אנטומיה של רוצח בן 13: "התבגרות" כבר בראש טבלאות הצפייה
מה קורה כשנער נעצר בוקר אחד בחשד לרצח? "התבגרות" המופתית, שעלתה בנטפליקס, בדרך הנכונה להיות סדרת השנה: היא מציגה באופן סוחף ומטלטל את העובר על הנער ועל משפחתו, ומעלה סוגיות אקטואליות על התבגרות בעידן הטכנולוגי
אנחנו אומנם עוד בתחילת השנה ובכל זאת ניתן לקבוע במידה רבה של ודאות ש"התבגרות" – שעלתה בסוף השבוע בנטפליקס וכבר נמצאת בראש טבלת הצפייה של השירות בעולם ובישראל – תהיה סדרת השנה של 2025. הפרק הראשון מתוך הארבעה של הסדרה, שיצרו סטיבן גראהם וג'ק ת'ורן, מתחיל בבוקר בהיר אחד, בפרבר בריטי די מנומנם, כשכוח משטרתי מזוין, המובל על ידי שני בלשים רגישים, פורץ לבית שבו מתגורר ילד מנומש בן 13, לבוש פיג'מה, ששמו ג'יימי מילר, ועוצרים אותו בחשד לרצח. הוא נשאל מי המבוגר שהוא רוצה שילווה אותו לחקירה בתחנת המשטרה, והילד בוחר באביו אדי (בגילומו של גראהם שיצר את הסדרה).
לאורך הפרק הראשון הילד מתעקש כי "לא עשה שום דבר רע". השוטרים משוכנעים שהוא אכן רצח, אבל לא מבינים מה המניע שלו. כדי להבין יותר, בפרק השני, הם הולכים לבית ספרו. בפרק השלישי הוא עובר בחינה אצל פסיכיאטרית כדי לקבוע את מצבו, והפרק הרביעי מציג את ההתמודדות של המשפחה. על הדרך, הסדרה – כשמה כן היא – עוסקת בהתבגרות כיום, ביחסים הרעילים בין בנים לבנות, בתפקיד של הרשתות החברתיות והטכנולוגיה – הדבר שאולי יותר מכל הגדיל את פער הדורות. בעיקר מתארת הסדרה, שהיא יצירת מופת מרהיבה בעיסוק הרגיש והאינטליגנטי שלה בכל זה, עד כמה הכל שביר – כמילות השיר של סטינג, המושמע בביצוע אחר בסוף הפרק השני.
1 צפייה בגלריה
היוצר סטיבן גראהם. “הסדרה מציבה מראה לחברה שבה הגבריות הרעילה יצרה תרבות של אינסל (שנאת נשים)"
(צילום: Getty Images/ Ian West PA Images)
הטכנולוגיה היא נושא חשוב בסדרה, ובעיקר עד כמה האינטרנט משבש את המוח הרך של המתבגרים, והיא גם איפשרה את העשייה יוצאת הדופן, פוערת פיות ממש, של צילום הסדרה. כל אחד מארבעת פרקיה מצולם בזמן אמת – שעה במציאות היא שעה על המסך, וב־one shot. זה גורם לצפייה אינטנסיבית וסוחפת, למשל בפרק הראשון כשהצופים מגלים את האירועים ממש יחד עם ההורים. העשייה גם מעוררת פליאה. איך עשו את זה? במאי הסדרה פיליפ ברנטיני ("נקודת רתיחה") הסביר בראיונות איך מצלמים ללא עריכה וללא הפסקה. הוא סיפר כי השחקנים וצוות הצילום עשו חזרות במשך שבועות על כל הפרקים במלואם. הסדרה כוללת לוקיישנים אמיתיים לצד כאלה שנבנו במיוחד בשביל הסדרה. צוות הסאונד מיקם את המיקרופונים לאורך המסלולים של השחקנים. כל הצוות הטכני היה לבוש כמו שוטרים בפרק הראשון וכמו מורים בבית ספר בפרק השני, כדי שישתלבו בזמן הצילום. "זה היה די קשה אבל גם ממש כיף", אמר ברנטיני ל"אינדיפנדנט" הבריטי. "מיפינו את האזור. הכל תוכנן לפרטי פרטים. זה היה סוג של ריקוד". אי אפשר שלא להצדיע לו ולצלם מאט לואיס.
עיקר התשואות מגיעות לגראהם, שכאמור גם מגלם את האב ברגישות ובעדינות גאונית. הוא אסף סביבו צוות שחקנים מחונן – מהילד, אוון קופר בן ה־15 (כלומר קצת יותר מבוגר מהדמות שאותה הוא מגלם, ועם זאת קשה להאמין שזה התפקיד הראשון שלו על המסך), דרך כריסטין טרמרקו שמגלמת את אמו של ג'יימי, ועד הפסיכולוגית בגילומה של ארין דוהרטי ("אלף מכות").
בשנים האחרונות היו סדרות נוספות שתיארו בצורה עוצמתית ומפחידה את עולם הנוער כמו "אופוריה", או במבט יותר חומל כמו ב"חינוך מיני' ובוודאי "אמת או חובה", אבל פה זה שונה בגלל יפי היצירה, האחריות שנלקחת על ידי ההורה והמהלומה בבטן ש"התבגרות" נותנת.
גראהם סיפר שהרעיון עלה לאחר שקרא על נערה צעירה שנער דקר אותה למוות. "ואז, כמה חודשים לאחר מכן, היה עוד מקרה של נערה שנדקרה באכזריות למוות על ידי נער במקום אחר לגמרי באנגליה", אמר בתוכנית רדיו לקראת עליית הסדרה. "זה קרע את לבי ושאלתי את עצמי למה זה קורה. איזו מין חברה מייצרת דברים כאלה? למה הגענו לנקודה הזאת שדברים כאלה קורים? מה הסיבה?". הוא לא חושב שמצא תשובה בעבודה על הסדרה הזאת. "היא מציבה מראה לחברה שבה הגבריות הרעילה יצרה תרבות של אינסל (גרסה קיצונית וקטלנית במיוחד של שנאת נשים שנוצרה באינטרנט – ר"ק)", אמר. "כולנו אחראים לזה במידה מסוימת. יש כשלים בבתי הספר, מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה מה קרה שיש עלייה בנטיות מיזוגיניות כאלה". עוד הוא הוסיף כי הוא מקווה שיראו את הסדרה בבתי ספר. הדרמה המשפחתית הזאת אולי לא מספקת תשובה ברורה, אבל היא דוקרת ממש, ומביאה איתה התבוננות והתמודדות מאוד בוגרת לנושא.
