מאור כהן: "מנסים להרוס את מה שנבנה פה מאה שנה"
מאור כהן: "מנסים להרוס את מה שנבנה פה מאה שנה"
"בחיים לא בכיתי כשראיתי חדשות, אבל עכשיו זה קרה לי", אומר המוזיקאי מאור כהן, ומודה שמעבר לעצב הוא חושש שאנשים יפחדו לדבר. מול כל זה הוא מוציא סינגל אופטימי ועובד על אלבום חדש, מתחבר שוב לרוק, כי הוא "מתגעגע לגרנדוזיות", שמח שזכה להצלחה כבר בשנות ה־90 כי היום זה היה הרבה יותר קשה לבלוט, ומודה לעולם על המתנה ששמה טיקטוק, שם הוא יכול להפיץ את סרטוני הנונסנס שלו בתפוצת שיא
בסינגל החדש שהוציא הזמר והמוזיקאי מאור כהן הוא שר "מפחד מהעולם ומעצמי ומה יהיה איתי, אבל מרגיש טוב, תמיד טוב". אף על פי ש"מרגיש טוב" נכתב הרבה לפני תקופת השסע והפילוג שאנו חווים בימים אלה, אי אפשר לנתק אותו לגמרי מהמציאות. "השיר מדבר על זה שכשהחיים קשים, צריך להסתכל לפעמים אפילו על שמינית הכוס המלאה. אני מקווה שהוא נותן קצת אור ורוד, קצת אופטימיות וקצת הומור, כי הומור זה באמת חצי הכוס המלאה בחיים".
הומור הוא גם חלק מהקסם של כהן, שבא לידי ביטוי גם בקליפ שביים לשיר שבו הוא משוטט בבית יוקרתי, מחליף בגדים ונראה שהוא מרגיש טוב. "המילים קצת דיכאוניות והקליפ משעשע. רציתי שיהיה איזה ניגוד בין המילים לוויז'ואל ושיגלו לבד את הטקסט שקצת צובט".
עם כל ההומור כהן מודאג מהמצב של המדינה. מי שהשתתף בעבר בתוכניות סאטירה כמו "ארץ נהדרת" ו"גב האומה" לא הסתיר את דעותיו מעולם. "בחיים לא בכיתי כשראיתי חדשות, אבל זה קרה לי, גם כשמנדלבליט דיבר וגם בנאום של הנשיא. יש לי סנטימנטים למקום הזה ועכשיו נראה שכל החלום של האנשים שחשבו על המקום הזה לפני 100 שנה מתרסק. אני אפילו לא מדבר על העם היהודי בהיסטוריה, אלא על המפעל הציוני. זה מאוד עצוב".
מעבר לעצב יש גם פחד, "בטח כשיש לך ילדים", והוא יוצא להפגנות. "אני מגיע מהצד השמאלי שלי המפה אז כמובן שאני נגד כל הלך המחשבה של הממשלה הזאת. באתי מבית ליברלי ואצלי האדם הוא לפני המדינה והדת, ויש אנשים שסדר העדיפויות שלהם אחר. אבל עכשיו אני רואה שזה הרבה מעבר לזה, זה משהו שיכול להגיע למקומות מאוד כואבים".
בשבוע שעבר הרשת סערה ועלו טענות בעד ונגד אמנים מובילים שלא מגיבים בפומבי על המצב.
"אני לא חושב שכל כתבה על אמן צריכה להיפתח במה הדעות הפוליטיות שלו ותפיסת עולמו. אבל יש הבדל בין ויכוח פוליטי יומיומי לבין משהו מהותי כמו מהפכה משפטית או מלחמה. אני לא חושב שזה קשור דווקא לאמנים: בדמוקרטיה כל אחד חייב להרגיש חופשי להגיד את דעתו וזה רק יתרום למדינה, אבל לא צריך לכפות — כי גם לא לקחת חלק במשחק זה לקחת חלק במשחק. אני לא יכול להגיד לאנשים מה להגיד אבל אני חושב שאנחנו כן צריכים לעודד אנשים להגיד את מה שהם חושבים, מצד שני גם לא צריך לדרוש את זה מהם כל הזמן. אמנם אמנים הם יותר מפורסמים אבל לא בדעות שלהם אלא ביצירה שלהם והדעות שלהם חשובות כמו דעות של אחרים והם לא צריכים לפחד להגיד אותן. הכי חשוב זה לשמור על מצב שאנשים לא יפחדו להגיד את הדעות שלהם — פה הבעיה".
לאחרונה הוא שיחק עם המחשבה לכתוב איזה שיר על המצב אבל הבין שאין לו עדיין פרספקטיבה. "אנחנו עדיין בתוך הדברים ואני מקווה שהכל ייעלם. גם הדיבורים על פשרה מפחידים כי הפשרה יכולה להכשיר את המהפכה המשפטית באיזשהו אופן, ואולי היא לא תהיה טובה. הבעיה היא שניגשו לכל העניין הזה בחוסר רגישות. במדינה שלנו זה כמו מגדל קלפים עדין, אם רוצים לעשות שינויים צריך להזיז לאט לאט".
כהן (48), נשוי ואב לשני בנים, מתגורר בשנים האחרונות בגבעתיים. הוא פרץ לחיינו בתחילת שנות ה־90 עם הלהקה "זקני צפת". הקים את ההרכבים "הזבובים", "הבליינים", "צמד ראות" והמשיך בקריירת סולו. הוא כתב כמה מהלהיטים הגדולים ברוק הישראלי ("שישי שבת", "הכי יפה בעולם", "רק אל תלכי"), ובשנים האחרונות מופיע עם סטנד רוק — גרסאות אקוסטיות לשיריו עם קטעי סטנד־אפ ומעלה הופעה לילדים ביחד עם קרולינה ובום־פם.
בימים אלה הוא עובד על "טורבו", מופע חדש ומחשמל שמביא לבמה את תמצית הרוק’נ’רול עם להיטים מכל התקופות והאלבומים מהלהקות ומקריירת הסולו.
מלווה בלהקה חדשה הוא חוזר לגיטרות, לבס ולתופים (ההופעות הקרובות ב־21 במרץ בזאפה מידטאון תל אביב, שם יארח את חמי רודנר, וב־28 במרץ בחלוץ 33 באר שבע).
"בסטנד רוק נתתי ביצועים מינימליסטיים אקוסטיים שהתאימו למופע שהוא גם אינטימי וגם מצחיק. התגעגעתי לביצועים המקוריים של השירים, יותר רוקיים וחשמליים, לאנרגיות ולגרנדיוזיות. אני חושב שגם הקהל מתגעגע להופעות עמידה עם בירה ביד, ויד שנייה למעלה. אני משתדל שיהיו במופע כל הלהיטים כדי שהקהל יהיה מרוצה, אבל אני מוסיף כמה שירים שעובדים טוב בהופעה, כמו השיר 'גרפולוגיה' מהאלבום שעשיתי עם הסופר והמשורר אודי שרבני, שהוא לא רדיופוני אבל הוא גם רקיד ומצחיק. אני מחפש גם את השירים שלא קיבלו מקום ברדיו אבל בהופעה אפשר להיתפס אליהם".
כהן אומר "רדיופוני" אבל מודע לכך שאנחנו בעידן ששייך לפלטפורמות הדיגיטליות. "במבט לאחור אני מרגיש שהייתי בר־מזל שבשנות ה־90 הצלחתי להצליח. אז להוציא אלבום היה עניין, היום זה הרבה יותר פשוט להקליט אלבום ולהוציא קליפ. מצד אחד זה מגניב כי השוק נפתח וכולם יכולים לעשות שירים ואלבומים, מצד שני הדרך למעלה היא לא בזכות חברת תקליטים שבוחרת אותך אלא ביכולת לבלוט בים היצירתי שיוצא כל הזמן. אני מרחם על השדרנים שפעם היו מקבלים שלושה שירים בשבוע והיום מקבלים מאות שירים בשבוע".
לדבריו, גם הוא מתייחס למדיות החברתיות: "כשאני מוציא שיר, אני מסתכל בתגובות בפייסבוק ועדיין יש התרגשות. אמנם אני צריך לחלוק את המרחב עם הרבה אמנים, אבל זה גם מה שיפה בחגיגה הדיגיטלית הזאת. אם התנאים הטכנולוגיים היו נשארים כמו פעם, הייתי מוציא פחות אלבומים. מהבחינה הזאת כיף לי עכשיו כי אני אוהב ליצור הרבה. גם הסרטונים שאני עושה זה משהו שפעם היה עולה המון כסף. הטיקטוק זה מתנה, גן שעשועים. חבל שלא היה את זה כשהייתי צעיר ולמדתי קולנוע בתיכון. היה לי לאן להעלות את כל הסרטונים והמערכונים שצילמתי".
בהיצע המוזיקלי הרחב של היום מה מעניין אותך?
"ההיפ הופ כרגע בפריחה ובחוד החנית. אני מתפעל מהדברים שאח שלי די.ג'יי מש (מישר כהן) עושה. אנחנו מוציאים בקרוב אלבום ביחד 'על הדשא'. הפלייבק הוא היפ הופ לגמרי ואני בשירה יותר מלודית וגיטרה, אז יש בזה טיפה רוק. אני אוהב את האלבום 'החופש הגדול' של תמיר בר, 'צ'יל' של רועי כפרי, 'מה שאפשר עם מה שנשאר' של כהן. את עדן דרסו, סוויסה, וייביש, עוזי רמירז וכמובן 'המפשעות' ששיתפנו פעולה באלבום 'צו השעה'".
הוא כיכב בלב הפריים טיים ("ארץ נהדרת", "גב האומה", "מסודרים", "הפרלמנט") ומשתתף בסדרת הנוער המצליחה "האחיין שלי בנץ" בתפקיד השטן, אבל המוזיקה מבחינתו תמיד תהיה לב העשייה. "אני אוהב טלוויזיה ורואים גם בסרטונים שאני מפלרטט עם זה, אבל הבנתי שאני לא יכול להיות שם בחצי רגל, במיוחד ב’ארץ נהדרת’ זה מאוד תובעני, צריך להיות כל הזמן בכוננות אולי תיכנס. יש לי רומנים קטנים עם הטלוויזיה ואני בעיקר מתגעגע לאנשים ולצחוקים שהיו בימי צילום. אם יקראו לי ל'מילואים' וזה יתאים אני אבוא".
על מסך הטלוויזיה הוא מככב כבר יותר מעשור כפרזנטור של "דומינו’ס פיצה" ונהנה מכל רגע. "זה מותג שמתאים לי, קליל כזה, וגם מי לא אוהב פיצה? הפרסומות עם הומור ולגמרי בראש שלי וזו פרנסה טובה ובטוחה. הם אנשים טובים ואני גם מקבל פיצה חינם אבל משתדל לא להגזים".
בהופעות שלו הוא פוגש גם קהל צעיר וגם ילדים שמגיעים עם ההורים. חלק מכירים אותו מהסדרה לילדים "האחיין שלי בנץ", וחלק בני 20 שגילו את המוזיקה שלו עכשיו. חשוב לו שיהיה כיף בהופעות. "שימו את המצב המדיני חברתי שנייה בצד ובואו ליהנות. חייבים קצת לפעמים. כשאני על הבמה, הרוק’נ’רול מכניס אותי לזון מסוים ואני שוכח מהכל. רבע שעה אחרי שנגמרת ההופעה אני חוזר למציאות, וזה ממש עצוב".
כהן רוצה לסיים בנימה אופטימית. "יש לנו פה הרבה בעיות שנובעות מטעויות שהמדינה עשתה במשך שנות קיומה, שסירבנו לטפל בהן ולתקן. אני חושב שהן צפות עכשיו ביחד עם המהפכה המשפטית. בכל פעם שיש משבר כל המשברים מצטרפים אליו. אם מישהו יוצר סדק קטן בסכר, כל הבעיות רוצות לצאת מהסדק הזה.
"אני חושב שאם כבר נפתח פצע, יכול להיות שזו ההזדמנות לטפל בו. אנשים מכל הצדדים של המפה מתוסכלים פה. בכל פעם עולות השאלות הגדולות המהותיות של מה הגבולות של הארץ, מהי דמוקרטיה ומיהו יהודי. תמיד שמנו את השאלות האלו בצד והן חוזרות בכל פעם כשמשהו נדלק. זה משהו הרבה יותר עמוק ולכן גם עצוב מבחינתי. אולי סוף סוף יטפלו בפצע. אולי מעז ייצא מתוק".
