יעל לבנטל: "אני תמיד הסיסמוגרף של כל מי שנמצא סביבי בחדר"
יעל לבנטל: "אני תמיד הסיסמוגרף של כל מי שנמצא סביבי בחדר"
השחקנית יעל לבנטל משחקת ב"שבע ברכות" זוכה פרס אופיר, מופיעה בשלוש הצגות בהבימה ומעלה מופע סטנד־אפ. קשה לה לדבר ולחשוב על אותו דבר, היא מתגעגעת לתקופה שהיו קוראים לילדים מהחלון, מקיימת טקס חומוס שבועי, שמחה (ועצובה) לנצח את ילדיה בקטאן, לומדת לא להתחרט, נמשכת לנדל"ן וסבורה שברק אובמה סקסי
יעל לבנטל
גיל: 55 • מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: נשואה + 3
• שחקנית, סטנדאפיסטית ותסריטאית. בימים אלה משחקת בהבימה ב"הרטיטי את לבי", "מעבר לדלת" ו"הרובוטית". השבוע עלה בקולנוע סרטה של איילת מנחמי "שבע ברכות", בהשתתפותה, וגם עלתה עונה חדשה של "שקשוקה" בכאן חינוכית
איפה אנחנו תופסים אותך?
"על האופניים בדרך להבימה להצגה 'מעבר לדלת'".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"אני לא שותה קפה. יכול להיות שלא כולם רואים עליי אבל בתוך תוכי, בתוך הלבנט, מסתתרת בריטית. אני שותה שנים תה עם חלב בבוקר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם אמא שלי שנפטרה לפני 17 שנה ויש כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת עליה. הייתי מצרפת גם את אבא שלי, שאומנם חי יותר ממנה אבל הוא יותר אהב בירה.מבאס אותי שיש לי שתי ילדות, האהבות הכי גדולות בחיים, שאמא שלי לא מכירה כי הן נולדו אחרי שהיא נפטרה והיא זכתה להכיר רק את הבכור שלי. זה מטריף אותי וזה לא פייר".
על מה את עובדת עכשיו?
"סיימתי צילומים לעונה חדשה של 'שקשוקה' בכאן חינוכית. הצטרפתי אליה בעונה הזאת. הכניסו משפחה חדשה לסדרה ואני בת הזוג של הפוליטיקאי, שמגלם יפתח קליין, ויש לנו עוזר אישי שמשחק אורי אוריין שגם כתב את 'מעבר לדלת' שאני משחקת בהבימה, אז היתה חגיגה על הסט. השבוע היתה הפרמיירה לסרט ‘שבע ברכות’ (איילת מנחמי) שיוצא ממש עכשיו, וכבר זכה בעשרה פרסי אופיר. זה על משפחה מרוקאית וכולנו ילדים של תיקי דיין ואני משחקת את אחת האחיות, סילבי, שלדעתי לא מכבדים אותה מספיק במשפחה. זה היה מחמם לב להיות חלק מהמשפחה הזאת והיתה חוויה אדירה גם בגלל הנפשות הפועלות והסיפור וגם בגלל החצי הלבנוני שלי. יש לי חלום לשחק בערבית או בצרפתית, אני מרגישה שאני יכולה ללמוד אותן בקלות כי הבליל של עברית־ערבית־צרפתית מוכר לי מהבית של סבא וסבתא שהתנהל במעבר בין השפות עם משפטים כמו 'תביאי לי את השו איסמו'. בהבימה אני משחקת ב'מעבר לדלת', 'הרטיטי את לבי' ו'הרובוטית', ובמקביל לכל תמיד יש את האהבה שלי, מופע הסטנד־אפ 'החיים על פי יעל לבנטל', שרץ בכל הארץ".
מה השריטה שלך?
"לדבר איתך תוך כדי שאני חושבת לאן אני הולכת? מאיפה? מה אני צריכה לעשות מחר? מה שכחתי? מה כדאי לי? מה מיותר? מה אפשר? נורא קשה לי להקשיב כשמדברים איתי. אני חושבת על אלף דברים אחרים תוך כדי. בשביל שזה באמת ייכנס למוח אני צריכה לכתוב את זה, לנשום עמוק, לחזור על זה וכו'".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לא להתחרט. סיפרתי לחברת ילדות שאמרתי לא לתפקיד שהציעו לי, ואחר כך נורא התחרטתי כי מישהי אחרת קיבלה אותו ונורא קינאתי. והיא אמרה לי שאבא שלה אמר לה שהחיים שלנו בנויים בעיקר מהדברים שאנחנו לא עושים".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"שישי בצהריים אצלנו קדוש. זה להביא מנות מחומוסיית 'אשכרה' שמתחת לבית, לבעלי, לי ולמי מהילדים שנמצא. הרבה פעמים מזמינים אותי לאירועים בשישי בצהריים ואני רוצה לכתוב לאנשים: 'מה קורה? אתם לא אוכלים חומוס באחת וחצי בשישי?'".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"ברק אובמה".
למה את מתגעגעת?
“יש ב'הרטיטי את לבי' משפט שהשופט למקה אומר לי: 'ואמנו היתה קוראת לנו מלמעלה: כוס קקאו ולמיטה, סדינים נקיים, חלומות מתוקים'. התמונה הזאת תמיד מעוררת בי געגוע לילדות בשכונה שהיו קוראים בה לילדים מלמעלה לעלות הביתה. היום לא קוראים לאף אחד, אני שולחת לילדים ווטסאפ גם כשכולנו בבית".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"פה בתל אביב, בדיוק איפה שאני גרה. אני אומנם ירושלמית בעברי, אבל מרגישה שתל אביב היא חלק בלתי נפרד ממני, אולי כי אבא שלי גדל פה וכשהיינו מגיעים לתל אביב הוא תמיד היה חוזר על המשפט הבלתי נשכח 'יעלי, אני עשיתי פיפי בכל פינה בעיר הזאת'".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על חופשות, על הילדים, על בגדים, על אוכל טעים. הכי אני שונאת להוציא כסף על כל מה שקשור באוטו: דלק, טיפולים, דו"חות. זה מרגיז ומשעמם. סע וזהו, מה העניין?".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי שמחה לא להיות סיסמוגרף של כל האנשים בחדר בכל רגע נתון".
על מה יש לך רגשות אשם?
"אני מצליחה להיפטר מזה לדעתי. האימהות כמובן מביאה איתה המון רגשות אשם. אני עובדת הרבה בלילות, אבל הילדים יצאו ממש טוב טפו־טפו. אז אני חושבת שאולי עשיתי בסדר".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"שאני יודעת להיות מאושרת".
מה מפחיד אותך?
"טיסות, מחלות, אבל הכי־הכי־הכי שנאה ותוקפנות".
מה עושה אותך מאושרת?
"הופעה מעולה שהיה בה חיבור טוב עם הקהל, הצגה שהרגשתי ששיחקתי בה טוב, כשאני מצליחה להירגע, ולקרוא ספר ליד הים. לנצח בקטאן את הילדים שלי. מצד שני אני מאושרת כשהם מאושרים אז יש פה קונפליקט".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"המשפחה והחברים שלי. ומקווה שזה לא נשמע לא צנוע, אבל הכישרון שלי. אני מודה לאל שהלכתי איתו ושזה מקור הפרנסה שלי".
מי האמנית שהכי השפיעה על יצירתך?
"קורין אלאל. כשסיימתי את הסטודיו של ניסן נתיב היה איזה בוקר ריאיון איתה. זה היה מעורר השראה עד שאמרתי לעצמי 'וואו'. היא סיפרה איך היא כתבה איזה שיר וזו היתה הפעם הראשונה שחשבתי על זה שמתחשק לי גם לכתוב דברים".
אם לא היית שחקנית מה היית עושה?
"אולי משהו בנדל"ן, אני אוהבת. בזמן הקורונה, כשחשבתי שהמקצוע שלי הלך, התחלתי ללמוד שמאות מקרקעין. עשיתי בחינות בהנדסה, מימון, דיני תכנון ובנייה ונשברתי דווקא בשני הקורסים האחרונים — בכלכלה. הגעתי עד הלום בחיי בלי לעשות אף טבלת איזון של הכנסות והוצאות, וככה כנראה אמשיך".
