שיאן ישראל בצלילה חופשית: "השיא שלנו בענף מגיע לקראת גיל 50"
שיאן ישראל בצלילה חופשית: "השיא שלנו בענף מגיע לקראת גיל 50"
אלון ריבקינד, שיאן ישראל בצלילה חופשית, מסוגל לעצור את נשימתו למשך שלוש דקות ולהגיע לעומק של 100 מטרים ללא כל ציוד עזר. הספורטאי הבכיר בתחום המתפתח, דווקא מכיוונם של חובבי יוגה, בכלל מאמין שבני האדם הם לא בהכרח רק יצורים יבשתיים
העולם רותח. מסביב חום עז שמהול בלחות דביקה. הגוף והנפש חפצים בדבר אחד: לצלול אל תוך מים קרירים ומצננים. באופן מעורר קנאה, הפעולה הזו שעליה כל אחד מפנטז במשך כל הקיץ — מהווה עבודה עבור אנשים מסוימים. "כך אני פותח כל יום", מתוודה אלון ריבקינד, אגדת צלילה חופשית ושיאן ישראל בתחום הצלילה למעמקים. את מעלליו הימיים והיומיומיים הוא מקיים מעיר מגוריו, אילת. הים האדום, על יופיו, עושרו וקרירותו הידועים, הוא מגרש המשחקים שלו.
מאחורי ריבקינד בן ה־46 נערמו הרפתקאות ימיות רבות ונועזות. תוצר של שלושה עשורים מחייו שחלק ניכר מהם הוא מבלה תחת המים. באופן בלתי נתפס האחרונה שבהן כוללת צלילה חופשית, ללא ציוד עזר או סיוע של חמצן, לעומק של 100 מטרים בשארם א־שייח' באוקטובר האחרון.
ריבקינד מסוגל לעצור את נשימתו באופן מדויק ורגוע למשך זמן ארוך שאותו הוא מתזמן כדי שיוכל להגיע אל היעד במעמקיו הנסתרים של הים הקריר והאפל ולחזור לפני המים בשלום. היכולת לעצור את הנשימה למשך יותר משלוש דקות צלילה מעניקה לריבקינד את התואר הנכסף: שיאן ישראל בצלילה חופשית ב"משקל קבוע" — תחום שבו הצולל נדרש לרדת לעומק הרצוי באמצעות כוחו שלו וללא משקולות מסייעות שדוחפות אותו מטה. לרגליו מחובר סנפיר יחיד וענק המכונה "מונופין", זה גם המנוע שדוחף את הצוללן במהירות בדרך מעלה לפני הים אל עבר הנשימה הנכספת.
1 צפייה בגלריה
אלון ריבקינד. "צלילה חופשית היא כמו יין שמשתבח עם השנים. ככל שמתבגרים חשים שאפשר לצלול עמוק יותר וגם היכולת המנטלית להבין את התהליך גוברת"
(צילום: Alice cattaneo)
"מבחינתי הצלילה שהעניקה לי את התואר היא פורצת דרך, ואחד החלומות שלי היה לצלול לעומק כזה במהלך תחרות", מספר ריבקינד. לצדו קפצו למים גם עמיתים רבים ממדינות ערב השכנות, חלקן אף עוינות לישראל. למרות זאת, וכפי שקורה פעמים רבות בזירות הספורט השונות, הכל התנהל בשארם על מי מנוחות, תרתי משמע. "עשיתי שלוש צלילות (96 ,98 ו־100 מטר) וכולן עברו חלק".
את העומקים הבלתי נתפסים הללו חש וראה בעבר. שיא הצלילה המדובר ביותר של ריבקינד הוא 120 מטרים, ומשויך לקטגוריית צלילה חופשית ב"משקל משתנה", שבה הצולל מסתייע בתוספת משקל כדי לרדת למצולות. במשך עשור, התוצאה גם עמדה כשיא של יבשת אסיה. "במובני הצלילה החופשית הישראלית אפשר לומר שזה היה שיא שדי הקדים את זמנו", אומר ריבקינד, אשר מבנהו הצנום וצניעותו לא מסגירים את היכולת המופלאה של ריאותיו.
בימים אלו פניו של הצוללן הישראלי אל עבר הרפתקה נוספת. הפעם צלילת טנדם זוגית לעומק של 100 מטרים בלב מפרץ אילת שאותה יבצע באוקטובר הקרוב. המטרה: לסייע בגיוס כספים ולעורר מודעות למען חולים בסיסטיק פיברוזיס.
כיצד מתאמנים לאתגר כזה? "במשך השנים אני מאמן את עצמי". שגרת האימונים כוללת רכיבה על אופניים, ריצה ושחייה אירוביים ולצדם אימונים טכניים ואימונים שנועדו לשפר את יכולתו של הגוף לטפל בחומצת החלב שנוצרת במהלך הצלילה. עצירת הנשימה הממושכת דורשת כמובן תרגול מתמיד בבריכה, אך עבור גורו הצלילה הישראלי היא טבע שני. הוא אפילו סבור, שאף שהאדם הוא יצור יבשתי, הטבע חנן אותו ביכולות אמפיביות מסוימות, לשהות זמן מסוים מתחת למים במידת הצורך. ריבקינד לא לבד, זו התפיסה של חלק מחוקרי התחום.
לדברי רני יחזקאל, בעליה של רשת של דוגית שמוכרת ומתמחה בציוד צלילה ודיג, "בשנים האחרונות תחום הצלילה החופשית נהפך לפופולרי מאוד ואנחנו מרגישים את זה. הרשתות החברתיות והחשיפה שנוצרה לענף בזכות סרטים המציגים את הספורט בנטפליקס וערוצים נוספים, הגדילו מאוד את המשיכה אליו". לדבריו, חלק בלתי מבוטל מקהל הצוללים החופשיים בעשור האחרון מגיע מתחומים המחברים גוף ונפש כמו יוגה: השלווה שמעניקים עומקי הים מהלכת עליהם קסם.
ריבקינד שהיה כאן לפני שטרנד הצלילה החופשית התפשט לא מתכוון לעצור בקרוב. כשאני שואל אותו על השפעת הגיל על ביצועיו, תשובתו היא "שצלילה היא כמו יין. אתה רק מרגיש טוב יותר וחש שאתה יכול לצלול עמוק יותר עם הגיל. נכון שהגוף לא נהיה חזק או גמיש יותר, אך היכולת המנטלית להבין את התהליך שאתה עובר בצלילה והאמונה שלך ביכולותיך רק גוברות. השיא שלנו בענף מגיע לקראת גיל 50". בהתחשב בכך, אולי כדאי לעצור את הנשימה בהמתנה למעלליו הבאים של שיאן הצלילה הישראלי.
