל, הוחלט בוותיקן עוד ב־2019 על המהלך המפתיע אחרי כמה שנים שבהן התברר שהספורט פרח בחצרות המדינה הזעירה השוכנת בלב רומא.
"מטרת הקבוצה היא לא בהכרח הישגית", הצהירה מיקלה קיפריאטי, אחת מנציגותיה הפעילות של הנבחרת, סמוך למועד הקמתה. "המטרה היא להפיץ באמצעות הספורט את מסר הסולידריות ולהילחם נגד גזענות ואלימות, מכל סוג שהוא". בעשור האחרון האבות הרוחניים של מרכז הדת העולמי זיהו במדויק את הכוח הטמון בספורט כגורם מחבר ומאחד. מבחינתם זו תרופה פלאית ופשוטה אשר אינה נוגדת את עיקרי האמונה וביכולתה לאחות שסעים חברתיים ופוליטיים — שרק הולכים ומתרחבים בעולם, והאפיפיור פרנציסקוס בן ה־86 הוא תומך ומעריץ נלהב של התוכנית.
נכון להיום, נבחרת הספורט של הוותיקן מונה כבר יותר מ־200 חברים. יש בה כמרים ספורטיביים כמו פוצ'יו, נזירות נמרצות, עובדי מינהלה בשלל דרגים וגם חלק מאנשי משמר הוותיקן השוויצרים. "החלום שלנו הוא לראות יום אחד את נציגי הכס הקדוש משתתפים בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים", אומר חוזה סאנצ'ז דה טוקה אלמדה, נשיאה של נבחרת הספורט והאיש שעומד בראש מחלקת הספורט והתרבות של הוותיקן. בדרך להגשמת החלום חתמו נציגיו של מרכז הנצרות העולמי על הסכם שיתוף פעולה עם הוועד האולימפי האיטלקי, זאת על מנת להסדיר את מעמדם החוקי והמינהלי של ספורטאי הכס הקדוש.
בשנה שעברה החל הוותיקן לקצור את פירות עמלו. אחד מספורטאיו עמד על קו הזינוק של אליפות העולם ברכיבה על אופני כביש כנציגו הראשון אי פעם של הכס הקדוש באליפות בינלאומית. "כמו כל אירוע ספורט, גם זה מסייע לקרב בין אנשים", הכריז הארכיבישוף של גלאזגו, וויליאם נולן, שעירו נבחרה לארח את המרוץ. "מתכנסים כאן אנשים מתרבויות שונות שדוברים שפות שונות ומשתייכים לדתות שונות". ריין שורהויס, הנציג ההולנדי המדווש של הוותיקן לאליפות, כונה "רוכבו של האפיפיור". בגיל 40 ועם היסטוריה עשירה בענף האופניים, הוא התמוגג מההזדמנות לייצג את המדינה הננסית וערכיה.
ואם באופניים עסקינן, הרי שלאחר התחרות אופני ה"פינרלו" היוקרתיים של שורהויס הועברו למכירה פומבית. הכנסותיה הוקדשו לתוכנית ספורט ייחודית. מטרתה, כך מספרים בוותיקן, היא לימוד רכיבה בסיסי לילדים במצוקה. בעיקר ילדי פליטים זרים שמצאו את דרכם לאיטליה וידם אינה משגת. שיעורי הרכיבה, באופן שמעט קשה לדמיין למי שביקר בוותיקן, מתקיימים באחת החצרות של המתחם הקדוש.
אבל נראה שבקרוב המיקום ישתנה. לפני כמה ימים הכריזו בוותיקן בחגיגיות על צעד נוסף ומרחיק לכת לקידום הספורט לצד הדת – הקמתו של בית נבחרות ייעודי לספורטאי הכס הקדוש. מקום שבו יוכלו להיפגש, להתאמן ולרכז את כלל הפעילות הספורטיבית השוקקת שמתקיימת שם. במקביל לחניכתו של בית הנבחרות, נפתחה כנסייה מיוחדת בפריז (בעיקר לקראת המשחקים האולימפיים), שמטרתה לשרת את קהילת הספורטאים הנוצרית המקומית ולהוות לה בית. קירותיה מעוטרים בין השאר בציוד ספורטיבי.
כחלק מהתנופה ממשיכים נציגי הוותיקן לקדם במרץ את רישום פעילותם תחת איגודי הספורט המקצועיים הבינלאומיים כדי שיפתחו את שעריהם לספורטאי המדינה הקטנטנה. עד כה אלו בעיקר יכלו לקחת חלק ב"משחקי המדינות הקטנות של אירופה" – מפעל קטנטן המאפשר את השתתפותם של נציגים ממדינות שאוכלוסייתן מונה פחות ממיליון איש.
"אני רק מקווה שהספורטאים שלהם לא יהיו בסוף חזקים משלנו", התלוצץ נשיא הוועד האולימפי האיטלקי, שמסייע לקדם את מהלכי הוותיקן להכרה אולימפית. "שחלילה השכנים שלנו לא יגנבו מאיתנו מדליה אולימפית יום אחד". בוותיקן מבטיחים שתמיד יראו את הספורט בעין אחרת: כמכשיר לתיקון, איחוד וקירוב לבבות בין הבריות. ההישגים פחות מעניינים.
כעת נותר לחלום שגם בישראל, שבה מדווח ששיעור החרדים העוסקים בפעילות גופנית מטפס מדי שנה, יאמץ הממסד היהודי האורתודוכסי את הספורט לחיקו באותה עוצמה שהוותיקן החליט לאמץ. אין חולק שישראל זקוקה לתיקון ואיחוד בימים אלו. אפילו יותר מהוותיקן.
