הדוב -בינג' כמעט מושלם
הדוב -בינג' כמעט מושלם
סדרת הלהיט, שבמרכזה שף החוזר למסעדה המשפחתית שלו, מגיעה השבוע לדיסני פלוס ומציעה דרמה בת שמונה פרקים קצרים שיוצרת בינג' מעט נוסחתי אך מאוד מהנה
אם יש מראה אחד שלא חסר בטלוויזיה עכשיו זה אנשים בסינרים, קוצצים בצל בסכין, מצלחתים במשיכת מכחול רוטב סמיך, מתקנים תיבול, טועמים בליקוק זרת וממליחים בדמעות את מנות הדגל שלהם. אבל "הדוב", סדרה של FX, שעולה מחר לשירות הסטרימינג של דיסני פלוס היא לפחות לא תוכנית ריאליטי, אלא דרמה בת שמונה פרקים קצרים, והבישול בה הוא לא עילי אלא כזה המקובל במסעדת פועלים בשיקגו. הגיבור הוא אמנם שף עולה בשמי המסעדנות הניו־יורקית, גאון תורן ושמו קארמי ברזאטו (ג'רמי אלן ווייט, "חסרי בושה"), שמגיע למסעדה המשפחתית, לאחר שאחיו הבכור התאבד והותיר את העסק מלא החובות לו ולבן דודו; והוא מיישם בה את ההקפדה והיצירתיות של הנובל קוויזין, אבל את הסדרה צורכים ללא שום נימוסי שולחן — בבינג' מוחלט, זלילה מהפרק הראשון עד האחרון תוך גיהוקי "כן, שף", "לא, שף" ו"מיד, שף".
"הדוב", התקבלה באהדה רבה בארצות הברית, עם ציון ממוצע של 100 באתר המשקלל את הביקורות rottentomatoes.com, והחלטה להפיק עונה חדשה במהרה. היא מצטרפת לשורה של דרמות וסרטים על הנעשה במטבח מ"שף" (2014), שבו שף קארל קספר (ג'ון פרברו) מקבל ביקורת גרועה ומחליט לעזוב את המסעדה שלו ולפתוח פוד טראק, דרך "משחק באש" שבו בראדלי קופר מגלם שף שנגמל מסמים ושם לו למטרה לקבל כוכב מישלן ועד הסדרה "סוויטביטר" שבה אלה פורנל עברה לניו יורק לעבוד כמלצרית. התרומה הישראלית לז'אנר היא "הטבח" עם גורי אלפי וגל תורן. "הדוב" היא אולי לא המקורית ביותר, אבל היא בהחלט מהמנות המהנות בתפריט.
הסדרה, שיצרו כריסטופר סטורר ("ראמי") וג'ואנה קאלו ("האקס"), מתנהלת על פי מתכון מדויק של סרט ספורט דווקא, עם איזה טוויסט מענג במיוחד בסוף. השף מגיע לקבוצה חסרת מוטיבציה של אנשים שאיבדו את התשוקה שלהם למשחק/מטבח. עד בואו הכל נעשה מתוך שגרה מעייפת, מה שמקולקל מתקנים בצורה פרוביזורית, רק כדי שיחזיק מעמד עד שהכל לבסוף יקרוס. ואז לאט לאט, בעזרת סו־שף חרוצה ומלאה רעיונות (איו אדבירי), הוא מחזיר להם אהבה למקצוע. האוכל נעשה טעים יותר, יפה יותר, מעניין יותר, האווירה במקום משתפרת. כל אחד מהצוות מתחיל להתגאות בעשייתו, נותן מעצמו יותר, וביחד נדמה שהם הופכים לנבחרת, נבחרת שהיא משפחה. כמובן שיש בעיות בדרך, במשפחה האמיתית של השף שמנסה להתערב בניהול המסעדה. "הדוב" מתרחשת כמעט בלוקיישן אחד במטבח, בין הסירים המהבילים, הסכינים המושחזות, הלהבות הגבוהות - בתוך אווירה של סכנה תמידית. גם מחוץ למטבח אורבים להם אסונות, והמשחק של כמעט כל השחקנים נוטה לדרמטי מדי. אבל לאיזון הטעמים החריפים האלה, יש בסדרה מתיקות, חברות טובה, פתרונות לא בהכרח צפויים לאסונות הפוטנציאליים ודמויות מעניינות. ביחד מתקבלת מנה טובה, יש שיאמרו "ביס מושלם". תנו להם סינר/סט סכינים או מה שזה לא יהיה.
