קלבריה של בנצי ארבל מביאה עדנה לאוכל הדרום איטלקי
קלבריה של בנצי ארבל מביאה עדנה לאוכל הדרום איטלקי
המסעדה החדשה שממוקמת ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, היא לא רק תוספת מבורכת לרחוב המתעורר ולמסעדות האיטלקיות בעיר אלא בכלל. רק קחו בחשבון שצפוף ורועש ומאד ענייני, אולי אפילו טיפה יותר מדי לבילוי בערב. רק למה לא פתוח כאן בצהריים
בשנים האחרונות, לאט אבל בטוח, הופך רחוב המלך ג'ורג' בלב תל אביב לאחד הרחובות הכי מעניינים קולינרית. אל מוסדות אוכל רחוב ותיקים כמו פלאפל הקוסם, פלאפל סעדיה, חומוס אבו דאבי ופיצה ברוקלין, הצטרפו לאחרונה מסעדות כמו למפור, 'היווני' של אשר חביבי (ברחוב בית לחם בשוק בצלאל, מטר מהרחוב עצמו) ושתי מסעדות איטלקיות, שתיהן של בנצי ארבל, האיש והאגדה המקומית.
ארבל הפך לאגדה מקומית ולסוג של סלבריטי אוכל של הזמן החדש בזכות סביח. כולה סביח. ופלאפל. הוא הכין אותם במשך עשור בלבד, לא ממש נצח במונחי הז'אנר, אבל איכשהו מתחבר בעבותות אהבה לברנז'ת האוכל הכי מעודכנת והפך למישהו נערץ ממש על ידי אומת ההיפסטרים לדורותיה (נדמה שזה בעיקר בגלל שהוא חבר של האנשים הנכונים מגזרת שוק הכרמל כמו אנשי ה-m25 - מזללת הבשר הפופולרית).
אחרי שסגר לפני כשנה את 'מפגש האושר' שלו, מקום שכותרת המשנה שלו היתה 'נוסד קונספטואלית ב-1991" בו הגיש כאמור פלאפל וסביח או כמו שהוא הגדיר זאת "במפגש אנחנו פשוט מגישים, אושר בפיתה, או בצלחת". פתח על חורבותיו את אותה מסעדה בעלת שם מוזר ומצחיק, 'כפרה מיו', המתמחה בעיקר בפסטות.
עכשיו הוא מכה שנית ופותח את קלבריה המוקדשת לאוכל דרום איטלקי, פחות או יותר. בכך הוא משתלט סופית לא רק על סצנת האוכל האיטלקי ברחוב הארוך הזה, אלא גם נכנס לחלל ענק שנפער כבר לפני כמה שנים בחיי האוכל של תל אביב עם העלמותן של רוב המסעדות האיטלקיות העממיות (אוסטריה דה פיורלה, פיקולה פסטה ואחרות).
בחלקים של המסעדה כמו זה שאנחנו ישבנו בו הצפיפות נוראה, הווליום של המוזיקה – בסגנון פסטיבל סן רמו – היה רצחני. מדובר בסוג של ווייב, כמו שיאמרו אותם היפסטרים, שלא בטוח שיתאים לכל אחד. משהו מאד מרכז תל אביבי שלא כולם יתחברו אליו. הקירות מכוסים בתמונות חסרות כל קשר לנושא, כולל איורים בשחור לבן מחיי השטעטל היהודי והמלצרים הם מהזן המאנפף והכה מודע לעצמו עד כאב שנפוץ כל כך בדורנו.
אבל אנחנו כאן, כרגיל, בשביל לאכול.
התחלנו אם כן בשלוש מנות ראשונות. פריטלי - שלוש 'סופגניות' כפי שהן כונו כאן – כדורי סולת, זוקיני וגבינות ריקוטה ומוצרלה עם קצת רוטב עגבניות. בומבה של מנה. קלבריה מקדשת לטענתה אוכל מטוגן (ודרום איטלקי כאמור). אמנם לא הכל מטוגן כאן, וטוב שכך, ולא בטוח שהכל דרום איטלקי אבל עזבו שטויות. רק בשביל הפריטלי האלה היה שווה.
דג הבקלה המצופה בבלילה דקה ומטוגן, היה קצת פחות מוצלח. זה הזכיר קצת פיש אנד צ'יפס, רק בלי הצ'יפס, אבל היה קצת רכרוכי.
לקלמרי המטוגנים הוסיפו קצת אבקת פפרונצ'ינו חריפה. לא בטוח שזה היה נחוץ אבל גם ככה זה מוצלח למדי.
עכשיו הגיע תור הפסטות. אני הלכתי על ניוקי נפוליטנה, כלומר ברוטב עגבניות קלאסי, אליו הוסיפו גם גבינת סטראצ'יאלטה שהיא בעצם המילוי של כדורי הבוראטה המפורסמים או בקיצור סוג של מוצרלה רך מאד. זו היתה אחת ממנות הניוקי הכי אווריריות וטובות שטעמתי מזה שנים. אפילו אשתי, שגדלה על ברכי הניוקי המהוללים של אמה, טענה כך.
ממול הלכו על עוד ניוקי זהה רק עם שרימפס. אחלה.
עוד פסטה – ראגו קלברזה – בשר מבושל (שש שעות לטענת התפריט) עם רוטב עגבניות שכלל גם מרווה, עלי דפנה, שוב אותה אבקת פפרונצ'ינו ומעל הכל גבינת גרנה פדנה. (הכל מופיע בתפריט בקיצורים מוזרים. דפנה במקום עלי דפנה, גרנה במקום גרנה פדנה. למה בעצם?). בקיצור, ספגטי בולונז של דרומיים. כן או לא עושים זאת כך בקלבריה, למי איכפת. בומבה של בולונז, סליחה, ראגו קלברזה.
עוד פסטה אחת – פרוטי די מארה, יענו פירות ים. ספגטי עם שרימפס, חצי סרטן והכל ברוטב לימוני ונהדר של חמאה, מרווה, שום, זעפרן ולימון עם עוד פלח ענק של לימון ליד. שוב, פסטה נהדרת. בכלל, עושה רושם שהטבחים של ארבל יודעים לעשות פסטה כמו שצריך. כמו פעם.
קינחנו בקוקילידה עם גלידת פיסטוק שהיתה קצת קפואה מדי וקצת משעממת למרות ההבטחה הגלומה בה ועטיפת הנייר שנראתה כמו אלה שמגישים בהן המבורגר ובג'לי דובדבני אמרנה ברוטב וניל שהיה מצוין.
למרות ההסתיגויות המינוריות קלבריה היא לא רק תוספת מבורכת לרחוב המתעורר ולמסעדות האיטלקיות בעיר אלא בכלל. רק קחו בחשבון שצפוף ורועש ומאד ענייני, אולי אפילו טיפה יותר מדי לבילוי בערב. אלא מה? לא פתוח כאן בצהריים בינתיים. חבל. אבל ארבל הוא ללא ספק מישהו שיודע מה עושים עם פסטה. עם או בלי משמרת צהריים
פריטלי - סופגניות גבינה וזוקיני – 43
קלמרי – 52
בקלה- 48
ניוקי נפוליטנה - 71
ניוקי שרימפס – 79
ראגו קלברזה- 77
פסטה פרוטי די מארה- 79
קוקילידה- 40
ג'לי- 40
בקבוק פינו גריג'יו - 132
קלבריה, המלך ג'ורג' 29, תל אביב.
