אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לחזור אל אחת היצירות המכוננות שנוצרו פה, להתחדש בעיצוב ישראלי איכותי, לגעת בפסלי פורצלן חידתיים, לצלול למותחן ריגול בריטי מרתק ולהתאהב מחדש במזרח התיכון
מחול
לחזור אל אחת היצירות המכוננות שנוצרו פה
יש יצירות אמנות שנצרבות בזיכרון ולא נשכחות אף פעם. זה קרה לי ב־1993 באולם הסינרמה בתל אביב כשהגעתי לצפות ב"אנאפאזה" של אוהד נהרין ולהקת בת שבע. בהמשך הפכה העבודה לאיקונית, זכתה לגרסה במדבר, עלתה על הבמות הגדולות בעולם כמו הלינקולן סנטר בניו יורק וגם עמדה במרכז סערה ציבורית, כשהקטע המוכר "אחד מי יודע" היה אמור לעלות בטקס "פעמוני היובל" ובעקבות לחץ המפלגות החרדיות שהתנגדו להתפשטות על הבמה (מדובר בתחתונים וגופייה, כן?) החליט נהרין לסגת מהרעיון. 300 אלף איש צפו ביצירה במהלך השנים, וכעת 30 שנה מיום הבכורה מגיעה הזדמנות נדירה עבור אלה שלא זכו לצפות בה וגם עבור אלה שצפו ויזכו לגלות אותה מחדש. זה יקרה בשיתוף קבוצת ToMix באירוע מחול ייחודי שיעלה לשבוע החל ממחר (24-16 ביוני) בהאנגר 11 תל אביב, בליווי מוזיקה חיה שתבוצע על ידי נהרין, אבי בללי ודני מקוב מנקמת הטרקטור.
מאיה נחום שחל
שופינג
להתחדש בעיצוב ישראלי איכותי
35 מעצבים מקומיים יציגו את קולקציות הקיץ שלהם החל מהיום ועד שבת בערב ביריד דרס קוד בבית ציוני אמריקה בתל אביב. בין המשתתפים: מותג התיקים werf של סלבה קנרייקין ואיליה גולדין, המעצבים תיקים יפים, פונקציונליים ואיכותיים העשויים שילוב עור וממברנה בטכנולוגיה מתקדמת, שהופכים את התיק לקל יותר ועמיד בפני לחות; מותג מעניין נוסף הוא "חח" של מאיה להט ודן ארואץ שיוצרים שרשראות וחולצות טי עם קריצה הומוריסטית ולעתים ביקורתית על המרחב הציבורי בארץ. לדבריהם, הכל החל בטייק אוף על שרשרת חי ומשם התפתח לקולקציה שלמה של חולצות טי, שרשרות חמסה וחי עם טוויסט. בצידם ימכרו קולקציות קיץ בהנחות של עד 30% (ועד 70% על קולקציות קודמות) של שחר אבנט, מריה ברמן, אור פז, אופיר איבגי ואחרים. כניסה: 15 שקל.
באינסטגרם: dresscode.tlv
עילית מינמר
תערוכה
לגעת בפסלי פורצלן חידתיים
פסלי הפורצלן הלבן של עדנה אוליבר זזים, מרשרשים, מפיקים צלילים ואפילו ניתנים ללבישה ולמגע. ב“רעש לבן“, תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה BY5 בדרום תל אביב (בר יוחאי 5), היא מציגה גופי עבודות וירטואוזיים של שרשראות, מארגים ויצורים דמויי קונכיות וצמחים, שאחוזים זה בזה בדרך פלא.
אוליבר (בוגרת בצלאל) היא הזוכה הראשונה בפרס קרן “מילה“
לאמנות הקרמיקה, שתערוכת היחיד היא חלק ממנו. היא המציאה טכניקה ייחודית, שבאמצעותה היא יוצרת אובייקטים חידתיים שמשולבים ועטופים זה בזה ללא סימני חיבור בכלל, קצת כמו כדורי החכמים הסיניים. בטכניקה הזו, המבוססת על חישוב מדוקדק של תכונות הפורצלן המתכווץ במעבר מחום לקור, היא בוראת עולמות וטקסטורות, במראה שנע בין הטכנולוגי לאורגני. במרכז החלל מחכות לכם היצירות שבהן גם ניתן לגעת ולהתנסות בהפקת צלילים באופן חופשי. אוצרת: טלי קיים.
יקיר שגב
טלוויזיה
לצלול למותחן ריגול בריטי מרתק
"מרגל בין חברים" הוא מותחן ריגול בריטי, על מקרה אמיתי ומרתק שקרה במציאות, עם תוספות בדיוניות בשביל הדרמה. ההתחלה שלו מצריכה ריכוז, היא מתבשלת לאט באותנטיות לא מתפשרת, אך זאת התחייבות המצדיקה את עצמה. הסדרה, המוקרנת אצלנו
ב־yes ובסלקום TV, מתרחשת ב־1963 ומתמקדת בסיפור שזעזע את בריטניה, ונותר כפצע בתולדות האומה, על קים פילבי, סוכן MI6 בריטי שהתברר כסוכן כפול, העובד למען הק.ג.ב, עוד מלפני מלחמת העולם השנייה. בתפקידים הראשיים דמיאן לואיס (“הומלנד“ ו“מיליארדים“) וגאי פיירס (“ממנטו“, “מילדרד פירס“), שממגנטים למסך. המשחק שלהם הוא אינטנסיבי אך מאופק, ומעביר באופן משכנע את הקונפליקט שבמרכז הסדרה, קונפליקט המובא גם בציטוט של א“מ פורסטר בפתיחתה: “אילו היה עליי לבחור בין בגידה במדינתי או בגידה בחבריי, אני מקווה שיהיה לי האומץ לבגוד במדינתי“.
רותה קופפר
אלבום
להתאהב מחדש במזרח התיכון
אחד הדברים הכי מפתיעים שקרו למוזיקה בישראל ב־20 השנים האחרונות היה נישואיו של ג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד, לאמנית הישראלית שרונה קטן, מה שהפך אותו למעשה לישראלי במשרה חלקית. הנוכחות של גרינווד בישראל וסקרנותו המוזיקלית כבר הובילו לשיתוף הפעולה שלו עם המוזיקאי שי בן צור, שגרינווד הפיק לו את האלבום “ג'ונון“, ובשנים האחרונות גרינווד מרבה לשתף פעולה עם דודו טסה, שגם הוזמן לחמם את סיבוב ההופעות של רדיוהד ב־2017. השבוע הוציאו השניים אלבום משותף בשם “ג'ארק קריבק“ (“שכנך הוא קרובך“ בערבית). השניים אספו הקלטות של שירי אהבה מרחבי המזרח התיכון — מתוניס, לבנון, מצרים, עיראק, סוריה, רמאללה ודובאי — והוסיפו להם את הנגינה וההפקה המוזיקלית שלהם. “רצינו לדמיין איך הייתה נשמעת קרפטוורק לו הייתה פועלת בשנות השבעים בקהיר“, הסביר גרינווד את הכיוון האלקטרוני והדאנסי של האלבום. טסה עצמו שר שיר של עבד אל־ווהב, ושני זמרים מתוניס חותמים את האלבום עם שיר של המוזיקאי העיראקי סאלח אל־כווייתי, דודו של דודו טסה. התוצאה היא מיקס מלהיב ומקורי של מוזיקה ערבית עם סאונד מערבי, אלבום שהוא יצירה שלמה ולא רק אוסף אקלקטי של שירים, שהוא אחת החוויות המוזיקליות הכי מעניינות, יצירתיות וגם חינוכיות ששמענו באחרונה.
יאיר רוה
