מורי נבוכים: "דיוויין" ו"צ'ירס" הם "הספוטיפיי של היין"
מורי נבוכים: "דיוויין" ו"צ'ירס" הם "הספוטיפיי של היין"
שני מועדוני מנויים פותרים את המבוכה שחשים רבים כשהם מתבקשים להגדיר את טעמם ביין. אחרי תשאול קצר מארגנים מועדון "דיוויין" ו"צ'ירס" ללקוחותיהם ארגזי יין בהתאמה אישית, מבלי שיידרשו יותר לעולם לשאלות על עפיצות, חידרור או ניחוחות אדמה ועשן
"אני צריך יין לשישי אבל לא מבין בזה כלום", משפט כזה נשמע אינספור פעמים בכל חנות יין. מה יש להבין ביין? שאלה טובה. בעיקר כדאי לדעת לפתוח את הבקבוק. לא עניין מסובך. יש מיליוני יינות תאמרו? טוב, אני לא רוצה להיתמם. יינות עשו לעצמם זה מכבר שם של משהו שדורש הבנה השמורה לבני אלים בלבד. את הדימוי הזה המציאו כמובן אותם בני אלים — ייננים, מבקרים וצרכני יין רציניים. כלומר כאלה שמבינים, ומסוגלים לזהות "עפיצות", "חידרור" "אדמתיות", ניחוחות עור או עשן, ולך תדע מה עוד, בכל שלוק. את תחושת הנחיתות הזאת, בין השאר, באים לתקן מועדוני היין הווירטואליים שבהם המנויים פטורים מהודאה בבורותם ביין.
מנויי המועדונים רק נרשמים, ממלאים שאלון או מנהלים שיחה קצרה עם סומלייה (מלצר יין) או מישהו אחר, שבהם הם נשאלים על העדפותיהם ביין באופן דיסקרטי, ידידותי ולא מלחיץ וזהו, יוצאים לדרך. מכאן והלאה נוחת על מפתנם בכל חודש, או שבוע, או כמה שירצו, ארגז יין קטן של שלושה או שישה בקבוקים שמישהו אחר בחר כבר עבורם — מישהו שמבין ביין.
את מועדון היין הראשון בישראל הקימו לפני שמונה שנים גלי פייגין ויעל אבידור. הוא נקרא devine (באתר www.devine.co.il). פייגין, אשת הייטק בעברה, עבדה בחברות כמו מוטורולה ו־hp, ואבידור, רואת חשבון, עבדה בג'ונסון אנד ג'ונסון ובקרן ההון סיכון מדיקה. שתיהן קמו בוקר אחד, והקימו את מועדון היין שלהן.
"אנחנו שולחות למנויים שלנו ארגז של שישה בקבוקי יין בכל חודשיים. לא מלחיץ מדי, לא כבד מדי וגם, לא יקר מדי — מנוי 'בוטיק' ליינות זולים יותר עולה 63 שקל לבקבוק או 378 שקל לשישה בקבוקים פעם בחודשיים; ומנוי 'פרימיום' ליינות יקרים יותר עולה 99 שקל לבקבוק, 598 שקל לשישה בקבוקים, כולל משלוח, פעם בחודשיים — זה הרבה פחות מרוב יינות הבוטיק המקומיים, למשל”, אומרת פייגין. הלקוחות יכולים גם סתם לקנות בקבוק או ארגז מזדמן באתר מבלי להתחייב למינוי — והמינוי לא מחייב ואפשר לפרוש ממנו בכל רגע נתון.
איך אתן בוחרות את היינות?
"אנחנו עובדות עם הסומלייה ג'סי בודק שיושב איתנו ועם עוד פאנל טועמים וטועמות. היינות כבר עוברים בחירה ראשונים על ידי חברת 'דיירקט וויינס' הבינלאומית, המנהלת מועדוני יין כאלה בכל העולם ויש לה מאגר של אלפי יינות שונים, שמתוכם אנחנו מקבלים את מה שמתאים לנו ולקהל שלנו אחרי סינון ראשוני שהם עושים לפי הנחיות שלנו". לדברי אבידור, ההתאמה לטעם הלקוחות גבוהה. "יש לנו מעט מאוד רג'קטים", היא אומרת.
2 צפייה בגלריה
יאיר היידו ואיתי גלייטמן מ"צ'ירס". "אנחנו לא רק חוסכים התלבטויות לקהל. אנחנו מחנכים אותו ונותנים לו הזדמנות לשתות דברים שלא היה יכול להשיג קודם"
(צילום: אוראל כהן)
איך זה יכול להיות? הרי ידוע שקהל אוהבי היין נודניק במיוחד.
"לא הקהל שלנו", קובעת אבידור. "אלה לא פלצני היין שאתה מכיר או חושב שאתה מכיר. מלכתחילה התכוונו לדלג עליהם, וזה הצליח. אנחנו מוכרות יין לאנשים מהחיים האמיתיים. אנחנו לא מתנשאות, לא מפחידות וגם לא גובות מחירים מבהילים. אז נכון, אולי לא תמצא אצלנו שמות של יקבים גדולים — רק יצרנים טובים ממיטב אזורי היין. היוצא מן הכלל היחיד הוא יקבי בוטיק מקומיים, שבהתחלה לא עבדנו איתם והיום הם חלק נכבד מהקטלוג שלנו. שם כן תפגוש את כל השמות הגדולים".
הם מאפשרים למכור את היין שלהם ב־63 שקל?
"כן. המנוי בבית לא יודע כמה בדיוק עולה כל בקבוק. רק מה המחיר הסופי של הארגז. אבל הוא יכול לחלק בשש ולגלות שקיבל פטי קסטל בהרבה פחות מהמחיר הכי נמוך בשוק".
והיקבים צריכים לבוא לקראתכן?
"כן, אבל זה משתלם להם", צוחקות שתיהן. "אנחנו קונות הרבה".
כלומר יש לכן כבר הרבה מנויים?
"אלפים", מאשרת פייגין.
המצטרף החדש, והיחיד כמעט כרגע, לערוץ השיווק הזה הוא "צ'ירס", (באתר www.cheers.co.il), מועדון מנויי היין החדש שהקימו איתי גלייטמן, מבקר היין לשעבר של "הארץ", ויאיר היידו, אולי אושיית היין הבכירה ביותר שמחוץ לענף עצמו (כלומר לא יינן או מבקר) ומי שמוכר לכל חובב יין כמורה, מדריך ובעיקר מומחה יין בינלאומי. השניים מציגים את מה שהוא כנראה הצד השני של המטבע. כלומר מינוי יין יוקרתי, יקר וקצת, מה לעשות, סנובי. או כך חשבתי, עד שהגיע המשלוח הראשון.
בזכות קשריהם בעולם ובארץ הצליחו השניים לשים את ידם על מיטב היינות של גדולי היצרנים. אבל כאלה שהם הרבה פחות מיינסטרים ממה שבדרך כלל אפשר היה להשיג כאן עד לא מזמן. המחיר ההתחלתי בצ'ירס הוא 350 שקל לארגז עם שלושה בקבוקים, כשלאחרונה החלו לייבא גם כמה יינות בעצמם. כמו אצל פייגין ואבידור, גם אצלם באתר אפשר לקנות יין מבלי להתחייב למינוי.
באתר שלהם מתבקשים הלקוחות למלא שאלון קצר שיעזור להתאים להם יין, עם שאלות מצחיקות כמו "איזה ארטיק אתה מעדיף" וגם רציניות יותר כמו "האם אתה מעדיף יין לבן חומצי או מינרלי". שירה לבל, מומחית ליין שעובדת עם השניים, מספרת שאולי לא אאמין, אבל "יש גם חיילים שמזמינים אצלנו יין, לא רק אנשי עסקים עשירים". אני רק מקווה שהחיילים נמנעים מהמשקה בעת מילוי תפקידם.
2 צפייה בגלריה
יעל אבידור וגלי פייגין מ"דיוויין". "הקהל שלנו הוא לא פלצני היין שאתה מכיר. מלכתחילה דילגנו עליהם, וזה הצליח. אנחנו מוכרות יין לאנשים מהחיים האמיתיים"
(צילום: אוראל כהן)
זה בעצם מין נטפליקס של יין?
"אני מעדיף לחשוב על זה כעל ספוטיפיי של יין", עונה גלייטמן. "השאלון, שאחריו מתקיימת שיחה עם אחד מאיתנו, עוזר לנו להתאים ללקוח יין לפי טעמו. משם כבר ניקח אותו איתנו למסע. אנחנו מחפשים לא רק יינות יוקרתיים או נדירים אלא גם יוצאי דופן בטעמם".
אז הקהל הוא רק מביני יין שמודעים לייחוס שלכם?
"ממש לא. יש המון נשים, צעירים, דתיים. אנחנו עובדים חזק על יין כשר. לא רק מהארץ".
לא היה לכם קשה לעבור צד, מביקורת וחינוך למסחר?
"אנחנו לגמרי מאמינים שזה חלק בלתי נפרד מבניית תרבות יין. אנחנו לא רק חוסכים התלבטויות לקהל, אנחנו נותנים לו הזדמנות לשתות דברים שאולי לא היה יכול להשיג קודם".
טעמתי בקבוקים משתי החברות. יופי של יינות: החל בלא־יקרים של "דיוויין" וכלה ביוקרתיים של "צ'ירס". שתיתי למשל וובריי, לבן צרפתי נהדר וקצת פחות נפוץ במסלול הזול יותר של דיוויין, או יופי של מונטפולצ'יאנו דה אברוצו במסלול היקר; ומבין שמונת היינות של "צ'ירס" שטעמתי, אציין את הסואבה הנהדר של פיירופאן; ומבין המקומיים - קברנה סוביניון של יקב חרשים ובעוד ישראלי אחד עליו לא שמעתי אפילו לפני כן, הקברנה פרנק של יקב פורה החדש.
גם כל האחרים קלעו לגמרי לטעמי. הכל מגיע במארזים קרטון יפים במיוחד, עם שלל הסברים על כל יין (במיוחד בזה של צ'ירס).
