מו"לים תחת חרם: "בקרוב ייגמרו לי הספרים שקניתי, ומה אפרסם אז?"
מו"לים תחת חרם: "בקרוב ייגמרו לי הספרים שקניתי, ומה אפרסם אז?"
מהסופרים האירים, הספרדים או הסקנדינבים אפשר לשכוח, ואפילו המחברות האמריקאיות של רומנים אירוטיים מפנות לנו כתף קרה. מה שהחל כהתעלמות מוסווית נהפך אחרי 7 באוקטובר לחרם גלוי ומוצהר מצד סופרים צעירים על ישראל. "בסוף ימכרו לי רק סופרים מתים", אומרת עורכת בכירה. גם מצבם של מחברים ישראלים שמצפים לפרוץ בחו"ל מעולם לא היה קשה כל כך
קוראי העברית לא צריכים להתפלא אם בשנים הקרובות לא יקראו תרגומים של ספרות אירית עכשווית, או ספרות אמריקאית צעירה. גם עבור חובבות וחובבי הספרות הרומנטית והאירוטית המבחר יצומצם בקרוב.
בעקבות המלחמה הולכים ומתרבים הסירובים של סופרות וסופרים בעולם למכור את זכויות התרגום להוצאות ישראליות. ליה פן, מו"לית ועורכת בהוצאת פן, מספרת על שישה סופרים שסירבו לאחרונה למכור את זכויות התרגום שלהם לעברית. שניים מהם מוכרים יחסית: הסופר האירי פול מאריי שכתב את "The Bee Sting", והסופרת הבריטית ממוצא הודי שינה פאטל שכתבה את "I'm A Fan".
"פאטל סירבה עוד לפני 7 באוקטובר, ומאריי סירב ב־9 באוקטובר", מספרת פן. "הספר שלו עוסק בהדחקה של זיכרונות ואיך הם חוזרים אליך במפתיע. במכתב שכתבתי לסוכנות שלו, התייחסתי לכך שיהיה מעניין לקרוא את זה דווקא פה - וקיבלתי סירוב. הסוכנת הדגישה שהוא בכל מקרה תכנן לסרב, בלי קשר ל־7 באוקטובר. שאר הסירובים שהיו מאז המלחמה הם סופרי ביכורים בריטים ואמריקאים, שהספרים שלהם עוד לא יצאו בחו"ל ולצערי הרב כנראה לא ייצאו לאור אצלנו. מה שמוסיף תסכול זה שבדרך כלל הסוכנים לא יודעים שהסופרים יסרבו, אז אנחנו קוראים את כתב היד, מגישים הצעה - ורק אחר כך מקבלים דחייה".
מה דעתך על הסירוב הזה?
"דעתי מורכבת. מצד אחד, זו דרכם להשפיע. מצד שני, אני לא בטוחה שהשדה התרבותי הוא המקום לעשות בו חרם, כי הדרך הטובה ליצור אמפתיה והבנה היא טקסטים ספרותיים. למה לא להגיד, 'אני מאשרת את התרגום ואתרום את הכסף לפלסטין?'".
1 צפייה בגלריה
מימין: סאלי רוני, קולין הובר, דויד גרוסמן ומאיה קסלר
(צילומים: Amy Sussman/Getty Images/AFP Jemal Countess / GETTY IMAGES אלכס קולומויסקי יובל חן)
תופעה דומה מתארת אורנית כהן ברק, העורכת הראשית של הוצאת מודן והסדרה לספרות יפה בה. היא קראה ואהבה את הנובלה "Not a River" של סלבה אלמדה, סופרת ארגנטינאית שהיתה מועמדת לפרס מאן בוקר, ורצתה להוציא אותה לאור. "אהבתי את הספר של אלמדה והגשנו הצעה. הסוכנת חזרה אלינו וביקשה שנתקן את ההצעה, ואחר כך סימסה לי וביקשה לדבר בטלפון. קבענו שיחה, ומיד אמרתי לה, 'אני יודעת מה את רוצה להגיד לי'. זו סוכנת שאני מכירה המון שנים וכבר קניתי ממנה ספרים אחרים. היא אמרה, 'אני כל כך מתביישת, אם הייתי יודעת לא הייתי מציעה לך את הסופרת הזאת'".
לא מתראיינים בישראל
בתחילה החרם הספרותי על ישראל היה סמוי או מוסווה, לא לגמרי מפורש. בהמשך התחילו להתברר הממדים. כהן ברק כבר למודת ניסיון; הסופרת האירית סאלי רוני, מחברת רבי־המכר "שיחות עם חברים" ו"אנשים נורמלים", החרימה את ישראל הרבה לפני 7 באוקטובר, וסירבה לפרסם בישראל את הרומן האחרון שלה "Beautiful World, Where Are You". כהן ברק כתבה אז מכתב פומבי, שבו נימקה מדוע אין מקום לחרם תרבותי. כעת, בבואה לכתוב מכתב תשובה לאלמדה, התקשתה לנמק את צדקת הדרך של המלחמה בעזה. כהן ברק, שהיתה מעורבת במחאה נגד ההפיכה המשטרית בשנה שעברה, ומאז 7 באוקטובר מלווה את משפחות החטופים, נשארה מתוסכלת.
אורנית כהן ברק, הוצאת מודן: "כשסאלי רוני החרימה אותנו פרסמתי מכתב גלוי. עכשיו אני שוב צריכה לומר שאנחנו בסדר? אם חרם תרבותי יציל אותנו מעצמנו, אני אספוג את זה"
"את התגובה ההיא לרוני כתבתי ברגע, הכל היה לי ברור, ידעתי מי אנחנו ומה אנחנו ומה מצבנו בסכסוך. אבל עכשיו רציתי לכתוב תגובה לאלמדה, ונתקעתי. לקח קצת זמן והבנתי שמה קורה פה במדינה לא מאפשר לי להרגיש כל כך בטוחה במה שאני אומרת. בלי להמעיט בדברים האיומים שנעשו לנו ב־7 באוקטובר ובמה שקורה בצפון, אני רואה איך המדינה, הממשלה, המשטרה, פשוט תוקפים אותי כאזרחית — אם זה בהפגנות, בחקיקה, בסגנון הדיבור האטום למשפחות החטופים, ואני צריכה להגן עלינו ולומר שאנחנו בסדר? אני לא יכולה לחשוב ככה. אני לא בעד חרם תרבותי, אבל אם החרם התרבותי הזה יציל אותנו מעצמנו, אני מוכנה לספוג את זה".
לראשונה כהן ברק גם ביטלה את נסיעתה ליריד הספרים שהתקיים במרץ בלונדון, וגם לא בטוחה שתיסע ליריד בפרנקפורט באוקטובר הקרוב. "רק אתמול היה לנו עוד מקרה של סופר שנורא רצינו להוציא ולא מסכים למכור", היא אומרת. "אשת יחסי הציבור שלנו טלי תכלת לא מקבלת ראיונות לתקשורת ישראלית מסופרים שכבר תרגמנו. אמרו לי, 'הסופרים האירים, תשכחי מהם'. אני מתרשמת שגם בספרד זה הסיפור, ובסקנדינביה גם ברמה מסוימת. מה יהיה עם הסדרה שלי, שכולה תרגום? עוד מעט ייגמרו לי הספרים שקניתי, ומה אפרסם? ימכרו לי רק סופרים מתים, ולאט לאט אנחנו נסתגר. לצערי, יש במדינה אנשים שרק שמחים על ההסתגרות הזאת".
נגמרה הרומנטיקה
תופעה מעניינת במיוחד היא החרמות מצד סופרות שכותבות בז'אנר הרומן הרומנטי והרומן האירוטי. בעיקר אמריקאיות. "מאז המלחמה אנחנו מרגישים את הסירוב בז'אנר הספציפי הזה מצד כותבות צפון־אמריקאיות צעירות ולבנות, ולא משכילות במיוחד", אומר זיו לואיס, הסקאוטר ומנהל הזכויות של הוצאת כנרת זמורה. "זו התנהגות עדר שנוצרת בעיקר בפלטפורמה כמו טיקטוק, כי זה המקום שבו הסופרות האלה חיות ושואבות את הכוח וההשפעה שלהן. זה כנראה שילוב של טרלול פרוגרסיבי והפחד מחרם מצד הקוראים שלהן, הן חוששות לאבד קוראים".
זיו לואיס, הוצאת כנרת זמורה: "אני לא זוכר תקופה כל כך קשה למכור בה ספרות ישראלית בחו”ל. מאז שהתחילה המלחמה - אין עם מי לדבר"
"אהבות" היא הזרוע הרומנטית בהוצאת כנרת זמורה. לאחרונה אירעו כמה מקרים של סופרות יחסית בולטות בסדרה, שסירבו למכור את התרגומים לעברית. למשל האנה גרייס, מחברת הספר "שוברים את הקרח" שהיה הלהיט של שבוע הספר בשנה שעברה, או אלי הייזלווד. "בינתיים אנחנו לא מוציאים אותן לאור, אפילו שיש לנו כתבי יד מוכנים ומתורגמים", אומר לואיס, "גם בגלל בקשות של הסוכנות שלהן, שיש לה המון כוח עלינו כי היא מייצגת עוד המון סופרים שאנחנו מוציאים, אז אנחנו מנסים לשמור על קשרים טובים איתה. אבל גם בגלל שהקהל בארץ מסמן את הסופרות האלה כשונאות ישראל ומחרים אותן בחזרה".
לאחרונה התקיים ברשתות החברתיות בארץ קמפיין נגד הסופרת הבכירה בז'אנר קולין הובר, שכלל גם עצומה להחרים אותה. לדברי לואיס, "הוא לא מבוסס על כלום. הובר לא התבטאה אפילו פעם אחת מתחילת המלחמה, אבל לפני ארבע שנים היא כתבה באינסטגרם שהיא תורמת ליוזמה לבנות ספרייה בעזה. בגלל זה סימנו אותה ויש כל הזמן פידבקים שליליים נגדה".
הקוראות שלה בארץ באמת הפסיקו לקנות את ספריה?
"לא ממש. היא דווקא חוזרת עכשיו בגלל הסרט ההוליוודי שמבוסס על ספרה 'איתנו זה נגמר'".
את גרוסמן רוצים לקרוא
מעניין להסתכל על הכיוון ההפוך: ספרים ישראליים שנמכרים להוצאות בחו"ל. לואיס, כחלק מתפקידו, גם מוכר את זכויות התרגום של סופרי ההוצאה לשפות זרות. "בכל יריד ספרים, פרנקפורט, לונדון, ניו יורק, אני תמיד מסמן לי פרויקט אחד או שניים שאני לוקח איתי. ביריד האחרון בלונדון ויתרתי. היה לי ברור שאין פתיחות לזה. אני עובד בענף יותר מ־40 שנה, ואני לא זוכר תקופה כל כך קשה למכור בה ספרות ישראלית בחו"ל. לפני שנה קידמתי את הספר 'כליא ברק' של דריה שועלי, ספר מתח שמתאים לחו"ל, והצלחנו למכור אותו למו"לים טובים באיטליה, גרמניה ופולין. אבל אז התחילה המלחמה - ואין עם מי לדבר."
הסוכנת הספרותית דבורה האריס: "העורכים הספרותיים הצעירים בחו"ל פרוגרסיביים ואנטי־ישראלים. ככל שעורך יותר צעיר, הוא יותר אטום כלפי מה שאנחנו מציעים"
גם בסוכנות הספרים הגדולה והחשובה דבורה האריס נוהגים בזהירות בימים אלה. מאז 7 באוקטובר האריס לא פנתה למו"לים בעולם בהצעה לתרגום פרוזה ישראלית, אלא בעיקר ספרי עיון. "אני הרבה יותר זהירה מכפי שהייתי קודם, ואני שואלת את עצמי אם זה קשור בחרדות שלי - שאני לא רוצה לקבל תשובה שלילית. כל חודש אנחנו מוציאים ניוזלטר עם הדברים החדשים, ויש הרבה פחות תגובות מבעבר, הרבה עורכים פשוט לא מגיבים. זו ללא ספק תקופה מאוד שונה מכל דבר שחוויתי, אבל אין לזה השלכות על הסופרים הישראלים הוותיקים והאהובים. מי שהצליחו לפני המלחמה - ממשיכים להצליח גם עכשיו. אין לי קושי למכור את דויד גרוסמן, צרויה שלו או מאיר שלו. בנינו קובץ עם מאמרים של גרוסמן ואני רואה שכל המו״לים שלו ממשיכים איתו. הם מרגישים שחסרה זווית הראייה שלו, המילים, המחשבות שלו".
עתה, לראשונה מאז פרוץ המלחמה, מתכוונת האריס להציע ספר פרוזה ישראלי חדש, את הנובלה של אלעד זרט "המשלוח", שמספרת סיפור שיש בו רוח אוניברסלית, כי הוא עוסק ביחסם של בני אדם לבעלי חיים. "אני מאמינה שזה יכול להצליח אצל מו"לים ספרותיים, אף שאני יודעת שיש להם בעיה מאוד גדולה עכשיו עם סופרים ישראלים". גם הספר החדש של יניב איצקוביץ', "ההתחלה של כל הדברים", נמצא כעת בתרגום לאנגלית, והאריס מאמינה בו. "ייקח הרבה זמן עד שנקבל את התרגום, ואם אצטרך לנסוע לכל מדינה כדי לשכנע שיקנו אותו - זה מה שאעשה". גם ספרו האחרון של רועי חן "נשמות" נמצא בתרגום ומיוצג אצלה.
האריס לא מאמינה שמצב הדברים העגום הזה יימשך לאורך זמן "מכרנו לאחרונה את 'רוזנפלד' מאת מאיה קסלר ל'סיימון אנד שוסטר' ולעוד כמה מדינות. את המהדורה המחודשת של 'רקדתי עמדתי' של צרויה שלו מכרתי עכשיו לכל המו”לים שלה. והספר של הילה בלום 'איך לאהוב את בתך' נכנס לרשימת רבי־המכר ביוון, למרות הכל. זה לא שחור, אבל זה לא כמו שזה היה".
באילו מדינות קשה למכור ספרות ישראלית?
"בארה"ב שבה מאוד מושפעים מהרשתות החברתיות. לשכבה החדשה של העורכים בהוצאות הספרים אין עניין בישראל. הם הרבה יותר צעירים, פרוגרסיביים ואנטי־ישראלים. ככל שעורך יותר צעיר, הוא יהיה יותר אטום כלפי מה שאנחנו מציעים. לכן הסוכנות שלנו עכשיו בנויה מאנשים צעירים ממני, והם אלה שנוסעים בעולם ומנסים ליצור קשרים חדשים עם קולגות. אני מקווה שיתחילו להבין שלהעניש סופרים צעירים זה לא הפתרון".
