לנגן על שיהאב 3: "לחבק את החומר המשחית"
לנגן על שיהאב 3: "לחבק את החומר המשחית"
מיצב יוצא דופן הפך חלקי טילים שנורו במלחמה על ישראל לפעמוני רוח, ויוצג בשדרות בפסטיבל ישראל
בתחילת המלחמה האמן יניב שנצר היה עסוק בפירוק התערוכה שלו "פוג'ה" שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. "עבר לידי טיל ממש קרוב. זה היה מאוד מפחיד. אני אמן סאונד ומתעסק לפעמים בדברים מוזרים אבל זה היה ממש לא קונבנציונלי. סאונד מחריד שהפעיל אותי ורציתי לעשות עם זה משהו - להשקיט את זה, להאט את זה, לשלוט בזה". הוא החליט להפוך חלקי טילים שנורו למדינת ישראל לפעמוני רוח ולהציגם במיצב Windless שיעלה במסגרת פסטיבל ישראל ירושלים. "המנהל האמנותי של הפסטיבל איתי מאוטנר חיבר אותי לרנ"ג זיו לבני ממערך החבלה של משטרת ישראל שעזר לי מאוד. הסתובבתי איתו בתחנות משטרה בארץ. התחלתי לראות רסיסים וכמה שזה נשמע מוזר יש דברים מאוד יפים. בגלל שזה עשוי מפלדה נוצרים מהפיצוץ פיתוחים במתכת".
בין 12 האלמנטים שאסף ומרכיבים את המיצב יש חלקים שנורו מדרום, מצפון ומאיראן. "בניתי סוג של פעמוני רוח והשלב הבא היה להלחין את זה יחד. אני שולט על זה עם מערכת של אלקטרו־מגנטים שמזיזים אותם שנקראת 'פעמוני רוח חסרי רוח' (windless windchimes). בדרך כלל הרוח מזיזה רנדומלית פעמוני רוח, אבל כאן אני יכול להפעיל אותם אחד אחד, ואני בונה קומפוזיציה מוזיקלית".
איזה סוג של מוזיקה אתה מלחין מהפעמונים האלה?
"יש פה כיתות חרבות גם מבחינה מוזיקלית. טיל שעף באוויר עושה רעש מחריד, אני רציתי לעשות עם החומר המשחית הזה דווקא משהו מדיטטיבי איטי. לקחת חומר חלוד ושרוף ולהעביר אותו תהליך שאני יכול לגעת בו ולחבק אותו. הייתי צריך לעבור תהליך רציני של ליטושים וניקיון. חלק מהמוזיקה יהיה קצת יותר מערער או טיפה מפחיד, אני כן רוצה שייצא מהמוזיקה סוג של סכנה, אבל משהו רגוע ולא מאיים".
שנצר (51), יליד ירושלים, הוא אמן רב־תחומי שחי ויוצר בעיר. הוא למד מוזיקה עם התמחות בכלי הקשה באקדמיה למוזיקה בירושלים, ובהמשך במרכז למוזיקה מזרחית קלאסית בירושלים, שם למד ולימד מוזיקה פרסית ואינדונזית. הוא יצר מופעים, תערוכות ואירועים בפסטיבלים בארץ ובעולם, בהם ההצגה "שיבוט" שזכתה לפני 20 שנה בפסטיבל עכו.
פסטיבל ישראל נודד השנה גם ליישובי העוטף והמיצב יוצג החל מערב הפתיחה ב־10 בספטמבר בשדרות בסטודיו למחול "אדמה" ובהמשך גם בירושלים. שנצר שמח להגיע עם העבודה לשדרות: "זה גם סוג של ריפוי וגם כרגע חלקי הטילים נראים כמו תכשיטים בכל מיני גדלים וצורות. אולי יקרה משהו טוב מזה, שהאנשים בשדרות יראו שישנה האופציה שהם יכולים להיראות יפים גם מבחינת הסאונד וגם ויזואלית. זה כלי נשק מבהיל חסר רוח וחסר יופי. אני מקווה שנצליח להפיח בו ובכל הזוועה מסביב איזושהי רוח טובה".
