האם "הדיפלומטית" של נטפליקס מצדיקה צפייה? תלוי מאיזה צד מסתכלים
האם "הדיפלומטית" של נטפליקס מצדיקה צפייה? תלוי מאיזה צד מסתכלים
"הדיפלומטית" שמדברת על יחסים יותר מאשר על פוליטיקה, מאכזבת אם הציפייה היא לסדרה בסגנון "הבית הלבן". אבל אם אתם רוצים בינג' קליל עם שחקנים טובים, ההנאה מובטחת
קרי ראסל היא הדיפלומטית בסדרה החדשה של נטפליקס, שזה גם שמה. מי שחיים בעולם של בדיון טלוויזיוני, וזוכרים את ראסל בתפקיד המשמעותי הקודם שלה כאליזבת ב"אמריקאים", סוכנת ק-ג-ב שחיה עם משפחתה כתא רדום בארצות הברית של שנות השמונים, עלולים לתהות אם היא שוב חדרה בתכסיסיה גם לסדרה החדשה, ותהיה בה חפרפרת. מה עוד שבשתי הסדרות, גם בחדשה וגם בסדרת הריגול ההיא, ראסל ובעלה הם צוות לעבודה ולחיים, שיחסיהם מורכבים ואף קשורים בהעמדת פנים; וגם בשתי הסדרות הגיבורה עוטה על עצמה זהויות הזרות לה - במקרה של "הדיפלומטית" היא צריכה ללבוש שמלות מפוארות ונעלי עקב כמתבקש מהפרוטוקול הדיפלומטי, ב"אמריקאים" היא השתמשה בהרבה פאות ומשקפיים כדי להרוג אנשים.
אחרי כל זה, התשובה שלילית. אין קשר בין הסדרה על ימי המלחמה הקרה לבין ההווה, שבה מתרחשת "הדיפלומטית". ראסל בסדרה הזאת היא קייט, אשת משרד החוץ האמריקאי, שאמורה להישלח לאפגניסטן לעשות שם תפקיד משמעותי, ובמקום זאת, בגלל הפצצה של משחתת בריטית וכל מיני אינטריגות שנעשות ללא ידיעתה, היא מגיעה ללונדון, לתפקיד מאוד ייצוגי, שהיא לא חפצה בו.
היוצרת של "הדיפלומטית" היא דברה קאהן, שהיתה תסריטאית של "הבית הלבן", "הומלנד", והסדרה החדשה בת שמונת הפרקים נוטה יותר ליצירה הראשונה שכתבה לה מאשר לשנייה, כלומר יותר לשיחות שלום מאשר למלחמה. הסדרה של נטפליקס, שעלתה ב-20 באפריל, היא פטפטנית יותר, מתמקדת יותר ביחסים בין בני אדם מאשר בסכנות ובאקשן. "הדיפלומטית" לכאורה עוסקת בעניינים פוליטיים, יש הרבה דיונים על איראן, ועל יחסי כוחות בין ארצות הברית לאנגליה, סוגיות שנוגעות לשיח של משרד החוץ, אבל למעשה היא מדברת על יחסים בין אישיים בכלל - דרמה קומית-רומנטית של מקום עבודה ומשפחה (היוצרת גם כתבה ל"אנטומיה של גריי" והשפעתה של שונדה ריימס ניכר). בעלה האל (רופוס סוול, "האיש בטירה הגבוהה"), דיפלומט בעצמו שבשל נטייתו לחשוב מחוץ לקופסה מוצא את עצמו בעונש. תפקידו הרשמי בשליחות הזאת הוא להיות בן הזוג של אשתו. בכך הוא נכשל ברמות רבות. הוא מתערב שלא לצורך ואף חותר תחתה, באופן שכמובן לא מתקבל על הדעת (אלא אם כן מדובר בשרה לאיכות הסביבה עידית סילמן).
ואם כבר הוזכרו נשים בתפקידים בכירים בסדרות פוליטיות, גם ל"דיפלומטית" יש אספירציות גבוהות יותר. קייט - וזה ספוילר, גם בעבורה - מיועדת לחזור לתפקיד בכיר ביותר בבית הלבן. כמו גיבורות בסדרות עם נושא דומה לפניה - "גברתי הנשיא" עם ג'ינה דייוויס, "מזכירת המדינה" עם טיאה ליאוני, "ויפ" עם ג'וליה לואי דרייפוס - המינוי שלה לא קורה כפי שגברים מגיעים לתפקיד, בגלל שאיפה פוליטית ומהלכים מחושבים, אלא אירוע מפתיע ומחולל שינוי באופן מקרי ונחשב לעניין מפתיע דרמטית - אישה בראש מדינה, ואוו! וזה קורה, שלא כמו בסדרות שהוזכרו כאן, בעולם שבו כבר יש סגנית נשיא שהיא אישה, קמלה האריס, שהגיעה למעמדה בטיפוס פוליטי מקובל, והתנהלותה שם לא היה ממלא סדרות דרמה משום סוג, בוודאי לא כמו האירועים שנראים ב"דיפלומטית".
האם אירועים אלה מצדיקים צפייה? כמו במפגש דיפלומטי, כך גם בין צופי הטלוויזיה לסדרות שלהם, חשוב שיהיה תיאום ציפיות. אם מצפים לסדרה בסגנון "האמריקאים" או אפילו "הבית הלבן", האכזבה תהיה גדולה. יש סצינות בסדרה כה מופרכות שהן ממש לקוחות מעולם אופרת הסבון הלילית (במיוחד "שושלת", למי שזוכרים). אבל אם הציפייה היא לבינג' קליל, כיפי, עם שחקנים טובים, ההנאה מובטחת ויש אפילו בונוס בצורת סצנת סקס בין הגיבורים שתיחרט בזיכרון לא פחות מזו המפורסמת בין שני גיבורי "האמריקאים".
