מה השאלהירון ברובינסקי: "נפטרתי מכל החרדות שלי"
מה השאלה
ירון ברובינסקי: "נפטרתי מכל החרדות שלי"
השחקן והמנחה משתתף בשתי הפקות וכותב מחזמר אבל בשל לשלב הבא בחייו. הוא פריק של טיפולים פסיכולוגיים, לא השלים בגרויות בגלל הצופים, וחולם להתמחות בבישול או לפתוח חנות תבלינים בפריז
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. חזרתי מקורס צלילה. זה אירוע משמעותי בחיי כי היו לי חרדות מצלילה, מצבי מצוקה וחוסר השליטה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בבית. קפה שחור בוץ של פעם מאוד־מאוד חזק כמעט בלי סוכר. מאז שאבא שלי (כנר התזמורת הפילהרמונית גרי ברובינסקי) נפטר, לפני ארבע שנים, אני מוסיף כמוהו קצת חלב, וזה הופך את הקפה אפור. הכי לא פרסומת. אני לא מאלה שהולכים לבתי קפה בבוקר. גם במהלך היום אין לי חיבה יתרה לאספרסו ואמריקנו למיניהם".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם אבא שלי. הייתי יושב איתו הרבה בפאב השופטים. היה לו כיסא קבוע והוא שתה בירה גינס כשרק שם היה. הייתי מספר לו מה נהיה מלאון, הבן שלי, שהוא זכה להכיר רק עד גיל שנה. אולי הוא היה שמח לשמוע שאני כבר לא רוצה להיות שחקן כמו פעם, ומחשבותיי נודדות למקומות אחרים. אני כבר שלוש שנים בתהליך איטי ונעים שבו הורדתי מבחירה את כמות העבודה שלי בתעשייה. אני מרגיש שהאושר נמצא במקומות אחרים ופחות בלרדוף אחרי חלום ולנסות להשיג מה שאף פעם לא מושג".
על מה אתה עובד עכשיו?
"עלתה ההצגה 'האבולוציה של המינים', שכתב יורם זקס, קומדיה של תיאטרון חיפה שמסתמנת כשלאגר. מחר (ב־21:00) אני משתתף בקריאה מבוימת של המחזה 'הבוס' של רן דברת במסגרת פסטיבל 'פותחים במה' בבית ליסין. אני פרזנטור של אלטשולר שחם ועובד על ספר. כבר ארבע שנים אני כותב מחזמר עם המוזיקאי עידו אופק (זיגו). יש לי תוכנית עם אורי גוטליב ברדיו מהות החיים. זוגתי מירב היא פול־טיים בקריירה. יש לה האנרגיות והתשוקה שהיו לי לפני כמה שנים. אז הסתדר שלי יש רצון להיות יותר בבית עם לאון".
מה השריטה שלך?
"אני פריק של טיפולים פסיכולוגיים. אני נמצא 11 וחצי שנים בטיפול קבוע ובמקביל בשלוש השנים האחרונות גם בטיפול קבוצתי פסיכולוגי. המסע העיקרי של חיי הוא אל עצמי, לנבכי נפשי, למציאת השלווה הפנימית. בשנים האחרונות אני גם קורא ורואה סרטים בתחום הרוחניות (אבל לא אוהב את המילה הזאת). ניחנתי כנראה ברגישות יתר לעצמי, דבר שלקח לי זמן להבין, ורק אחרי כמה התקפי חרדה בסביבות גיל 30 הבנתי שאני צריך לטפל בעצמי. בהתחלה בכדורים ואז בטיפולים שונים. זה מהמם".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"סבתא שלי היתה אומרת בצרפתית: 'הכל עובר, הכל נשחק, הכל נשבר', בקטע טוב. קראתי על מחקר ששאל אנשים על ערש דווי על החיים שלהם, ומצא שלרובם לא היה אכפת אם הם היו מנכ"לים בכירים או כמה מחאו להם כפיים. הכל חולף, אז בואו רגע נתעסק במה שחשוב: האהבה שאתה מקבל ונותן לעצמך ולזולת".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"לוקחים את הילד מהגן ונוסעים לאמא של מירב, גאולה האדירה. אוכלים צהריים וגם לוקחים הביתה בפלסטיקים. אפילו שתל אביב השתנתה לחלוטין ואני לא אוהב אותה כמו פעם, בשישי אחר הצהריים היא מקבלת את הצביון של פעם: כל התיירים עוזבים והשכונה חוזרת לידיים שלנו".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני שחקן, אז אני משקר כל הזמן. גם כמנחה אני בא ומציג שמחת חיים וחיוניות אינסופית. זה שקר, יש גם הרבה צרות ואני שם מסכה שיהיה לנו טוב, אני בא לבדר אתכם".
למה אתה מתגעגע?
"לתקופת הצופים בשבט דיזנגוף. אלו היו שלוש שנים היפות של חיי. זה היה כל החיים שלי, לא עשיתי בגרות בין השאר בגלל זה".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"נסיעות, טיסות ומלונות. אין לי בגדים או אוטו של בזבזן, אבל על נסיעות לחו"ל — אני מוציא ברמה של חטא לפעמים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לקחת יותר ברצינות את נושא הבישול. עם השנים אני נהיה יותר ויותר בשלן ואני רוצה מטבח גדול ומקצועי ולבשל כל יום".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על הבן שלי, אם הרמתי קול או לא עשיתי אקט חינוכי כמו שצריך וחושב שאני שורט אותו. אנחנו הורים מודעים בניגוד להורינו, אך גם האובר מודעות בעייתי. אני עובד על זה הרבה".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"המהפך של עצמי מאדם חרדתי לאדם לא חרדתי. ההתקפים והפחדים הפריעו לי לחיות, וככה התנהלתי שנים. בעבודה קשה עם שנים של כדורים וטיפול הצלחתי להשתנות מהקצה אל הקצה".
מה מפחיד אותך?
"הבריאות של הבן שלי ואלימות: לא רק בעיטה או יריקה, אלא הכבוד והערבות ההדדיים לזולת במרחב הציבורי".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לדעת באמת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. איפה התשוקות שלי, מה הדבר הבא, מה מחרמן אותי לעשות. כמו שפעם זה היה עם להיות שחקן".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"אין לי הרבה חברים והיחידים שיש לי אלה אנשים שאיתם מתקיים מרחב שבו כל אחד יכול להיות הוא עצמו בלי גינונים".
מי האמנים והיוצרים שהשפיעו עליך?
"שארל אזנבור, לאונרד כהן, אמיר דדון, שהוא חבר מאוד טוב שלי והחבר היחיד שהוא כוכב רוק, ג'ון קליז ומונטי פייטון, והמחזמר 'book of Mormon' שנתן לי השראה לכתוב מחזמר".
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
"תמיד חלמתי לפתוח חנות תבלינים בשוק מופטאר ברובע הלטיני בפריז. שיהיו לי חיים קטנים ופשוטים עם חנות שאפתח שעתיים בבוקר ושעתיים אחר הצהריים".
