כשה-True Crime פוגש את הוליווד: "רק רוצחים בבניין" לא מאכזבת גם בעונה הרביעית
כשה-True Crime פוגש את הוליווד: "רק רוצחים בבניין" לא מאכזבת גם בעונה הרביעית
בעונה החדשה של הסדרה האהובה עלילותיהם של אוליבר, צ'ארלס ומייבל מעובדות לסרט - בגילומם של כוכבים כמו זאק גליפנאקיס ואווה לונגוריה. היא נשארת מקורית ומרובת קריצות, אך מעל לכל יש בה אהבה וכבוד לעולם המשחק ולשחקנים בתוכו
הקומה הרביעית שנבנתה עכשיו בבניין של "רק רוצחים" היא של הוליווד. אחרי שבשלוש העונות הקודמות של הסדרה המשובחת היא עסקה בפודקאסטים של פשע אמיתי, במחזמרים בברודוויי, בשחקני טלוויזיה שאיבדו מזוהרם ובניו יורק, אך מתבקש שיעברו עכשיו לחוף המערבי ולאולפנים שמנסים לעבד את היצירה שלהם לסרט, ולו לקצת. הרי זה מה שקורה במציאות. מחצית מסדרות הלהיט של אפל TV מבוססות על פודקאסטים, אז למה שלא יעשו סרט מההסכת המצליח של אוליבר, צ'ארלס ומייבל? או כמו שאומרת להם הבכירה באולפנים שהחליטה ללכת על הפרויקט הזה, בוו מלון (מולי שאנון, "הלוטוס הלבן"): "אני לא צריכה אלגוריתם שיגיד לי שזה זהב קופתי, אבל האלגוריתם שלנו אישר שהוא יהיה שובר קופות בתנאי שהוא ייצא לפני חג המולד".
"רק רוצחים בבניין" החלה לפני שלוש שנים כסדרה על מפגש לא צפוי בין שלושה שכנים שגרים בבניין דירות מפואר בניו יורק ששמו ארקוניה - צ'ארלס, אוליבר ומייבל. מקרה רצח שמתרחש שם מעורר את היצר הבלשי שלהם. הם חוקרים יחד וגם מעלים את מעלליהם ומסקנותיהם בפודקאסט. בעונות הבאות נמצאות עוד גופות, והחקירות מתפתחות בצד רגשות של השחקנים לחשודים משתנים. גם בעונה הזאת מתגלה, כבר בפרק הראשון, גופה בבניין. היא שייכת לסאז (ג'יין לינץ', "גלי"), שבמשך שנים היתה הכפילה לצורכי פעלולים של צ'ארלס וגם של סקוט באקולה, שמגלם את עצמו.
העונה יש עוד כמה שחקנים שמגלמים את עצמם, וכדי להוסיף לתחכום ולשעשוע הם גם מגלמים את הדמויות ב"סרט" העתידי. הפינג-פונג הזה של טריוויה טלוויזיונית מטא-קולנועית הוא חלק מההנאה של "רק רוצחים", שגדושה גם בתוכן ובהרבה מאוד יופי ויזואלי. כמו "אפיזודס" עם מאט לה-בלנק, שתיארה את עולם עיבודי היצירות הטלוויזיה האמריקאי, ושגם בה שחקנים גילמו את עצמם, גם פה הקריצות הפנימיות האלה מענגות ולא מעמיסות.
הצוות הקבוע גם העונה הוא צ'ארלס (סטיב מרטין), שהיה שחקן פופולרי בעברו, כאשר הצלחתו היחידה היתה סדרה משטרתית משנות ה־90 ששמה "בראזוס". החבר־אויב שלו הוא אוליבר (מרטין שורט), מפיק ברודוויי שהצלחותיו חמקמקות, עד העונה השלישית שבה ביים שלאגר, אבל גם הוא ירד מוקדם מדי. מייבל (סלינה גומז) היא המילניאל הממלמלת, הצעירה מהם בעשרות שנים.
"רק רוצחים" נהייתה לאהובת הברנז'ה ההוליוודית ולכן משתתפים בה איקונות כמו נייתן ליין, טינה פיי ואפילו מריל סטריפ. בעונה הקודמת גילמה סטריפ, השחקנית המפורסמת בעולם, מישהי שההצלחה הבימתית תמיד חמקה ממנה; ואילו פול ראד, המאמי הלאומי האמריקאי, שגם הוא השתתף בה, שיחק אדם מאוס, שרבים רצו במותו.
בסדרה המחוכמת, המצחיקה, האלגנטית והמקורית שיצרו ג'ון הופמן וסטיב מרטין, שחזרה לשידור בדיסני פלוס, ממשיכים לשחק את משחק הפיצוחים. השלושה, המוגדרים בפי הבכירה ההוליוודית כך: "אוליבר, שאנחנו רוצים לחנוק ולחבק בעת ובעונה אחת; צ'ארלס, הדוד הלא כיפי עם פרצוף הצב הזועף; ומייבל עם הקסם המילניאלי, חסרת הבית, חסרת העבודה, הממלמלת, ותקועה בין שני הזקנים האלה" - פוגשים את מי שיגלמו אותם בסרט.
השחקנים שנבחרו הם יוג'ין לוי ("שיטס קריק"); זאק גליפנאקיס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") ואת התפקיד של מייבל קיבלה אווה לונגוריה ("עקרות בית נואשות"), המבוגרת ממנה בכעשרים שנה. הוחלט על השינוי הזה, היא מסבירה למייבל, כי בקבוצות המיקוד לסרט אמרו שהקשר של מישהי צעירה כל כך כמייבל לשני הזקנים הוא "קריפי".
העלילה של העיבוד הקולנועי מתרחשת בנוסף לעלילת המתח הקומית, וגם בה יש נגיעות מטא-קולנועיות, כאשר נעשית השוואה למערבון "היו זמנים במערב", שנראה על מסך הטלוויזיה של צ'ארלס למקרה הרצח.
"רק רוצחים בבניין" היא סדרה שיוצאת מנקודת הנחה שהצופים בה משוכללים, עומדים באתגרים ונהנים מיצירות וז'אנרים ישנים וחדשים. היא מקורית, מרובת קריצות, מאוד מעוצבת ומעל לכל יש בה אהבה וכבוד לעולם המשחק ולשחקנים בתוכו. שום אלגוריתם לא היה יכול להמציא אותה.
