הגרביים יושבות עלינו בול: שיחה עם בכירת האקדמיה ללשון העברית
הגרביים יושבות עלינו בול: שיחה עם בכירת האקדמיה ללשון העברית
"זה לא נעשה מתוך חנופה לקהל ולא מייתר את תפקידנו". כך אומרים באקדמיה ללשון העברית על ההחלטה יוצאת הדופן לפיה היא מתירה למסד את השימוש במילה גרב גם במין נקבה. "הסוד הוא למצוא זווית אקטואלית לעיסוק בשפה ותמיד להשתמש בהומור"
"אין אדם שלא מתעניין בשפה שהוא מדבר בה", אומרת רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית. "אדם הולך לו ביום־יום ונתקל בשאלות, ואנחנו עונים עליהן. בכל חודש אנחנו עונים על יותר מאלף שאלות". רבות מהשאלות, היא אומרת, נוגעות לזכר ולנקבה. "אחת השאלות הפופולריות היא מין דקדוקי: שמש, מטבע, צומת, כיכר, מכנסיים — זכר או נקבה?". לגמרי במקרה, לפני כשבועיים, קיבלה האקדמיה החלטה יוצאת דופן שלפיה היא מתירה למסד את השימוש במילה גרב גם במין נקבה, ולא רק בזכר, כפי שהיה מקובל עד עתה.
ההחלטה על הגרביים, שגרמה לרבים לאבד את הראש, התקבלה כאשר במקביל הפעילות ברשתות החברתיות של האקדמיה ללשון העברית, גועשת: עמודי הטוויטר, הפייסבוק והאינסטגרם שלה מנגישים את נושאי השפה לציבור באופן תמציתי, הומוריסטי ומעניין ומקרבים את העולם הלשוני לקהל רחב וגם צעיר.
עמוד הפייסבוק של האקדמיה מונה יותר מ־300 אלף איש; עמוד האינסטגרם צמח בתוך פחות משנתיים ל־175 אלף עוקבים. תליק כרמון (42), האחראי למדיה החדשה של האקדמיה, מספר כי הם מנסים לחשוב גם על הדרך הנכונה להיכנס לטיק טוק, אבל עוד לא ממש הצליחו למצוא פתרון. "מה שבטוח זה שבעתיד יהיה הסכת", הוא אומר.
העמודים של האקדמיה אקטואליים. ביום אחרי שאיטליה זכתה ביורו, נשאלה בסושיאל של האקדמיה (אל השימוש המרובה בלועזית נגיע בהמשך): "אם אנגלי, רוסי ואוסטרלי, אז למה לא איטלי?".
לקראת גמר של תוכנית ריאליטי פופולרית של הכנת מנות אחרונות שאלו "מהו הקינוח המושלם?", ובאיור נראה ישראל אהרוני, מנחה התוכנית, מחזיק קופסת ממחטות; מתחת היה הסבר לסיבה שגם מקנחים את האף וגם מקנחים את הארוחה בדבר מתיקה.
יש פינה קבועה של שמות ומשמעותם, דבר שהגולשים ששמם מוסבר מרבים לשתף. האתר מספק פרטי טריוויה, מהסוג שכיף לשלוף במסיבת קוקטייל (בעברית ממזג) כמו "לא! המילה הנפוצה ביותר בשפה העברית" ויש פוסטים מדויקים להפליא. ביום הגאווה בחרו להבהיר כיצד יש להגות את המילה 'גאווה', שרבים מתקשים איתה, בסיסמה קליטה: "גאווה כמו אהבה". אחד מסודות ההצלחה, מודה כרמון, "הוא השילוב של השפה העיצובית של סטודנטים משנקר ומבצלאל עם מסרים שנונים".
על ההחלטה ש"גרב גם זכר וגם נקבה! גרביים חדשים וגם גרביים חדשות" הודיעו, למשל, באיור של בץ ואוזה, בובות הגרביים המוכרות מ"פרפר נחמד".
לפני שנמשיך בניסיון להבין את ההצלחה של האקדמיה ברשתות, נעצור רגע כדי לדבר על ההחלטה שעוררה סערת רגשות. רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית, מרגיעה את המודאגים. "זאת אי־הבנה מוחלטת להסיק שהאקדמיה איבדה רסן", היא אומרת. "לא גמרנו עם העניין של כללים. הבסיס של ההחלטות של האקדמיה הוא ענייני. התפיסה בציבור היא בשחור־לבן; אם האקדמיה מחליטה שאפשר להגיד גרב בנקבה, או ראשת לאשה שעומדת בראש ארגון או מנהיגה — אז זאת כניעה להמונים, התקפלות בפני הזרמים המתקדמים וויתור על עקרונות השפה. אם היא מחליטה הפוך, אז היא לא מבינה את כוחות השינוי וחושבת שאפשר לשלוט ברוח הזמן.
"המשותף לכל המתקפות הוא שלא מאמינים לנו שההחלטות מתקבלות בצורה עניינית, מדעית ולשונית. אם ניקח את הדוגמה של גרב לצורך העניין: מבדיקה שעשיתי, כבר בשנות ה־20 המילה נתפסה כנקבה. במילון מסוים ודי חשוב, של יהודה גרזובסקי ודוד ילין, במהדורות 1919 ו־1927, גרב היא נקבה. בשאר המילונים: זכר. השיקול שלנו הוא משולש: מורשת, מערכת והנוהג. אם אין פגיעה במערכת ומורשת, למה לפגוע בנוהג? והנוהג הוא שמרבים להתייחס לגרב כאל נקבה".
גדיש מוסיפה ש"יש מימרה יפה של חז"ל: 'צא וראה מה העם דובר'. כלומר, אחד השיקולים בפסיקה הוא גם הנוהג העממי, ולא אוטומטית מה שנהוג הוא רע. הרעיון שלנו אינו: 'אתם מדברים בשגיאות ואנחנו נתקן אתכם'. במקום שאין סיבה לאסור — עדיף להתיר".
מה פתאום החלטתם על זה עכשיו?
"כי זה עלה, ואחד השיקולים הוא שכל המילונים שכתבו שהמילה בזכר היו מודפסים. ואילו היום משתמשים יותר במה שיש במרשתת, הקיבוע פחות רלבנטי ומחשבים יכולים להתארגן על השינוי. לא קיבלנו את ההחלטה מטעמי מגדר, כפי שטענו, ואין כאן שום התחנפות להמונים".
לראיה, ההתעקשות להשתמש במילה "מרשתת".
"כן, אני משתמשת בזה. בעיניי היא מילה מוצלחת. היא באה מהצבא לפני 25 שנה. הרעיון הוא לא לטהר את השפה לגמרי מלועזית, אבל צריך לפנות קצת מקום למילים לועזיות חדשות בחלופות עבריות, כי כל הזמן נכנסות מילים לועזיות חדשות, ואם לא נעברת אותן, בסוף נישאר עם שפה הבנויה משמות עצם לועזיים ורק מילות היחס יהיו בעברית.
"השפה היא של דובריה. לא של מישהו תיאורטי במגדל שן שמכתיב לעם איך מדברים. כשהעברית קמה לתחייה, בסוף המאה ה־19, זה לא היה דבר טבעי להחליף שפת אם בשפה אחרת מתוך אידיאולוגיה, לכן היה נחוץ לתקן ולהתעקש".
על ההתקרבות לקהל באמצעות הרשתות החברתיות, היא אומרת, "עולם המרשתת פתח לנו פתח. בזכות הכוח של האתר שלנו הגענו להמונים: מאות אלפים עד מיליון. יש כאלה שחיים באתר, עורכים לשוניים, לדוגמה. אבל כעת הצלחנו להגיע לציבור הרחב, יותר מאי פעם. אף על פי שאנחנו מעטים ועובדים בהתנדבות".
תליק כרמון אומר שהוא הבין לראשונה כי לעמוד יש פוטנציאל ויראלי עם פוסט על המילה גומץ (החלק הפנימי של המרפק והברך). "זה הביא לאלפי תגובות ואלפי שיתופים. כך גם עכשיו עם ההחלטה על הגרביים. אנחנו מנסים להתחבר לדברים חדשותיים, ולמיני טרנדים. אנחנו מסתכלים על ממים ומנסים למצוא וריאציות משלנו".
אתם מושפעים מעמודי לשון אחרים בעולם, כמו למשל עמוד המילון מרים ובסטר האמריקאי המצליח? או כל עמודי הפייסבוק של "העילאים והמתנשאים"?
"לא כל כך הושפענו מחו"ל. יותר הסתכלתי על דפים בארץ, כמו 'היסטוריה גדולה קטנה' ו'מדע גדול בקטנה', של מרכז דווידזון, שמתייחסים לסדר היום ומשתמשים בהומור. אנחנו מחפשים כיוונים חדשים ועדיין קצת מתקשים לקדם נושאים כמו מטבעות לשון. יש פחות חיבור לסיפורים שאחרי המילים. בעניין ההתנשאות: ממש לא. אני רוצה להיות נגיש לציבור כמה שיותר רחב".
יש שגיאה שמציקה לך במיוחד?
"ברמה האישית אין לי יחס אמוציונלי לזה, אבל אני יכול להגיד לך שלציבור קשה מאוד עם אותיות אית"ן. הצירוף השגוי 'אני ידבר' כל פעם מעלה אמוציות. פוסט חינני מאוד שעסק בזה זכה לאלפי לייקים".
מה מצליח פחות?
"אנשים יותר אוהבים שתיתן כלים למה נכון להגיד ומה לא נכון; פחות 'אפשר גם וגם'. הם מעדיפים סימני קריאה ולא סימני שאלה".
