הסטנדאפיסטית רביטל ויטלזון יעקבס: "הגעתי להכל דרך כביש עוקף"
הסטנדאפיסטית רביטל ויטלזון יעקבס: "הגעתי להכל דרך כביש עוקף"
הישג חייה של ויטלזון יעקבס הוא הקהל העצום שבנתה לעצמה לבד. כתיבה עבורה זה כמו הוצאת שערות בפינצטה, אף שקר לא יהרוס לה פוסט מוצלח, בזכות הקורונה היא מתארחת לעתים במלון, המצאת המאה בעיניה זה וולט ולפעמים היא עוד מתגעגעת לפופיק שלה
איפה אנחנו תופסים אותך?
"באתי ללילה במלון דירות בתל אביב. הגעתי לכאן לפני שנה וחצי בסגר השלישי כשהבנתי שנפשית אני לא שורדת יותר, ושאני חייבת 24 שעות לעצמי פעם בסגר, כדי להצליח לתפקד בבית עם חמישה ילדים, חמישה זומים ובן זוג חיוני".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"בהתאם לגילי, הייתי שמחה לשבת לג'ין טוניק עם קבוצת הווטסאפ של חברות הילדות שלי. אנחנו שש חברות שהפכנו לנשים מדהימות וכל המטרה של הקבוצה היא הרמות ושנאת הכלל. אנחנו מאוד בנקימה, בנטירה ומקפידות לדבר סרה במת".
על מה את עובדת עכשיו?
"על הספר החדש שלי. זה רומן ראשון שלי ואין בחוויית הכתיבה שום דבר שמזכיר לידה, זה יותר מזכיר הוצאת גבות עם פינצטה. בכל פעם שאני עוצרת לבחון את העבודה, אני מרגישה כאילו הכל גרוע. אני מאמינה שאין אשה שלא תתחבר לנכתב בספר, ומטרת־העל היא שלא יישארו נשים שכירות בסוף הקריאה".
רביטל ויטלזון יעקבס; גיל: 42; מקום מגורים: כפר הרא"ה; מצב משפחתי: נשואה + 5; סטנדאפיסטית ואושיית רשת. בימים אלה רץ המופע "סטנד־אפ להורים עייפים" ברחבי הארץ
איך משפיעה הקורונה על חייך?
"בהתחלה היא הרסה את חיי. זה היה חודש מרץ ויום האשה לסטנדאפיסטית זו פרנסה של שנה: שלוש הופעות ביום בכל העיריות, ההייטק ואולמות גדולים. הכל נעצר ומצאתי את עצמי בבית עם חמישה ילדים. בגל הנוכחי אני בחוסר יציבות אדיר, בכל בוקר מחליטים מחדש האם מתקיימת ההופעה שנקבעה לערב. אין הגבלות אבל אנשים חולים ומבודדים ויש חוסר ודאות אדיר. זו עצבות גדולה וחוסר אונים של המון אמהות והורים. אי אפשר לתכנן את הבוקר".
מה השריטה שלך?
"טקסי שינה. פעם זה היה יותר גרוע וכדי ללכת לישון הייתי צריכה מקלחת חמה, להפוך את הצד של הכרית, להתיז לבנדר, להחשיך את כל החדר ואטמים באוזניים, ואם לא נרדמתי, הייתי קמה להחליף את המצעים. אבל אני רביטל החדשה אז היום מסתפקת במקלחת חמה ואטמים".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"אנחנו משפחה דתית ושישי בצהריים זה שיא הטירוף: סוף הבישולים, תחילת הניקיונות, כל בני המשפחה מגויסים בצו 8, אין שנ"צ, יש צעקות".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כל פוסט מוצלח הוא סיבה מספיק טובה לשקר. שנאמר, לא הורסים סיפור טוב בשביל האמת".
איפה הכי היית רוצה לגור?
“עברתי מהשכונה התל־אביבית שבה גדלתי למושב. נכון שהיום אני חושבת שזה נפלא לגדל ילדים במושב באוכלוסייה רב־גילאית, חלקה חמולה של המשפחה של האיש שלי. אבל בלב בלב עמוק הייתי שמחה לחזור לתל אביב".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אוכל מוכן. מזל שאנחנו לא גרים בתל אביב כי וולט זו המצאת המאה מבחינתי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני יוצאת מנקודת הנחה שהבנות שלי ופאולה רוזנברג יקראו את הריאיון, אז אני אדלג על חיצוניות. התחלתי טיפול לאחרונה והסברתי לפסיכולוגית שמטרתו זה לאהוב את מה שיש, זה מה שהייתי רוצה לשפר כי יש לי ברוך השם המון ונמאס לי לחיות את מה שאין: למי יש יותר עוקבים, למי קנו יותר כרטיסים. פשוט לאהוב את השפע שבנינו".
על מה יש לך רגשות אשם?
“יש אנשים שהעלבתי בדרך וכמעט בלב שלם אני יכולה לומר שאת רובם בלי כוונה. אם נכשלתי בזה שהעלבתי ופגעתי, זה שובר את לבי".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"הפלטפורמה שבניתי לעצמי. הגעתי למיינסטרים בעוקף, לא בכביש ראשי. לא עברתי דרך שום עיתון או תוכנית טלוויזיה וצמחתי מתוך הקהל שלי. בניתי לעצמי רמקול ענק שאני יכולה להגיד משהו והתהודה שלו היא מקצה לקצה ויש הרגשה מעצימה בזה שאני לא חייבת כלום לאף אחד".
"התחלתי טיפול לאחרונה והסברתי לפסיכולוגית שמטרתו זה לאהוב את מה שיש, כי נמאס לי לחיות את מה שאין: למי יש יותר עוקבים, למי קנו יותר כרטיסים"
מה מפחיד אותך?
"מה לא? אני חרדתית. כל יציאה מהבית של הילדים מפחידה אותי, ובאופן טבעי גם משלח ידי. אני מפחדת שהכל ייגמר: הקהל, הוויראליות, העוקבים והלייקים, ואני אחזור להיות רביטל האנונימית שמסתובבת בעולם בתחושה גדולה של בזבוז והחמצה".
מה עושה אותך מאושרת?
“להצחיק את האנשים שאני אוהבת. את נדב, הילדים והחברות שלי".
מה הכי חסר לך בחיים?
"הפופיק שלי. אין אותו. נעלם. אחרי חמש לידות מקום קבורתו לא נודע. מתגעגעת".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"ביטול עצמי. כל מי שמדבר איתי יודע שאני רק רוצה לדבר על עצמי. הבסטי שלי מבקשת בהצבעה להתבטא ושאני אתרכז בה. אני מנסה להשתפר".
מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?
“המון נשים שרציתי להיות הן כשאהיה גדולה ובראשן אופרה וינפרי. מרגישה גם הזדהות עם שונדה ריימס, יוצרת 'האנטומיה של גריי': אני יודעת שיש בי גם יכולת לכתוב מילים שמפעילות אצל האדם שמולי רגשות, זו מתנה".
אם לא היית סטנדאפיסטית מה היית עושה?
"סופרת. אני מקווה. גם מדריכת כושר זה משהו שנראה לי כיף, האדרנלין, ולצחוק על אנשים. אולי גם קוסמטיקאית כי רק אלוהים יודע כמה אני אוהבת להוציא שחורים. לא נעים לסיים את הריאיון כך אבל את האמת יש להגיד".
