רוני סומק: "אני מתגעגע לעיר שאיני מכיר"
רוני סומק: "אני מתגעגע לעיר שאיני מכיר"
המשורר והאמן רוני סומק היה רוצה להיות יותר גיבור ביחס לעצמו, חלק משיריו מחליפים עבורו את ספת הפסיכולוג, הוא חש כפליט של בתי קפה, היה רוצה לגור ליד המגרש של ברצלונה, הוא מושפע ממשוררים אחרים כי אינו רוצה לצאת בלטה, ומשוכנע שגם אם יפסיד ב־100 מטר, במרתון הוא ינצח
רוני סומק
גיל: 70 • מקום מגורים: רמת גן
• מצב משפחתי: נשוי ואב לשירלי
• משורר ואמן. בימים אלה יצא הספר "בעקבות הזמן האבוד עם סרט מדידה: רפי וייכרט על שירת רוני סומק" בהוצאת כנרת. תערוכת ציורים שלו מוצגת במוזיאון ראלי בקיסריה ובספריית אוניברסיטת חיפה
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בחדר האטום בבית, שזה גם חדר העבודה שלי. בדיוק קראתי שירים של הבמאי והמשורר דוד לוין שנפטר. קראתי גם מכתב שכתב לי לפני כמה שנים כשראה אותי ברחבת מוזיאון תל אביב כשסביבי נערים ונערות שאמרתי להם שירה. זה היה כשניהלתי סדנה לנוער בבית אריאלה במשך 42 שנה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני פליט של בתי קפה. כמעט כל בתי הקפה שלי נסגרו: כסית, קפה תמר וקפה ביאליק. אז עכשיו אני שותה במפגש אסי ובקפה לה פטיט ברמת גן. אספרסו חזק קצר בלי סוכר. קפה צריך להיות מר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"הרשימה ארוכה אבל יש כמה אנשים שלא חייתי בדור שלהם והייתי מאוד מעוניין להקשיב לדבריהם, בראשם משה רבנו: א' הוא היה מגמגם, ב' מנהיג וג' הוא לדעתי אחד שהלך עם הראש בקיר ושבר גם את הקיר וגם את הראש".
על מה אתה עובד עכשיו?
"אני כותב שיר ועוד שיר. שירה זה לא לסמן טריטוריה כמו סופר פרוזה שאומר עכשיו אני רוצה לכתוב, אני מתקדם משיר לשיר. יש גם כמה ספרים שעומדים לצאת בחו"ל, אחד בצרפת, ועוד אחד דו־לשוני בעברית וערבית בארץ. בקרוב יהיה שיתוף פעולה ביני למשורר עיראקי שמתרגם עידן בריר, ועוד ספר עם משורר תוניסאי".
מה השריטה שלך?
"יש לי אוסף של עטים נובעים. ביום הראשון בכיתה א' הגעתי עם ז'קט ועניבה ועט נובע. המורה אמרה לאמא שלי שבית ספר זה לא חתונה ועברתי לסנדלים ומכנסיים קצרים אבל לא ויתרו לי על העט. מאז אני כותב בנובעים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"כשהייתי ילד, אבא שלי ציטט לי פתגם צרפתי שאומר ש'יש עוני שמותר רק לעשירים'. הוא רצה שאני אלמד לוותר לא מכיוון שאני לא צודק אלא מכיוון שאני חזק ואני יכול לוותר. זו עצה טובה מאוד שגורמת לי לפעמים להגיד שלא אכפת לי להיות פראייר כי אני יודע שאולי אפסיד בריצה ל־100 מטר, אבל אנצח במרתון".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לשכוח דברים לא טובים שנעשו לי".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"הייתי 38 שנה מורה בתיכון להזדמנות אחרונה שהיו בו כל המקרים הקשים, כולל תלמידים שישבו בכיתה עם אזיקים אלקטרוניים. לפעמים בימי הורים, כדי שהתלמיד לא יחטוף סטירה, הייתי מייפה דברים בהנחה שלא אומר אמת אבל אגן מפני אלימות".
למה אתה מתגעגע?
"פעם אמרתי שאני עריק מצבא הנוסטלגיה ולפני שהספקתי לסיים את המשפט ידעתי שאני לא דובר אמת. העלו אותי לארץ בן שנתיים ויש לי געגועים לעיר שבה נולדתי, בגדד, בלי שאני זוכר כלום ממנה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"תל אביב היא עיר שגדלתי בה, גרתי בה ואני מגיע אליה כמעט כל יום. אני יכול לצטט עליה משפט של משוררת אנגלייה: 'אם לאהוב אותה זו טעות, אני לא רוצה להיות צודק'. גם המקומות המכוערים בה בעיניי אינם כיעור אלא סוג מסוים של אווירה, אמירה".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"ספרים. אם אני מסמן מטרה להשיג ספר, אז אני בדרך כלל משיג אותו ומפיץ את השמועה. לאחרונה, למשל, חיפשתי מהדורה ראשונה של הציורים של גוסטב דורה ובת זוגי מצאה לי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להוריד את מפלס החרדה ולא להיבהל מכל דבר. להדליק עוד אור בפרוזדור שנקרא חיים. אף על פי שבדרך כלל אני אדם שמח בחלקו, מדי פעם יש רגעים שאתה יותר מרגיש את הצל ואני רוצה למחוק חלק מהרגעים האלה. להיות יותר גיבור ביחס לעצמי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על חלומות שלא הגשמתי. לפני הצבא חלמתי לנסוע לפריז ללמוד צרפתית ופילוסופיה בסורבון אבל בסוף השירות פרצה מלחמת יום כיפור ושינתה את התוכניות. אני מתנחם בכך שיצאו בצרפת כמה ספרים שלי ואפילו קיבלתי תואר אביר מממשלת צרפת ואני מוזמן לפסטיבלי שירה שם. זה סוג של פיצוי לאותה החמצה".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"היום שבתי נולדה. הייתי בן 40 והבנתי משהו על כוח הבריאה".
מה מפחיד אותך?
“דברים שאני פוחד שלא יהיה לי כוח להתמודד איתם, כוח נפשי בעיקר. לפעמים השירים שלי הם סוג של טיפול בפחדים האלה. הנייר הלבן שאני כותב עליו הוא כמעט כמו סדין שמותחים על ספה של פסיכיאטר ואני לא יודע אם אני המטפל או המטופל".
מה עושה אותך מאושר?
"הדברים הכי פשוטים. שלום חנוך כתב: 'לראות כחול של ים ירוק של עץ'. אז לראות שיר שלי בעיתון, לקבל הודעה שעוד ספר עומד לצאת בחו"ל, ובעיקר הישגים של אנשים שאני אוהב".
מה הכי חסר לך בחיים?
"יש דברים שאני אוהב והם רחוקים מפה. למשל, המגרש של ברצלונה אלה דברים בנאליים וחומריים לגמרי. לשמחתי בדברים האמיתיים, כמו אהבה, אני מסודר מאוד".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"היכולת לאהוב".
מי היוצרים האהובים עליך?
"המשוררים אמיר גלבוע, דוד אבידן, יהודה עמיחי, יונה וולך, ז'אק ברל, אלן גינסברג, ויסלבה שימבורסקה, אדוניס, אבן גבירול ואלתרמן. שלונסקי אמר שאם הגשם יורד על אדמה, היא סופגת אותו ואם על בלטה — היא לא. אז אם אתה לא מושפע אתה בלטה ואני לא רוצה להיות בלטה".
אם לא היית משורר ואמן מה היית עושה?
"הייתי נגן בס. זה החלום שלי".
