אותו הגבר בשינוי אדרת: על סרטו המקורי והמפתיע של ז'אק אודיאר
אותו הגבר בשינוי אדרת: על סרטו המקורי והמפתיע של ז'אק אודיאר
"אמיליה פרז", סרטו החדש והנהדר של הבמאי ז'אק אודיאר ומועמד ודאי לאוסקר, מערבב בין ז'אנרים ומצבי רוח אך נותר עם חידה אחת: כמה רחוק אפשר לברוח מעצמך?
בשמונה השנים שבהן שירות נטפליקס פועל בישראל, נהיה אופנתי לקטר שאין מה לראות וכמה שהתכנים שם ירודים. בוכים וצופים. אבל בחודשיים האחרונים של כל שנה מתחוור שוב ושוב שנטפליקס היא אחת מחברות ההפקה האמיצות והיצירתיות בעולם הקולנוע כיום. עדות למחויבות האמיתית, והמעט אירונית, של נטפליקס למסך הגדול תמצאו ברחוב 58 במנהטן, באחד ממוסדות הקולנוע הוותיקים והמרגשים בניו יורק, ואולי בעולם: קולנוע פריז, שבדיוק היום לפני חמש שנים נקנה על ידי נטפליקס, שמנהל גם את הרפרטואר שלו. זה, למעשה, אולם הקולנוע בעל מסך אחד הגדול ביותר בניו יורק, כרגע עם 580 מקומות ישיבה ועם רפרטואר שיגרום לכל חובב קולנוע להזיל דמעות של התרגשות: תוכניות אצורות לעילא עם עותקים משופצים ומשודרגים. זה גם האולם שבו שירות נטפליקס מפיץ בניו יורק את הסרטים שהוא הכי גאה בהם. והשבוע זה "אמיליה פרז", המיוזיקל־מלודרמה של ז'אק אודיאר, שנטפליקס רכשה להפצה באמריקה (בישראל הסרט עולה מחר למסכי הקולנוע).
בקולנוע פריז הסרט מוקרן בעותק פילם 35 מ"מ מושלם באיכותו, שגורם לסרט החדש והטרי הזה להיראות בה בעת כמו קלאסיקה. לצד הבכורה הזאת הקולנוע מציג רטרוספקטיבה של עשרה סרטים לבמאי הנפלא הזה, בן ה־72, שכבר זכה פעמיים בפרס הסרט הטוב ביותר בסזאר הצרפתי, היה מועמד לאוסקר הזר וזכה בדקל הזהב.
"אמיליה פרז" נבחר להיות נציג צרפת באוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, למרות העובדה שהעלילה מתרחשת במקסיקו ורוב הסרט דובר ספרדית. אחרי שזכה בפרס חבר השופטים ובפרס עבור שלוש השחקניות הראשיות בפסטיבל קאן, קל להמר שיהיה הזוכה הוודאי באוסקר לסרט הבינלאומי, ויהיה מועמד בולט בקטגוריות התסריט, השחקניות, העריכה והתלבושות.
"אמיליה פרז", שהתחיל כרעיון של אודיאר לאופרה לפני שהפך לסרט, הוא סרט מקורי ומפתיע. מיוזיקל (עם שירים מאת היוצרת הצרפתייה קאמי) על טרנסג'דרית ועל גנגסטרים בקרטל מקסיקני, סרט פשע שהוא גם מלודרמה רומנטית: זואי סלדנה ("אווטאר") מגלמת עורכת דין במקסיקו סיטי שיש לה בעיה: היא אומנם מצליחה בעבודתה אבל מרגישה שהיא כישלון כי היא משחררת את הפושעים ולא מצילה את החפים מפשע. היא מקבלת טלפון מבוס בקרטל עם הצעה יוצאת דופן: לעזור לו, בעבור סכום עתק, לעבור ניתוח לשינוי מין ולהעלים כל זכר לקיום שהיה לו כגבר וכגנגסטר. עורכת הדין טסה לבנגקוק ואז לתל אביב שם היא פוגשת מנתח (מארק איווניר) שאומר לה משפט מפתח חשוב, דרמטי וטראגי: "אני משנה את הגוף, אני לא יכול לשנות את הנשמה ואת האישיות". וכך, כעבור ארבע שנים, חואן הרוצח חסר הרחמים הופך לאמיליה פרז (קרלה סופיה גסקון), שמקימה עמותה למציאת החטופים והנעדרים שהועלמו בשדות מקסיקו על ידי רוצחי קרטל הסמים.
הבעיה היחידה שנותרה היא שאמיליה פרז רוצה את ילדיה איתה, אבל הם עברו לגור בשוויץ עם אמם (סלינה גומז), שבטוחה שבעלה חוסל על ידי אויביו. האם אמיליה פרז תצליח לשמור את סודה? או שאולי הגורל של אמיליה פרז ימשיך לרדוף אותה?
זה סרט פשע חושני, או מלודרמה רבת־יצרים ומחוספסת. אודיאר מדלג בין ז'אנרים ושפות, ואם יש נושא אחד שמעסיק אותו שוב ושוב זה טרנספורמציות. טרנספורמציה גופנית ב"חלודה ועצם", טרנספורמציה מצפונית ב"לבי החסיר פעימה" וטרנספורמציה ערכית ב"הנביא". "אמיליה פרז" הוא שילוב של כל מה שהעסיק אותו, ערבוב מופלא של צבעים וסוגות, ובעיקר, סיפור שובר לבעל שלוש נשים שמנסות לשנות הכל בעצמן, אבל לא יכולות לברוח ממי שהן.
