"דוקטור סטריינג'" החדש: השלם קטן בהרבה מסך חלקיו
"דוקטור סטריינג'" החדש: השלם קטן בהרבה מסך חלקיו
סרט ההמשך ל"דוקטור סטריינג'" הוא מסע במוזיאון היקומים של מארוול. הכל שם אקראי: הרגעים המצוינים נעלמים מהר והרגעים הבינוניים ארוכים ואותם זוכרים
כל צפייה בסרט חדש של מארוול היא מסע לתוך תסריט שהוא משא ומתן בין הרצון של האולפן להעניק לבמאיו חירות להגשים חזון אמנותי לבין הצורך לשמור על דמויותיו ולנהל את מותגיו, שימשיכו להתקיים בתוך סדרה אינסופית של סרטים, גם אחרי שהבמאים וחזונם ילכו לדרכם. זו כנראה הסיבה לכך שבשלב מוקדם בקריירה שלו החליט קווין פייגי, שעומד בראש הצוות הקריאטיבי שמנהל את היקום הקולנועי של מארוול, שהוא מעדיף לוותר על יוצרים מפורסמים, ולעבוד עם במאים צעירים מהקולנוע העצמאי, שזו ההזדמנות הגדולה הראשונה שלהם לעבוד באולפן הוליוודי ענקי.
לפעמים זה עבד מצוין: הבחירה ללהק את סקוט דריקסון, עם עבר בסרטי אימה, כבמאי של ״דוקטור סטריינג׳״ (2016) היתה הברקה. דריקסון הפך את הסרט למסע טריפי וסוריאליסטי, ולאחת היצירות המקוריות והמרהיבות של מארוול.
הבחירה בו גם אותתה שיש רצון מצד ראשי האולפן להעניק לכל אחד מגיבורי־העל זיהוי ז׳אנרי ייחודי: איירון מן יהיה גיבור של קומדיות, קפטן אמריקה יעמוד בראש סרטי דרמה פוליטית, אנט־מן פונה לכל המשפחה ודוקטור סטריינג׳ גולש על השוליים של סרטי האימה. כשדריקסון ביקש בסרט ההמשך להעמיק יותר לתוך מחוזות האימה, מארוול ויתרה על שירותיו ושכרה את סם ריימי, יוצר סדרת האימה הקומית ״Evil Dead״.
ריימי הבין היטב את האתגר שמונח לפניו: לספק את מעריציו הוותיקים, שזוכרים את סרטיו המוקדמים שהיו מבהילים, מגעילים ומלאים בהומור השחור שלו, ובה בעת לרצות את האולפן, שהכתיב לו עלילה בלתי אפשרית במפותלותה שאמורה לחבר בין סרטי ספיידרמן הקודמים, סדרת הטלוויזיה ״וונדה ויז׳ן״ וסרטי ההמשך המתוכננים.
התוצאה היא סרט שכולו מום, פצע ופגע. ריימי אמנם שייך לדור של יוצרים שיודע להסתפק בשעתיים כדי לספר סיפור, אבל סרטו גדוש בכל כך הרבה סצנות מהירות וחטופות, שהן יוצרות מנת יתר מוחית וסכנה לעומס חזותי.
הסרט הוא כמו מסע במוזיאון היקומים על שם מארוול שבו סצנה רצה בעקבות סצנה: ברגע אחד יש רעיון מצוין ומפתיע, ברגע אחר יש איזו הברקה ויזואלית מצוינת, ואז ברגע הבא נקודה עלילתית נדושה ולא מעניינת, וחוזר חלילה. אבל הכל אקראי ואקלקטי: הרגעים המצוינים נעלמים כהרף עין, הרגעים הבינוניים נמשכים זמן רב מדי והם אלה שבסופו של דבר זכורים ביציאה מהסרט המפורר והגבשושי הזה, שמבליט את מגרעותיו ומצניע את הברקותיו.
אחרי הצלחת הענק של ״ספיידרמן: אין דרך הביתה״ מגיע ״דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף״ וממשיך את הסיפור על המולטיוורס — היקום רב־הממדים — שסטריינג׳ (בנדיקט קאמברבאץ׳) פער בו קרע שגרם לעולמות להתחיל לנזול האחד לתוך השני ובכך לשבש את רצפי הזמן. הוא צריך לשתף פעולה עם נערה צעירה שיש לה הכוח לקפוץ בין יקומים. זו אמריקה צ׳אבס (סוצ׳י גומס), אחת מגיבורות־העל החדשות והצעירות במארוול, שנוצרה בחוברות הקומיקס לפני עשור.
כשהוא פונה לוונדה מקסימוף (אליזבת אולסן) שתעזור לו לתפור חזרה את היקומים הקרועים והנוזלים, הוא מגלה שלא רק שלא תסייע לו, אלא שמתוך מצוקתה וליבה השבור, היא הכוח המרושע שקורע את היקומים לגזרים. סטריינג׳, צ׳אבס ומקסימוף — שהפכה סופית לסקרלט וויץ׳ בעלת כוחות האופל המרושעים — מתגלגלים בין יקום ליקום, מוצאים שם ואריאציות של עצמם, והתגשמויות אלטרנטיביות של גיבורי־על מהיקומים החלופיים של מארוול, חלקם מגיעים עם הנדוניה שניתנה למארוול אחרי שדיסני קנתה את אולפני פוקס.
״דוקטור סטריינג׳״ החדש חושף גם את הבקיעים בתוכנית העסקית חוצת המדיות של האולפן. הסרט ממשיך את עלילת הסרט הראשון, את עלילת ״ספיידרמן: אין דרך הביתה״ וגם את עלילת ״וונדה־ויז׳ן״, סדרת הטלוויזיה של שירות הסטרימינג דיסני פלוס, שתיעדה את קריסתה הנפשית של וונדה, אחרי מותו של בן זוגה, ויז׳ן, בסרטי ״הנוקמים״. והנה הבאג: הסדרה לא זמינה לצפייה ברוב העולם. במילים אחרות, כדי להבין את הסרט ואת מניעי גיבוריו, אולפני מארוול למעשה חותרים תחת אולפן האם שלהם ומביעים הסכמה שבשתיקה שצופיו יצפו באופן בלתי חוקי בתוכני דיסני פלוס.
לא שזה באמת משנה: ״דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף״ הוא סרט עם רגעים יפים כמו קליידוסקופ ועם רגעים שנראים מושלמים כחלק מהפילמוגרפיה של סם ריימי. אבל השלם קטן בהרבה מסך חלקיו בסרט שנראה כמו זפזופ היסטרי בין ערוצי טלוויזיה, מבלי שנשאר לבסוף רעיון מוחשי אחד ללכת איתו הביתה, או לחכות איתו לסרט הבא.
