בלדה לנאיבים: על המופע "חוזרים לנואיבה"
בלדה לנאיבים: על המופע "חוזרים לנואיבה"
בסוף שנות ה־70, רגע לפני שישראל נפרדה מחצי האי סיני, התקיים בנואיבה אחד האירועים המכוננים בתולדות המוזיקה המקומית. פסטיבל רוק אמיתי של שלום, חופש, סמים ואהבה חופשית, שהוכתר כ"וודסטוק הישראלי". בסתיו הקרוב ייערך בתמנע המופע "חוזרים לנואיבה", מחווה מיוחדת לאירוע האגדי. המארגנים מנסים להחיות את האוטופיה אבל ספק אם בכלל היתה כזו
השנה 1978. הסכם השלום עם מצריים קורם עור וגידים ואיתו ההכרה על הפרידה הבלתי נמנעת מסיני. בכפר הנופש נביעות נואיבה מתקיים פסטיבל מוזיקה ענק, אירוע יוצא דופן בתולדות הזירה המוזיקלית המקומית — גם מבחינת היקפו הענק שלא נראה פה קודם, וגם מבחינת האוירה והמסרים. בהמשך הוא זוכה לכינוי "וודסטוק הישראלי". "היה מרחב, ים רוח וחופש. הרגשנו באמת שאנחנו באירוע מכונן", נזכר דורי בן זאב שהיה אחד מהאמנים שהופיעו אז. "כל ישראל היתה שם, כולם מעורבבים. מפגן של חופש שכולם היו שותפים לו. עד היום אני פוגש אנשים שמספרים לי שהיו שם ורואה כמה אור נשאר בהם מהחוויה". הקהל מנה אלפים, המרחבים היו אינסופיים, שקי שינה נזרקו על החוף מלווים בהרבה אלכוהול וסמים קלים, והיתה גם מוזיקה משובחת, כשבין המופיעים ענקי מוזיקה מקומיים (חלקם היו אז רק בתחילת דרכם): שלום חנוך, אריאל זילבר, צביקה פיק, יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, שלמה ארצי, יוני רכטר, דני ליטני, חנן יובל ועוד.
עכשיו מנסים להחיות מחדש או לפחות להיזכר במופע האגדי ההוא, ב"חוזרים לנואיבה" מופע מחווה מיוחד בהפקתו של פיטר רוט, שיתקיים באוקטובר ויפתח את פסטיבל "שיר היונה" בפארק תמנע. מפיק "שיר היונה" חמי סל נזכר איך בגיל 17 ניסה יחד עם חבריו מהשומר הצעיר להגיע לפסטיבל נואיבה בטרמפים אך לא הצליח. "זה היה אירוע באווירה וודסטוקית, שסימל שלום, חופש ותקווה, ואחריו ניסינו לפנות לאייבי נתן כדי להפיק פסטיבל דומה". הבחירה במיקום של הפסטיבל הנוכחי — פארק תמנע, נעשתה בגלל הקירבה לנואיבה "הוא נמצא במקום הכי אופטימי — חבל אילות — שהגבולות שם הן מצרים וירדן. אנחנו מצפים שיגיע אותו דור שהיה לפני 43 שנה בנואיבה, עם בניהם ונכדיהם וילמדו על המוזיקה הישראלית. חלק מהמופעים הם בשיתוף יהודים וערבים, יהיו סיורים סביב הגבולות ונעשה גם טקס גדול במסוף יצחק רבין על גבול ישראל ירדן", עוד הוא מוסיף ואומר, "המילה שלום נהפכה בשנים האחרונות למילה שהיא כביכול פוליטית, אבל כשאנחנו אומרים שלום אנחנו מדברים על הדבר האוטופי. אין בפסטיבל מפלגות או ארגונים. זה משבו של הכאן והעכשיו והחלום שיום אחד השלום יגיע".
4 צפייה בגלריה
פסטיבל נואיבה, 1978. "שכרון חושים. הקהל היה במים, על הבמה, מאחורי הבמה ובזולות". למעלה: חופי נואיבה. מרחבים וסמים קלים
(צילום: Government Press Office)
"משמח אותי שיש מישהו שעוד זוכר את הימים האלה ומנסה לשחזר משהו מאותו לילה בנואיבה, אבל לא רק נשען על מה שהיה", אומר דיוויד ברוזה שהשתתף בפסטיבל המקורי וגם בנוכחי. "לקחו את המסר, הנאיביות, התמימות והרצון להזכיר לאנשים ששלום זה לא מיץ פטל בבקבוק שמוכרים בשני שקל, אלא משהו שצריך לרצות מהבטן, משהו אוטופי, אבל גם אם לא מגיעים למשהו דומה, פשוט צריך לרצות את השינוי שיביא לרגיעה". ברוזה זוכר היטב את אותם ימים. "פתאום הגעתי למופע שהאוירה שבבסיס שלו היתה של סקס סמים ורוקנרול. כל מה שרצו שם זה להיזרק על החוף עם מוזיקה טובה ותחת הכותרת 'שלום'. לא נראה לי שמישהו בא אז מתוך עמדה פוליטית או מדינית, כולם באו להתפרק ולהשתכשך במים".
"בשבילי נואיבה היתה מקום לפרוק עול. יהונתן (גפן מנ"ש) ואני היינו עושים גיחות מתל אביב לנואיבה, עם פנצ'רים בדרך ותלאות במכתש רמון. היינו יושבים על החול וכותבים שירים. ואז פתאם הקימו שם במה גדולה עם טריבונות ומגדלים של סאונד. אני עוד לא הייתי אמן מוכר, הסתובבתי כמו בחלום ליד שלום ואמנים אחרים ובשבילי זו היתה אופוריה. ואז אני עולה לבד עם הגיטרה ומנגן, ואני חושב שהייתי בסוג של הזיה".
עד כמה רלוונטי לעשות פסטיבל כזה גם היום?
"מבחינתי שזה יהיה שלוש פעמים ביום, בשלושה מוקדים בארץ. אנשים יבואו בשביל המוזיקה ותישאר להם איזושהי מנטרה, שורה או מחשבה, שתיתן הרגשה טובה לגבי מה שקורה ומה שיקרה. הכל טמון באמנות, זה הרבה מעבר לפוליטי".
גם דורי בן זאב מסכים עם הגישה הזו: "ברגע שאתה מדבר אל אנשים וגורם להם שמחה אתה בתוך שלום. שנים שהמילה שלום היתה הרבה יותר נפוצה, היום כמעט ולא אומרים אותה, זה נשמע כאילו מישהו חווה טראומה. בגלל שדיברו על שלום גם ראש ממשלה נרצח והטראומה שלנו היא שלושה כדורים. אנחנו מנסים להחזיר את תחושת הטוב ורוצים להמשיך להיות נאיביים ולהביא מוזיקה".
4 צפייה בגלריה
דיוויד ברוזה. "הסתובבתי כמו בחלום ליד שלום חנוך ואמנים אחרים, ובשבילי זו היתה אופוריה. ואז אני עולה לבמה לבד עם הגיטרה ומנגן. אני חושב שהייתי בסוג של הזיה"
(צילום: דנה קופל)
לפסטיבל הגדול ב־78 קדם פסטיבל שנערך בכפר הנופש חצי שנה קודם שהפיק אשר ביטנסקי שהיה המפיק של להקת תמוז, והיה מעורב בהמשך גם בפסטיבל הגדול. "זה היה שכרון חושים", הוא מספר. "ההאווירה היתה וודסטוקית לגמרי, התפוצצות של כל מה שראינו בסרט על וודסטוק וחלמנו לחוות. לא היה אז גראס היה רק חשיש, שנחשב לדבר אסור. המרחק בין ישראל לעולם מבחינת האמנים היה עצום. הרצון שלנו לחיות את החיים של האנשים באנגליה ובארצות הברית היה אינסופי, ונואיבה היתה הדבר הכי קרוב לזה. הקהל היה במים, על הבמה, מאחורי הבמה ובזולות. היה מחנה אוהלים מדהים שלא ראינו כמותו בארץ. היתה תמימות שגם אם נחפש שרידים שלה היום לא נמצא. לכולם היה חלום של שלום. לא יודע כמה מאיתנו נותרו בחזון הזה היום אבל אז התמימות היתה בשיא".
המוזיקאי ושדרן הרדיו בועז כהן היה רק בן 14 כשנסע לנואיבה עם חבריו. בספרו "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים" (מרום תרבות ישראלית) הוא מתאר חוויה בלתי נשכחת. "בלילות התייצבנו מול הבמה, שואגים בהנאה" הוא כותב. "ואז עלה המלך לבמה. השעה 4 לפנות בוקר, מופע הרוק האימתני בשיאו, אנשים קופצים כמו משוגעים מול הבמה, ואחרי שעתיים של היי אנרג'י ושלושה הדרנים, שלום חנוך אומר "לילה טוב, נואיבה", והולך. הקהל לא רוצה ללכת. הקהל רוצה עוד. ועוד. ועוד. 'ש-לום, ש-לום, ש-לום – היי! שלום חנוך!' מהדהדת קריאה אדירה. השוטרים מתחילים לפזר את הקהל...שלושה חבר'ה מגלגלים מול השמש העולה ג'וינט ענק, השוטר המשופם אומר להם: 'חבר'ה, תעשו טובה לא פה. לכו לפינה'....בעיתונים כתבו על וודסטוק של ישראל. שנה אחר-כך מנחם בגין וממשלת הליכוד החזירו את כל סיני למצרים. לא חזרתי לשם אף פעם, מאז, אבל אותו לילה נצרב בלהט בתודעה. הלילה שבו שלום חנוך המציא את עצמו כמשיח רוק מקומי".
* * *
לשדר שלום ולהתעקש על זה
פיטר רוט שמפיק מוזיקלית את מופע המחווה היה רק בן ארבע כשהתקיים הפסטיבל ההוא, והוא נרגש לקראת המופע הנוכחי.
"אלו שירים מעולים שגדלנו עליהם, מ'נאסף תשרי' ועד "אדם בתוך עצמו" ו'שיר אהבה בדואי', ושירים של גרי אקשטיין שאני מעריץ שלו", הוא מוסיף ואומר," הייתי רוצה לשמור על הרוח של הפסטיבל ההוא, שמה שייחד אותו זה בעיקר הבוסריות, עם הגברה שלא היתה בשיאה, אנשים עולים לבמה ונגנים מתחלפים. יש בזה משהו מאוד גולמי ומדליק ובווייב של וודסטוק. אז אצלי לא יתחלף הרכב אבל כן יהיו כל מיני שילובים מעניינים של אמנים, דואטים וטריו. השירים האלו הם לגמרי בדנ"א שלי כמוזיקאי. אני לא רוחני בנשמה אבל אני חושב שיש משהו מיוחד בפסטיבל במקום כמו תמנע, זה קצת לחזור ל"אזור הפשע" וזה מגניב, אני אוהב את הקטע הזה של לשדר שלום ולהתעקש על זה. ללכת על זה ממקום של פשטות ולא ממקום טכנולוגי, למרות שתהיה הגברה מעולה, ממקום רוחניקי".
בין האמנים שישתתפו: ברי סחרוף, דיוויד ברוזה, דורי בן זאב, יוני רכטר, קרולינה, רונה קינן ושלומי שבן, אסתר רדא, אריאל זילבר.
