דניאל סטיופין: "הנכס הגדול שלי הוא היכולת לקום ולהמשיך הלאה"
דניאל סטיופין: "הנכס הגדול שלי הוא היכולת לקום ולהמשיך הלאה"
השחקן דניאל סטיופין מצטלם לעונה חדשה של "קופה ראשית" ומרגיש שהתפקיד של אנטולי זה הנס שלו. הוא גם משתתף לראשונה ב"שקשוקה", משחק ב"החבדניקים" ומעלה מופע סטנד־אפ חדש. יש בו כעס על אביו שמת צעיר מדי, הוא מאמן את ילדיו לשנו"צ ושונא ספורט, מאז 7 באוקטובר החשש שלו מהלא נודע גבר, ואם לא היה שחקן היה לומד רפואה
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בדרך מלימודי תואר שני בבימוי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב להופעת סטנד־אפ שלי".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני מת על קפה ושותה אותו בכל מקום הרבה פעמים ביום. אני פחות איש של מכונות וקפה בחוץ, הכי אני אוהב את הקפה נמס שלי בבוקר בבית, ושאר היום שחור בוץ הכי רגיל. בכל פעם אני מוצא איזה מאמר מדעי שאומר שלשתות הרבה קפה זה טוב - ומשקיט לי את הנפש".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם אבא שלי שלא זכיתי לשבת איתו לשיחת גברים של בוגרים, אלא רק לשיחות של ילד או נער, והייתי רוצה יותר להכיר אותו. הוא נפטר בגיל 51 משבץ כשהייתי בן 17, ודווקא היום כשאני אבא בעצמי ומגלה את עולם האבהות, אני 'כועס' עליו, לא בצדק כמובן, שהוא לא איתי".
על מה אתה עובד עכשיו?
"אני מצלם עונה חמישית של 'קופה ראשית' שזה פשוט נס ומזל ותענוג אחד גדול; נכנס בהתרגשות לעונה השביעית של 'שקשוקה' בחינוכית; בתיאטרון אני ב'החבדניקים' בקאמרי וב'סווינג' בתיאטרון חיפה. פרזנטור של ביטוח ישיר ומריץ כבר כמה חודשים מופע סטנד־אפ".
מה השריטה שלך?
"אני חייב לזכור ליהנות. אני כל הזמן דואג שהכל יהיה פיקס וגיליתי שזה לא פשוט לשחרר וליהנות".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"בצורה הכי משעממת בעולם: בשינה. איכשהו אני מצליח לעבוד על הילדים שזו שעה טובה לישון כי בערב יקרו הרבה דברים כיפיים. מזל שהם לא יודעים לקרוא אז הם לא יקראו את זה. אני עדיין זוכר את המשפט של הגננת שלי באוקראינה 'יום אחד אתם תתחננו לישון צהריים'. צדקה".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"שיהיה לי השעון של הרמיוני מ'הארי פוטר' ואוכל במקביל להיות גם בשיעור, גם בחזרה, גם ביום צילום וגם עם הילדים".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אשתי טוענת שאני שקרן ממש גרוע ואני מנסה להוכיח לה אחרת אבל אני לא משקר הרבה. זה קורה בעיקר כשאני נבוך או כשתופסים אותי לא מוכן".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"כמובן אשתי, אבל אני חושב שאנשים סקרנים הם סקסיים".
למה אתה מתגעגע?
"לתקופה שלמדתי בפנימיית 'חוות הנוער הציוני' בירושלים בכיתות ט' עד י"ב. גרנו כל החבר'ה באותו בניין והתחושה היתה של משפחה. לא מזמן היתה פגישת מחזור אחרי 20 שנה ואלה לא סתם אנשים שלמדת איתם, אלא אנשים שעברת איתם דרך של התבגרות, של ללמוד על העולם, להתאכזב, להתעצם, לטעות".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בבית פרטי עם אדמה. לעת זקנה אני מתחיל לגלות רצון לעבוד את האדמה. אני מגדל לי כל מיני צמחים".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"אוכל, טיולים ונסיעות לחו"ל. לא מעניינים אותי שעונים ומכוניות. בשבילי התשוקה זה לטייל במקומות שלא הייתי בהם, לאכול אוכל שלא אכלתי. אבל אני חייב להגיד שהקולינריה הישראלית עושה לנו ‘נזק’, כי בחו"ל אתה מבין שהאוכל בארץ הכי טעים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני שונא ספורט והיו לי כל מיני ניסיונות להפוך לשרירן שלא ממש צלחו. אשתי פתרה לי את הבעיה כי היא אמרה לי שהיא אוהבת שחיפים. אמרתי 'מצוין, בחרתי את האשה הנכונה'. אבל הייתי רוצה לאהוב יותר ספורט".
על מה יש לך רגשות אשם?
"שהרבה פעמים בחיים שלי חיכיתי שמשהו ייגמר כדי להתחיל דבר חדש".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שאני אמן עצמאי. יש לי את המופע שלי, את סדנת המשחק שלי, אני מצלם סרט קיץ מטעם האוניברסיטה שכתבתי ואני מביים. אני יוצר לעצמי דברים שאני רוצה לעשות".
מה מפחיד אותך, והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"שיש דברים שהם לא בשליטה שלנו. זה השתנה אחרי 7 באוקטובר ואחרי המלחמה באוקראינה. אח שלי ומשפחתו גרו באוקראינה בבית פרטי מחוץ לעיר עם עזים בחצר ושלוות חיים ויום אחד הוא נאלץ לעבור משם ולהשאיר את חייו מאחור. הם עזבו לפולין ואז לגרמניה. גם פה אנשים עזבו הכל והחיים נהרסו ברגע אחד וזה מפחיד אותי כי זה מראה שאין כל כך שליטה על החיים שלך כמו שנראה לך".
מקום המפלט שלך בימים אלו?
"הבית. יש לי את המרפסת שלי שאני אוהב לשבת בה בשקט בלילה, בחושך עם הרוח".
מתי היית הכי מאושר?
"כשנולדו הילדים היה אושר. בחתונה הייתי מאושר ממש, נהניתי בטירוף. עכשיו אני כותב תסריט ופתאום משהו הסתדר בו ואמרתי איזה כיף, אושר קטן".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לא חסר לי כלום. אמרו פעם על אושר שאם יש לך מיליון אבל אתה רוצה אוטו של מיליון וחצי, אתה לא עשיר; אבל אם אתה רוצה אוטו של חצי מיליון אז אתה עשיר. אותו דבר עם חוסר. תמיד יש דברים שאין לך, אבל השאלה אם אתה חושב שזה מה שמונע ממך להיות מאושר".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"היכולת לקום ולהמשיך ללכת. פיטרו אותי מתיאטרון גשר אחרי חמש שנים, וזה היה רגע משבר, לפני החתונה, בלי קריירה וכסף - ולא ידעתי מה לעשות, אבל התחלתי את הדרך מחדש. אני חושב שזה מאפיין אותי ורכשתי את זה מאמא שבאה לארץ בגיל 46 ובנתה את עצמה והגיעה להישגים ועובדת בבית חולים כלבורנטית, מה שהיא עשתה גם באוקראינה".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"פעם הייתי אומר יושר והיום אני אומר יכולת הקבלה של האחר. אנשים מקבלים שכולנו שונים".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"יבגני אריה שהיה הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר. עבדתי לצידו חמש שנים ולמדתי ממנו הרבה על תיאטרון ומשחק. הוא היה איש משמעותי בחיי. מבחינה קומית, אסי כהן הוא אחד הגדולים ואני נושא אליו עיניים".
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
"רופא, כמו אבא וסבתא. גם אמא למדה רפואה. לרפואה ומשחק יש ממשק משותף: שאתה לא יכול לעשות את זה כבדרך אגב, או שזה הג'וק שלך או שלא".
***
דניאל סטיופין
- גיל: 38
- מקום מגורים: הרצליה
- מצב משפחתי: נשוי לסהר ואבא לשניים
- שחקן ויוצר. מגלם את אנטולי ב"קופה ראשית" בכאן 11. משחק במחזמר "החב"דניקים" בתיאטרון הקאמרי ו"סווינג" בתיאטרון חיפה. מעלה מופע סטנד־אפ בכל הארץ (25 ביולי בתיאטרון חולון, 27 ביולי ביד לבנים אשדוד)
