"לשיר זה לשים את הלב על השולחן"
"לשיר זה לשים את הלב על השולחן"
למאיה בלזיצמן נועדה קריירה של צ'לנית קלאסית. מפגש מקרי עם יוני בלוך הפך אותה לנגנית מבוקשת בהופעות עם נינט, ריטה ואהוד בנאי. בהמשך פנתה להלחנה, הפקה ואפילו שירה. לקראת פסטיבל "צלילי ילדות" בניהולה האמנותי ומופע חדש חדש עם חוה אלברשטיין היא אומרת: "כמוזיקאית קלאסית לא ידעתי שכך ייראה עתידי. לשמחתי, אני כל הזמן מוצאת את עצמי מחדש"
השיחה עם הצ'לנית והזמרת מאיה בלזיצמן מתקיימת רגע אחרי שחזרה מהופעה עם בן זוגה המוזיקאי והמתופף מתן אפרת בשחרות שבערבה. בשבוע שעבר הופיעה בסיבוב חנוכה עם שלומי שבן ובין לבין היא מנהלת אמנותית לראשונה את פסטיבל צלילי ילדות שיתקיים ב־21-19 בדצמבר בתיאטרון חולון. מי שהחלה את דרכה בעולם הקלאסי כשפרטה על צ'לו כבר בגיל 7, בחרה להתפתח לכיוונים נוספים ולא ללכת בדרך הקונבנציונלית רק לתזמורות והרכבים קלאסיים.
"אני מאוד שמחה שבחרתי בצ'לו, ואני חושבת שעם השנים מצאתי את הקול שלי ולא רק מה שאמורים לעשות עם הכלי הזה", היא מספרת. "גדלתי בחינוך הקלאסי, והוא מאוד חשוב למה שאני עושה כי זה הבסיס, אבל ידעתי שפחות מתאים לי להיות סולנית קלאסית, זה עולם קשה ולחוץ ואני מודה שלא אהבתי להתאמן והייתי גם בצופים ובחוגים".
בלזיצמן (35) נולדה וגדלה בתל אביב. "בבית שמעו גם ביטלס וגם קאנטרי, קלאסי וישראלי, אז היו לי הרבה השראות". היא עברה את כל המסלול המתבקש של המוזיקה הקלאסית מהקונסרבטוריון בתל אביב, דרך תיכון לאמנויות תלמה ילין, שירות צבאי כמוזיקאית מצטיינת ועד האקדמיה למוזיקה בירושלים. כשהוריה אמרו לה בכיתה א' לבחור כלי שעליו תרצה לנגן היא ויתרה על פסנתר, כי אחותה כבר בחרה בו, והעדיפה את הצ'לו על הכינור כי נראה לה נחמד יותר לנגן בישיבה. זו בחירה לא טריוויאלית שבדיעבד התבררה כמוצלחת כשהפכה לנגנית מבוקשת אצל מיטב האמנים בארץ. בהמשך החלה להלחין, להפיק מוזיקלית ולשיר ועברה לקדמת הבמה.
2 צפייה בגלריה
מאיה בלזיצמן. "פחות מתאים לי להיות סולנית קלאסית, זה עולם קשה ולחוץ ואני מודה שלא אהבתי להתאמן"
(צילום: יובל חן)
המעבר מהעולם הקלאסי לרוק ולמוזיקה ישראלית התרחש בגיל 18, אז ראה אותה יוני בלוך בהופעה עם הרכב צעיר בתל אביב ושאל אם תרצה לנגן עם אפרת גוש, מפגש שפתח בפניה עולם חדש ומאז הספיקה לנגן עם בלוך עצמו, יזהר אשדות, ריטה, אהוד בנאי, דיוויד ברוזה, נורית גלרון ונינט שאיתה העלתה מופע משותף "צוללות" (2014). "היה בינינו חיבור אנושי ומוזיקלי מאוד טוב, הבנו אחת את השנייה והיה לנו כיף. נינט מוזיקאית אדירה וזמרת מופלאה".
בלזיצמן ואפרת ילוו את חוה אלברשטיין במופע חדש שיעלה בסוף ינואר ברחבי הארץ (29.1 בגבעת ברנר) בהפקה מוזיקלית של ערן ויץ. "אי אפשר לתאר את האושר שלי ושל מתן לקראת זה שאנחנו הולכים ללוות את חוה בהופעות. זה לנגן את השירים הכי יפים עם מספרת הסיפורים הכי טובה שיש. חזרה איתה היא כמו הופעה, זה להשתאות וללמוד כל הזמן. ניגנתי עם כל כך הרבה אמנים וחוה זה השיא שאני לא יודעת אם יכול להיות שיא אחריו".
על הבמה הצ'לו ממש הופך להיות חלק מהגוף של בלזיצמן. בנגינה מלאת תשוקה היא פורטת, מלטפת וצובטת את המיתרים. כבר יותר מעשור שלנגינה מצטרפת גם שירה בקול צלול ועמוק שהופכת את הצפייה בה למהפנטת עוד יותר. היתה זו המנהלת שלהם לשעבר ליליאן שוץ ששמעה אותה שרה והציעה לה להופיע לראשונה במופע מחווה לשירים ממועדון רוקסן המיתולוגי שם העניקה לשירים של החברים של נטאשה, איפה הילד, המכשפות ונוער שוליים פרשנות מוזיקלית וטקסטואלית מרעננת. "אני נגנית כל כך הרבה שנים שלקח לי זמן להבין שהקול שלי הוא עוד כלי לעשות איתו אמנות. אני אוהבת לשיר, זה שם את הלב על השולחן".
כמו לכולם הקורונה ביטלה לה ולבן זוגה את לוח ההופעות העמוס, . בתחילה ישבו בבית ביפו עם בתם בת השנתיים, ובהמשך הסבו את חדר השינה לאולפן, הביאו כלים אלקטרוניים דיגיטליים ולא הפסיקו לנגן ולכתוב מוזיקה. כך, מתקופת הסגרים נולדו שני אלבומים. הראשון, "Indoors", הוא אסופת שירים נוסטלגית שכוללת ביצוע מקסים ל"זמר אהבה לים" של סשה ארגוב, "Ne me quitte pas" של ז'אק ברל בגרסה נשית מרגשת בצרפתית ובעברית ו"מודה אני" של מאיר אריאל.
השני הוא אלבום סולו אינסטרומנטלי על טהרת הצ'לו של בלזיצמן, "Reflections", עם קטעים שהלחינה, עיבדה ותזמרה. "היינו חייבים לשחרר משהו לעצמנו בתקופה הזאת. אחרי הסגר הראשון התחילו להציע הופעות בבתים ואני מודה שזה עבד לנו מצוין. עברנו מבית לבית וזו חוויית חיים שנזכור תמיד. אני מודה שלנו אלה לא היו שנתיים קשות כמו לחברינו הנגנים".
השנה הוציאו גם את "שעונים", גרסה חדשה (רימייק) לאלבומו של שלום חנוך "אדם בתוך עצמו". כדי לגעת בקלאסיקה הם התרחקו מהקו המוזיקלי של חנוך והביאו את הקול והאינטרפרטציה שלהם, שילבו בלוז, אלקטרוני, עיבודים תזמורתיים וביצועי מקהלה ושיתפו אמנים כמו תמר אייזנמן ולונא אבו נסאר שתרמו מהקו המוזיקלי שלהם.
במסגרת פריצת הגבולות והמסגרות בלזיצמן גם משתפת פעולה בשנים האחרונות עם הכוריאוגרפית ענבל פינטו. זה התחיל עם היצירה "פוגה" ובימים אלה עם "החדר" שעולה בסוזן דלל. "אני אוהבת לעשות מוזיקה, לא משנה מאיזה סוג, כאן זה ממש להלחין. החיבור האנושי האמנותי הוא מה שחשוב לי, וענבל אדירה".
פינטו מספרת: "מצאתי שותפה אינטואיטיבית ואינטליגנטית שאפשר לעוף איתה רחוק. יש לה עין מאוד חדה ואוזן מאוד רגישה והיא מצליחה להביא צבעים שאני לא דמיינתי ויצרה עבורי שני פסקולים מרהיבים. מוזיקה אמורה להוביל מהלך רגשי, סיפורי ודינמי, צריך פרטנר טוב לזה".
בלזיצמן מספרת שבזכות העבודה עם פינטו היא ובן זוגה עושים עכשיו מוזיקה לסרט צרפתי קצר ובשנה שעברה עשו מוזיקה לסרט אמריקאי קצר, זו עוד שלוחה של היצירה: "מצד אחד אני נותנת את נשמתי בכתיבה, ומצד שני צריכה להתאים את עצמי לאמנות של אחרים. לפעמים זה כיף לקחת חלק במשהו יותר גדול מהדבר שלך".
הבחירה להתפרס לכיוונים וז'אנרים שונים ולא להישאר רק בעולם הקלאסי מאפשרת לבלזיצמן להתפרנס בכבוד מהנגינה והיצירה. "התחלתי ממוזיקה קלאסית ולא ידעתי שכך ייראה העתיד. לשמחתי, אני כל הזמן מוצאת את עצמי מחדש, כי זה מעניין אותי".
על השאלה אם היו לה מחשבות על לנסות לפרץ בחו"ל, היא אומרת: "חשבתי על זה הרבה אבל תמיד היה פה משהו שהחזיק אותי וגרם לי להרגיש שאני מתפתחת מוזיקלית. אני עדיין לא פוסלת שזה יקרה, אבל בגדול זה המקום שלי, אני ישראלית ואני מפה וקשורה לפה".
לצד העיסוקים הרבים בלזיצמן מוצאת גם זמן ליצור עם ובשביל הקהילה. לפני שבוע הופיעה בזומו לוד (מוזיאון נייד בין הקהילות) בכנס־זז על מקומה ותפקידה של אמנות בזמני ומרחבי משבר. "זה חשוב בעיניי. בזומו היה מאוד מרגש, ניגנתי רפרטואר מגוון ובו גם קטע אינסטרומנטלי, גם את 'היי שקטה' של ריקי גל ושיר בספרדית. לקחתי חלק השנה גם ב'מקודשת': נעמי פורטיס הזמינה אותי להיות יועצת אמנותית להופעה שיצרנו לשירי נשיא, זמרת מהמגזר החרדי ששרה שירים מקוריים, דבר שלא קורה במגזר, וזו היתה חוויה סופר־מעניינת וחשובה. צריך גם משהו לנשמה חוץ מהעבודה".
* * *
"להגניב ילדים על מוזיקה"
פסטיבל "צלילי ילדות" יתקיים בין 19 ל־21 בדצמבר בתיאטרון חולון עם מופעים והצגות בסגנונות מוזיקה שונים. בין הפקות המקור יעלה המופע "100 שירים ראשונים" בעיבודים תזמורתיים ולמקהלה ובהשתתפות שי צברי, נעם קליינשטיין ועוד; "יוצא מן הכלל", מסע מוזיקלי במחוזות הג'ז עם מיקי גם והאורקסטרה; סיפורה של להקת הביטלס במילים וצלילים עם דני רובס ודרור קרן; דני סנדרסון במופע לכל המשפחה; "בטהובן ואליז", הצגה מוזיקלית לשני שחקנים; “פטר והזאב” עם חמישיית כלי נשיפה; "מרקש אקספרס", עיבודים אוריינטליים לשירי ילדים מוכרים; מנגינות וסיפורים מברזיל עם רביעיית שורולה; "כוכב הילדים" עם מאור כהן, קרולינה ובום פאם. ברחבת התיאטרון יעלה מופע רחוב של "הליצן X" עם עמדות ליצירת כלי נגינה וליצנות מוזיקלית.
"אני שמחה שיש לי הזדמנות לתת משהו לדור הבא", אומרת בלזיצמן שתשמש מנהלת אמנותית. "זה שיש פסטיבל שנותן אפשרות לילדים בגילאי שנתיים עד 12 להיפתח לסגנונות שונים של אמנות קסם לי. ניסיתי להביא מופעים מכל הסוגים, כולל ג'ז שלא היה אף פעם בפסטיבל ובעיניי זו מוזיקה כל כך יפה שלרוב מגיעים אליה בגיל מאוחר יותר. אז אם זה יגניב ילד בן 8 והוא יגיד 'אני רוצה לנגן בסקסופון', אני את שלי עשיתי. אני רוצה שהילדים יחזרו הביתה עם עיניים בורקות ויגידו 'גם אני רוצה לעשות מוזיקה'. זה חלום שלי".
