ביקור בכפר עג'ר: קפיצה קטנה ללבנון
ביקור בכפר עג'ר: קפיצה קטנה ללבנון
ביקור בכפר העלווי ע’ג'ר (רג’ר) שנפתח לציבור לאחר שני עשורים, מגלה סמטאות מטופחות, טיילת מרהיבה, מזרקות בוהקות ותושבים ששים לאורחים. כדאי לא לפספס את החומוס עם היוגורט והרימונים
הכניסה לכפר ע'ג'ר (רג’ר) מעולם לא היתה כה שוקקת כמו בסוף השבוע שעבר. את החיילים החמושים שנדמה שתמיד אכלסו את המחסום המוביל לכפר, אשר נמצא במרחק נסיעה קצרה מקריית שמונה, החליפה חבורת נערים צעירים נלהבים בחולצות שחורות. "איך אפשר לעזור לכם?", הם שאלו כל נהג בשיירת הרכבים הארוכה בכניסה. התחושה בסמטאות היא של יום חג, עשרות אנשים מתהלכים על הכבישים והמדרכות המצוחצחות ומצטלמים. כולם חוגגים את שחרורו של הכפר שהיה נעול כמעט הרמטית לתושבי ישראל מאז 2005, כמה שנים אחרי נסיגת צה"ל מלבנון, חצוי באופן פורמלי בין ישראל לבין השכנה הצפונית העוינת. מגבלות התנועה הוסרו לאחר שמועצת הכפר הקימה גדר שחוסמת את המעבר אל הכפר מלבנון.
2,780 תושבי ע’ג’ר הם עלווים, מוסלמים עם זיקה שיעית, וסגירתו היתה תוצר המציאות האלימה באזור. הפגזות רבות עוצמה וניסיון נועז של ארגון חיזבאללה לחטוף בו חיילים חמש שנים לאחר נסיגת הכוחות הישראליים מרצועת הביטחון של לבנון, הם אלו שהביאו להחלטה הביטחונית לסגור את שעריו לאלו שאינם נמנים עם תושביו. מאז נותר הכפר מבודד במרחב. דרומו תחת שליטה ישראלית; צפונו, עד לפני כמה שנים, ללא בעל בית ממשי ותחת השפעה ומעקב תמידי של ארגון הטרור השיעי. תושביו, המחזיקים בתעודות זהות ישראליות מאז סופח למדינה עם יתר רמת הגולן, רשאים לצאת אותו ככל שיחפצו וחלקם אף עובד בקיבוצים ובמושבים שבסביבה.
עיקר ההמולה בעת הביקור שלנו מתרחשת בטיילת המרהיבה והמטופחת שצופה על עבר קניון עמוק ומפותל. הרחק למטה נראות עמדות האו"ם המנומנמות, נהר הווזאני (חצבאני) זורם לו בשצף בתוך ערוץ ירוק עטוף סלעי בזלת. במרחק, בדיוק בצדו האחר של הערוץ, מתנופפים דגלי לבנון ומזכירים לכולם היכן הם נמצאים. גדרות המתכת הגסות המפרידות בין המדינות מבצבצות בכל פינה.
הכניסה למסעדת “בלו ליין” שבכפר מתפקעת, השולחנות מפוצצים ומלצרים מתרוצצים לכל עבר. "אנחנו קיימים כבר שש שנים, אבל דבר כזה בחיים לא ראינו", אומר לי המלצר הראשי. המנות מעט מתעכבות, המלצר מתנצל שהסכו"ם נשכח מאחור, ולמרות זאת כולם מחייכים ומרוצים. בפנים המסעדה שולטות הערבית והעברית. "אנחנו הגענו מדבורייה", מספר אחד הסועדים. כמוהו עוד מאות ערבים ישראלים שממלאים את הרחובות וחוגגים את השחרור עם המקומיים. למרות ההבדל הדתי הערבים הישראלים הסונים באים ומחבקים בחום את אחיהם העלווים השיעים בע'ג'ר. מיצגים עם חרבותיו של האימאם הקדוש עלי, בן דודו של הנביא מוחמד, תלויים בוהקים זהב בכל מקום ומזכירים לחדי העין את ייחודו של הכפר, את היותו מעוז עלווי יחיד ובודד בשטחה של ישראל.
"האוכל שלנו מבוסס בעיקר על בורגול", מסביר המלצר בזמן שהוא מטיס צלחות עמוסות שווארמה בסגנון עלווי ייחודי וטעים לשולחנות. החומוס, שמכיל בתוכו יוגורט ורימונים, הופך לשיחת היום. רגע לפני שאנו עוזבים את ע'ג'ר, גם אנחנו מנסים להצטלם לרגלי אחת האטרקציות המיוחדות בכפר - המזרקות הלבנות הבוהקות והמפוארות הנמצאות במרכזו. מצד אחד שואג לו אריה משיש, מהצד השני סוס אציל מתרומם על רגליו האחוריות הקפואות. "אחרי שההייפ סביב ע'ג'ר יירגע, אנחנו בהחלט נחזור לפה שוב", אומר ניר כהן, שעשה את הדרך במיוחד מבאר שבע הרחוקה, "כיף שפתחו אותו סוף סוף. כפר כזה יפה, מטופח וצבעוני עוד לא ראיתי. מה גם שהוא נמצא במרחק נגיעה מאתרי הטבע הכי שווים בצפון". אפשר בקלות לשלב ביקור בכפר המסקרן עם שכשוך בשמורות הדן, הבניאס או החצבאני, שנמצאות קרוב.
