נשים בחזית: הוגות חזיית הספורט נכנסו להיכל התהילה
נשים בחזית: הוגות חזיית הספורט נכנסו להיכל התהילה
כל מי שיוצאת היום לריצה חבה תודה עצומה לשלוש נשים שבשנות ה־70 המציאו את חזיית הספורט, שמעניקה נוחות, יציבות, תמיכה ושיפור בהישגים. בחודש שעבר זכו ההוגות להיכנס להיכל התהילה של הממציאים האמריקאים
כשחברת אביזרי וביגוד הספורט אדידס העלתה בפברואר האחרון לחשבון הטוויטר שלה תמונה שמציגה 25 זוגות שדיים חשופים, קברניטיה כנראה הביאו בחשבון את הסנסציה שעלולה להתחולל. "זה שימוש מיותר בעירום", זעקו חלק מהמבקרים, בעוד אחרים טענו כי "מדובר בהחפצת נשים וצמצומן עד כדי חלקי גוף". הגדילו לעשות הרשויות הבריטיות שאסרו את הפצתה של הפרסומת, שעל פי אדידס בסך הכל "נועדה להראות עד כמה צורתו של החזה הנשי מגוונת" ולהפנות את תשומת לב הצרכניות לכך שהחברה יצאה עם קו חזיות ספורט חדש ומהפכני, שכולל לא פחות מ־43 דגמים "כדי שכל אחת תוכל לבחור את מה שמתאים עבורה".
2 צפייה בגלריה
ברנדי צ'סטיין בחזיית ספורט אחרי ניצחון ארה"ב באליפות העולם בכדורגל לנשים
(צילום: איי אף פי)
אבל זה לא היה ההקשר היחיד שבו חזיות הספורט, תחום שמגלגל כיום קרוב ל־10 מיליארד דולר בשנה (ועל פי התחזיות צפוי לגלגל 25 מיליארד דולר עד שנת 2026), עלו לכותרות השנה.
בעוד חברת אדידס ושאר ענקיות הספורט עוסקות בשיווק סופר־אגרסיבי של עשרות דגמי חזיות שייצורן עתיר טכנולוגיה ותחכום, שלוש נשים בשנות ה־70 לחייהן נקראו לעלות על במה מפוארת בוושינגטון, בירת ארה"ב, כדי לקבל מדליה יוקרתית המוקירה את העובדה שהן בכלל היו אלו שהמציאו את המוצר הכה־פופולרי הקרוי חזיית ספורט. בחודש שעבר פולי פאלמר סמית, הינדה מילר וליסה לינדהול הוכנסו להיכל התהילה של הממציאים האמריקאים הגדולים ביותר.
הכל החל בקיץ של 1977. לינדהול, אז סטודנטית בת 28 ורצה חובבת שנוהגת להתאמן בקביעות, חשה במהלך אימוניה חוסר נוחות משווע באזור החזה — תופעה שבאותם ימים היתה רווחת בקרב אלפי הנשים שהחלו להיסחף בבום הריצה האמריקאי. "פשוט לא מצאתי שום פריט לבוש שיעניק לחזה שלי תמיכה הולמת", סיפרה לימים. ניסיונותיה לפתור את העניין עם תחבושת אלסטית הדוקה עלו בתוהו, ולדבריה הפתרון היחיד שעוד עבד, איכשהו, היה ריצה עם חזייה רגילה, רק קטנה ממידתה ולוחצת להחריד.
2 צפייה בגלריה
מימין: ליסה לינדהול, הינדה מילר ופולי סמית עונדות את המדליה בטקס בהיכל הממציאים. חזיית הספורט מסייעת לבריאות ולהישגים
(צילום: אוראל כהן)
לינדהול פנתה לשתי חברותיה, מילר וסמית, מעצבות אופנה במקצוען, בניסיון למצוא פתרון לבעיה המטרידה. לאחר ניסיונות רבים ובלתי מוצלחים ליצור חזייה שתענה לדרישות ותעניק נוחות, דווקא בעלה של לינדהול הביא את פריצת הדרך המיוחלת — זו שכנראה מאפשרת היום למאות מיליוני נשים לעסוק בספורט בנוחות ובפשטות. באופן אירוני, סיפרה לינדהול, בעלה הופיע במורד המדרגות לסלון שבו עבדו הנשים, כשמגן אשכים לצורכי ספורט — שמגן על אשכי הספורטאים מצד אחד ושומר על יציבותם מצד שני — תלוי על כתפו, והכריז: "הנה חזיית הספורט שלכן". זה היה הרגע שבו האסימונים נפלו ונולד הרעיון המהפכני לחבר שני אביזרים כאלו יחדיו לכדי חזיית ספורט.
ה־Jogbra (הלחם של המילים ריצה, Jogging, וחזייה, Bra) נרשמה כעבור כמה שבועות כפטנט, וחברה בהובלת סמית, מילר ולינדהול, יצאה לדרכה מבלי לדעת שהיא צפויה לשנות לבלי הכר את עולם ספורט הנשים, המקצועני והחובבני.
ההתחלה היתה צנועה ביותר. ניסיונות לשווק את חזיות הספורט המהפכניות לבעלי חנויות, גברים ברובם, עלו כמעט תמיד בתוהו. "לעתים הם היו צוחקים עלינו", הודתה לינדהול.
אף אחד, כולל שלוש הנשים עצמן, לא שיער את אשר היום מאששים מחקרים רבים: חזיית ספורט איכותית מניעה ומאפשרת לנשים רבות לעסוק בספורט, משפרת את יכולותיהן ובכוחה למנוע כאבים ומתח מיותר על רצועות ושרירי החזה, ולעתים אף למנוע את צניחתו. במקרה של נשים העוסקות באופן אינטנסיבי בספורט, זו צניחה שעשויה להגיע עד ל־2 ס"מ.
מחקרים מקיפים שנעשו באוניברסיטת פורטסמות הבריטית גילו כי ללא תמיכה ראויה, החזה הנשי יכול לנוע בעוצמה בטווח שעשוי להגיע עד 14 ס"מ, לרוב בדפוס תנועה הדומה לספרה 8. חזיית ספורט בעלת התאמה מדויקת, הראו מחקרים נוספים, יכולה להפחית את העומס על שרירי החזה עד 55% ולתרום בכך לשיפור הביצועים הספורטיביים.
אבל באותם ימים, כאמור, מעט מכך היה ידוע. תחושת הנוחות שהקנתה חזיית הספורט היתה העיקר ובאמצעותה הצליחה מעת לעת השלישייה לשווק את מרכולתה דווקא למי שניצבו במקום השני בהיררכיה של ניהול חנויות הספורט בארה"ב, כפי שהסבירה לינדהול: תפקיד הסגנות בסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80 אויש אז במקרים רבים על ידי נשים. אמצעי נוסף לקידום חזיית הספורט היה מגזינים מקצועיים של ריצה, שבהם החלו להופיע כרזות פרסום בכיכובן של לינדהול ומילר, שעדיין לא יכלו להרשות לעצמן לשכור את שירותיה של דוגמנית ספורט מקצועית.
למרות ההתחלה הצנועה, את השנה הראשונה שלה סיימה חברת Jogbra הקטנה עם מחזור מכירות של 500 אלף דולר. כל זה עדיין מסלון ביתה של הסטודנטית לינדהול וללא אסטרטגיית שיווק מסודרת. אבל עם כל שנה שחלפה, צמח הסטארט־אפ הייחודי של השלוש באורח פלא ב־25% נוספים.
בשיאה, בשנות ה־80, העסיקה החברה קרוב ל־200 עובדים ומוצריה נפוצו לכל עבר.
חזיות הספורט האיכותיות שהגו השלוש, כך סופר בטקס להוקרת הממציאים האמריקאים הדגולים, הפכו לנחלתן של מיליוני נשים ברחבי העולם ושינו לחלוטין את האופן שבו הן יכלו לעסוק בספורט עד אותה עת. "וזה בדיוק מה שחלמנו לעשות", סיפרה מילר לימים.
אף שחלפו כבר 45 שנים מאז נולדה ההמצאה, ואף ששלוש הנשים כבר הספיקו להסתכסך עד שמכרו את חברתן המצליחה ב־1990 (ולהשלים בהמשך הדרך), הקמפיין המתוקשר ומושך תשומת הלב של אדידס רק מוכיח את גדולתה וחשיבות המצאתה של חזיית הספורט גם בהווה.
