אייל מזיג: "ריאליטי לא מתאים לכל מוזיקאי"
אייל מזיג: "ריאליטי לא מתאים לכל מוזיקאי"
באזור המוסכים של בני ברק פתח המפיק המוזיקלי וחבר "הדורבנים" אייל מזיג מתחם אולפנים המלווה מוזיקאים מתחילים, מהסקיצה לשיר הראשון ועד אלבום ומסע הופעות. "שיטת האולפן הביתי לא הוכיחה את עצמה. חייבים מודל אחר"
"שיר זה פטנט. אתה צריך מישהו שיאמין בפטנט הזה ויעזור לך לפתח אותו", כך אומר המפיק המוזיקלי הוותיק אייל מזיג שהשיק לאחרונה את מתחם האולפנים UR Space, המאפשר לאנשים מעולמות ההפקה והיצירה להתכנס וליצור ביחד או לחוד, וכולל אולפנים להשכרה, חלל לכיתות אמן והופעות קטנות ומוצר שנקרא "פְּרֵה־פרודקשן" טרום הפקה הבודקת היתכנות של שיר לפני שמושקע בו הכסף הגדול.
"הרעיון למתחם נולד מתוך מצוקה של אמנים שנתקלתי בה בשנים האחרונות — שאין להם כסף להתניע, חברות תקליטים לא משקיעות ואין להם איפה להופיע וליישם את הכישרון שלהם לא לכולם מתאים תוכניות ריאליטי".
המתחם ממוקם באזור התעשייה של בני ברק שם נמצא האולפן הוותיק של מזיג, שבו הפיק בין השאר את שני אלבומיו הראשונים של חנן בן ארי. ובסוף המסדרון שלו נמצא המתחם החדש. אחד האולפנים כבר אויש על ידי הגיטריסט והמפיק עמרי אגמון ("התעויוט", "היהודים", שלמה גרוניך), יש שם בית ספר להפקה מוזיקלית, אולם הרצאות, פרזנטציות וסדנאות. החודש התקיים שם ג'אם השקה עם בן ארי ואלי פיניש.
מזיג, בסיסט וחצוצרן, הקים עם אחיו גיא וחברים נוספים את להקת "הדורבנים" בסוף שנות ה־90. בימים אלה פורסם שיחזרו לשני מופעי איחוד "שוב הדיסקו כאן" שהפכו לסולד אאוט כעבור מספר שעות. אחרי "הדורבנים" עבר מזיג לעולמות הניצוח, בין השאר עם התזמורת האנדלוסית, ובהמשך החל להפיק מוזיקלית בין השאר את סאבלימינל, את הסינגל "דווקא בגלל זה אני נשאר" של עילי בוטנר וילדי החוץ ו"בשביל המוכר" של גילה אלמגור ויהורם גאון. בנוסף כבר כמה שנים הוא חבר בלהקה שמלווה את שלמה ארצי.
אל המיזם חברו אליו בעלי חברת התקשורת והאסטרטגיה "העולם החופשי" רחלי גולדבלט ודוד ספקטור. הקשר נוצר דרך בתה של גולדבלט, זמרת צעירה שהחלה לעבוד עם מזיג. "אחרי שיחות וחברות עם אייל החלטנו לשתף פעולה. הבאנו את הידע שלנו מעולם העסקים וההייטק ואנחנו בונים חברת סטארט־אפ בתוך עולם המוזיקה", מספרת גולדבלט.
"אני מחזיר גישה ישנה ומעדכן אותה", אומר מזיג. "תהליך הפרה־פרודקשן זה משהו שנעלם מהעולם החדש בעקבות האולפנים הביתיים. דברים שהוקלטו בבית יוצאים החוצה בלי התערבות חיצונית. זה הוכיח את עצמו במקרים בודדים. היתרון בתהליך שלנו הוא שזו תכנית שבודקת אם שווה להשקיע באמן או לא. אם הביטלס עשו את זה, וכוורת עשו 11 חודשים של חזרות לפני שהוציאו את 'סיפורי פוגי', אז סימן שזו שיטה טובה".
אבל העולם השתנה. היום הכל אינסטנט.
"אמנים לא רוצים אינסטנט. פיתחנו שיטות לעשות את זה יעיל ומהיר ובעלות של עשירית מאלבום. הסינון הראשוני הוא חינם, תהליך הפרה־פרודקשן עולה בין 2,000־4,000 שקל לשיר ועלות ההפקה לשירים שיהפכו לסינגלים היא 25־45 אלף שקל, תלוי בהפקה. מצאנו דרך להבין אם שווה לנו ולאמן להשקיע כסף".
מה השיטה?
"דבר ראשון, לשים את עמוד השדרה של שיר על השולחן ולבדוק שהכיוון נכון, כולל באמצעות קבוצות מיקוד. דבר שני, עוד לפני שמתחילים להקליט, צריך להופיע. אמנים מתחילים שואלים 'מי יקבל אותי שכשאין לי שיר אחד בחוץ?' אז אנחנו עונים גם על הצורך הזה ובונים הופעה אינטימית אצלנו ל־50 איש ובוחנים את התגובות. האמן מכין את עצמו לעולם האמיתי ואנחנו בודקים אם שווה להשקיע בו או להיפרד.
"כדי להשקיע באמן לא מספיק שהוא יהיה מוכשר. גם האופי ומוסר העבודה חשובים, ובעיקר לראות אותו בהופעה. אם הוא לא יודע להופיע זו בעיה כי היום הכסף בא בעיקר מהופעות. אנחנו נותנים לאמנים החדשים את האולפנים בשעות המתות במחירים מוזלים וכשיש סינגל שהולך לכבוש את המדינה יש פה אנשים שמבינים באסטרטגיה ושיווק שיודעים להוציא אותו לעולם".
אם זו שיטה של פעם, איפה פה הסטארט־אפ? לדברי רחלי גולדבלט: "כיום אין כמעט השקעות באמנים, רובם משקיעים בעצמם. סטארט־אפ זה לא להתחיל לשפוך כסף על כל אדם ששר נחמד, אלא לבחון שעבר תהליך, ולא רק ברמה הכלכלית אלא ברמת המוכנות הנפשית, היצירתיות, לבחון את הרצינות ואת האישיות ואם שווה להיכנס לדבר הזה. הכוונה היא לעבוד בהיקפים משמעותיים, להקים קרן הון סיכון בעולם היצירה ושיתופי פעולה עם חו"ל".
לדברי מזיג "הפלוס הגדול שלנו זה שתמיד יישאר צוות, כולל האמן והמנהל. אחרי הקורונה הבנתי כמה חשוב שילוב המוחות וההפרייה ההדדית ליצירה. זו טירונות מטורפת. אין את זה באף אולפן אחר".
