מדיסטופיית זומבים ועד בלשית מיוחדת במינה: הסדרות הטובות של השנה
מדיסטופיית זומבים ועד בלשית מיוחדת במינה: הסדרות הטובות של השנה
מה-7 באוקטובר צפייה בסדרות טלוויזיה, כמו כל פעילות תרבותית אחרת לא היתה אפשרית בכלל. בכל זאת ליקטנו רשימה מצומצמת של סדרות שיגרמו לכם לשכוח מהכל רק לרגע ולצלול
מאחר שמה-7 באוקטובר השנה צפייה בסדרות טלוויזיה, כמו כל פעילות תרבותית, בידורית, אסקפיסטית אחרת לא היתה אפשרית בכלל, בוודאי לא בחודשיים הראשונים של המלחמה, רשימת הסדרות השנה מצומצמת וגם השתנתה בעקבות כל מה שקרה. כך למשל סדרת אקשן כיפית עם אידריס אלבה ששמה "חטיפה", כבר משמה יורדת מהפרק, כך גם "רק רוצחים בבניין" הנפלאה.
"האחרונים מבינינו". אולי הדוגמה הבולטת ביותר לתחושה הזאת, היא גם הסדרה הכי מדוברת ומשמעותית של השנה, וגם אולי אחת שרבים כאן יתקשו לצפות בה. אפוקליפסת הזומבים רבת ההשקעה והמחשבה הזאת של HBO (אצלנו ב-HOT, yes וסלקוםtv) היא על גבר ונערה שיוצאים למסע הישרדות בעולם, מסע לשיקום האנושות, לאחר שרוב אוכלוסייתה נכחדה על יד פטרייה מדבקת.
"פליישמן בצרות". כמו יהודים רבים היום. אלא שהסדרה הזאת, שעלתה בדיסני פלוס בתחילת השנה, עוסקת בצורה מבריקה, קווצ'ית וניו-יורקית טיפוסית, על צרות סטנדרטיות של גבר שגרושתו נעלמת לו, בדיוק כשהוא חווה את משבר גיל ה-40 שלו. הסדרה כוללת זכרונות מהשנה שבילה בישראל עם שניים מחבריו וכל התסביכים היהודיים הלקוחים ישירות מהביוגרפיה של מחברת הספר שעל פיו נעשתה הסדרה, טאפי ברודסר-אקנר.
"פוקר פייס". סדרה בלשית עם נטשה ליון המעולה בתפקיד גיבורה בעלת חושים חדים וחיבה ומחויבות לקורבנות של הפושעים. לסדרה, המשודרת אצלנו ב-yes, יש יכולת לספר סיפור מהודק ועם זאת מרובד, שלא עושה לצופים סיוטים בלילות, וכמה חבל שבגלל שביתת התסריטאים השנה לא נקבל פרקים שלה כבר.
"הדוב". עונתה השנייה של הלהיט הקולינרי של דיסני פלוס הוכיחה את עצמה כעוד יותר טובה מהראשונה עם כיוון עלילתי חדש, קפיצה מרתקת לעבר, כוכבים הוליוודיים בתפקידי אורח ותבשיל מתובל היטב.
"סוסים אטיים". קבוצה של מרגלים בריטיים בלונדון שהם אנדרדוגס - למעשה ממש תת-כלבים, כי "כלבים" הוא הכינוי של סוכני MI5 שלא פישלו, שהבוס שלהם הוא ג'קסון לאמב (גארי אולדמן הכוכב), והם מפענחים תעלומות בין מדיניות באופן המדביק למסך.
"אבוט אלמנטרי". באופן הכי מוזר הקומדיה הנאיבית, הילדותית והמתוקה הזאת על מורים בבית ספר בפילדלפיה שתלמידיו אפרו-אמריקאים, המצולמים על ידי צוות צילום בלתי נראה, הצליחה להסיח את דעתי ברגעים הכי אפלים. אולי זה בגלל הדמויות המצחיקות או השחקנים המצוינים של הסדרה בדיסני פלוס, וכנראה בגלל האופטימיות, גם אם היא במקום רחוק מכאן.
"מישהו איפשהו". הדבר שהכי מעודד אותי בחודשים האלה מאז האסון היא תחושת הקהילתיות שלי - חברים, שכנים ומשפחה - והסדרה הזאת של ברידג'ט אוורט מצטיינת בדיוק בזה. גם בעונתה השנייה של הסדרה היפה, הרגישה והמרגשת של HBO, היא מתארת חברות באופן המעמיק, המכיל, האוהב אבל גם המעצבן, בקיצור האמיתי והחשוב ביותר.
