עשו אקזיט, במובן הרע: 3 סדרות על האנשים שעשו הון - ואז התרסקו
עשו אקזיט, במובן הרע: 3 סדרות על האנשים שעשו הון - ואז התרסקו
הם היו צעירים, הם היו יפים, הם הבטיחו עולם מופלא, סחפו המונים ונעשו מיליארדרים, עד שהתרסקו. שלוש סדרות עלילתיות חדשות שמתמקדות במייסדי WeWork, אובר ותראנוס משלבות טרנדים לוהטים בטלוויזיה של התמקדות בעשירים, נבירה בפשע אמיתי והנהייה אחר נוכלים. הן גם גורמות לתהות האומנם אנשים יצירתיים נוטים יותר לרמות והאם היוניקורנים מההייטק הם הנבלים החדשים של הוליווד
מה המשותף לאליזבת הולמס, אדם נוימן וטראוויס קאלניק? שלושתם עמדו בראש חברות סטארט־אפ שגייסו מיליארדי דולרים - תראנוס, WeWork ואובר, בהתאמה — שלושתם יפים או כריזמטיים או שניהם, שלושתם השוו את עצמם לסטיב ג'ובס, שלושתם נאלצו לעזוב את החברות שהקימו, בשל בעיות אתיות, במידות שונות של חומרה. ועל עלייתם ונפילתם של שלושת אלה עשו סדרות עלילתיות, עם שחקנים מפורסמים, שעולים לשידור כעת. בשלוש הסדרות הם מוצגים כ"מוזרים".
מצפייה בסדרות עולות השאלות איך נהפכו ענקי הסטארט־אפ וההייטק לאנטי־גיבורים החדשים, והאם היו מציגים אותם בצורה נלעגת אם לא היתה באה נפילה אחרי העלייה.
"Super Pumped" היא סדרת אנתולוגיה שיצרו בריאן קופלמן ודיוויד לוויאן עבור שואוטיים, על פי ספר באותו שם שכתב מייק אייזק. העונה הראשונה של הסדרה, בת שבעה פרקים, היא "הקרב על אובר" והיא עוקבת אחר מייסד ומנהל אובר לשעבר טראוויס קלאניק, שמגלם אותו ג'וזף גורדון לוויט ("לופר"). הפרק הראשון של הסדרה הנוכחית מתחיל כאשר טראוויס אומר למועמד לעבודה: "אתה רוצה לעבוד באובר. יש לי שאלה אחת אליך — אתה מניאק?". התשובה המתבקשת לקבלת הג'וב היא כן, כמובן.
בסוף השבוע שעבר עלתה הסדרה "The Dropout" בהולו על אליזבת הולמס, מייסדת חברת תראנוס, שהתיימרה לעשות בדיקות דם מהימנות, מרובות וזולות מטיפת דם אחת. הולמס נהייתה למיליארדרית הראשונה שצברה את הונה בעצמה. החברה שלה הוערכה ב־9 מיליארד דולר, היא הופיעה על שערי מגזינים כהבטחה עצומה, עד שהתברר כי כל הרעיון שלה התבסס על תרמית, שסיכנה את בריאות הציבור. ב־2018 הועמדה לדין על 11 סעיפי אישום של מרמה, היא הורשעה בחלקם בחודש שעבר. לתזמון הזה יש כמובן קשר לסדרה החדשה, בת שמונה פרקים, שמבוססת על פודקאסט בעל אותו שם. מככבת בה אמנדה סייפריד ("ילדות רעות"). בסדרה מוצגת הולמס כתמהונית מעט, מהניסיונות להעמיק את קולה שיהיה גברי יותר ועד הבחירה שלה לצטט את יודה מ"מלחמת הכוכבים" בפני מרצה נערצת שלה.
הסדרה השלישית, שתעלה בסוף השבוע הבא באפל TV פלוס, היא “WeCrashed”, משחק מילים על השם WeWork, חברת החללים השיתופיים שהקים הישראלי אדם נוימן, שמגלם אותו ג'ארד לטו ("בית גוצ'י"), במבטא שמנסה להיות ישראלי, אבל בורח לו. גם הסדרה הזו מבוססת על פודקאסט בעל אותו שם מאת דיוויד בראון. גם נוימן, ששווי החברה שלו נאמד בעבר ב־47 מיליארד דולר, מוצג כתמוה, עם נטייתו להתהלך יחף במשרדים וכמי שמציג את חברת הנדל"ן שלו כתנועה של התעוררות תודעתית, ויחד עם אשתו הפך את החברה לסוג של כת.
הסדרות, כפי שנכתב ב"ניו יורק טיימס", "הן חלק מגל של יזמים גרועים, אנשים שמגלמים את מסכת אשליות השווא המתגבשת סביב סטארט־אפים כשהם מנסים לפתות משקיעים ברעיונות שמתבררים כמטופשים, מרושעים או סתם תרמית. כשצופים בהם ביחד, הם יוצרים יקום משותף שבו רמאות ויזמות מציירות דיוקן של הידרדרות אמריקאית".
סדרות פשע אמיתי, סדרות על עשירים נוראיים וסדרות על נוכלים — נדמה ששלוש הסדרות החדשות מאגדות את שלושת הטרנדים האלה יחד.
אבל הן גם מלמדות על ההתפכחות מהחלום שתעשיית ההייטק מוכרת לעולם. הגברים הצעירים (בעיקר גברים) עם חולצות הטריקו שלהם שהבטיחו עולם חדש מופלא ומתוקן יותר, בעצם לא הצעידו אותנו קדימה, אבל בהחלט התעשרו מאוד.
"עוד מימי יוון העתיקה ושייקספיר, יוצרים נמשכו לסיפורים על אנשים מפורסמים בעלי היבטים טרגיים־קומיים", אומר טום נונאן, נשיא אולפני NBC בעבר ומרצה לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת קליפורניה, לכתבה ב"יו.אס.איי טודיי". "הסיפורים האלה על יזמי ההייטק, ילדי הפלא, שמרוויחים מיליארדים, לפעמים בתעתועים, ובסופו של דבר משלמים מחיר — הם מסימני התקופה".
"עשינו כזאת האדרה של עמק הסיליקון והיוניקורנים", אומר דרו קרבלו, יוצר הסדרה על אדם נוימן, באותה כתבה, "שתיארנו אותם כגיבורים אמריקאים. השילוב של קנאה בעבר ושמחה לאיד היום, נוכח נפילתם, מתבקש. מה שהפך אותם למושכים כל כך למי שהשקיעו בהם הופך אותם למושכים כל כך גם לצופים היום".
"האמביוולנטיות כלפי ענקי הטק הוכרעה. הקונצנזוס כעת הוא שיש משהו לא בסדר באנשים האלה", נכתב ב"ניו יורק טיימס". ראיה לכך אפשר למצוא בסדרה על אובר שבה אומר ג'ון זימר, מייסד חברת הנסיעות השיתופיות המתחרה ליפט, ש"הבעיה וכוח־העל של קלאניק זה שהוא 'לא אנושי מספיק'".
"צריך להיזהר מלהגיע למסקנות הלא נכונות", אומר פרופ' יובל פלדמן, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומי שעוסק בקשר בין אתיקה התנהגותית, רגולציה ושחיתות. "זה שיש שלושה יזמי הייטק שהיתה בעיה אתית בהתנהלות שלהם לא אומר דבר על עוד מיליון יזמי הייטק ישרים שאף אחד לא יעשה עליהם סדרת טלוויזיה. רצף מסוים של בעייתיות לא מעיד כלל על מגמה".
ואחרי האזהרה הוא רואה שני מנגנונים שיכולים להסביר את ההתנהגות של הגיבורים שנפלו. "לפני כעשור דן אריאלי ופרנצ'סקה ג'ינו מאוניברסיטת הרווארד כתבו מחקר על הקשר בין אנשים יצירתיים לחוסר יושר. זה יכול לספק הסבר".
במחקר של אריאלי וג'ינו, "הצד האפל של היצירתיות", טענו החוקרים כי בדקו "אם יצירתיות מגבירה חוסר הגינות. האם אישיות יצירתית וחשיבה יצירתית מקדמות את יכולתם של יחידים להצדיק את התנהגותם, אשר, בתורה, מובילה להתנהגות לא אתית". לפי המחקרים שהציגו, הם קבעו ש"משתתפים בעלי אישיות יצירתית נטו לרמות יותר מאשר פחות יצירתיים".
אולם, אומר פלדמן, "אחרי פרסום המחקר הופיעו מחקרים שהטילו ספק בקשר הזה" (ואכן, בכתב העת "Psychology Today" משנה שעברה נטען כי אין קשר בין יצירתיות לחוסר הגינות). "בתוך הנושא הזה צריך להבחין בין קשר סיבתי לקורלציה, אבל בבסיס הרעיון הזה עומדת ההנחה של החוקרים שלפיה יש משהו בחשיבה מחוץ לקופסה, אנשים שלא חושבים כמו כולם, שגורמת להם גם לא לעבוד לפי הכללים. לא קל לחקור את הדברים האלה, כי כאמור יש כל כך הרבה משתנים.
"עוד דבר שכנראה משפיע על ענייני יושרה הוא הקשר בין עושר וחוסר אתיקה. הרי כוח משחית, וישנה ההנחה שאם אני עשיר, אני מצליח יותר, ומרגיש שמגיע לי יותר. גם כאן היו מחקרים שתמכו בטענה הזו ומחקרים שהטילו ספק בקיומו".
באחרונה העולם מתפכח מהסגידה למיליארדרים.
"שוב, צריך לבחון אם הקשר הוא סיבתי או נסיבתי, ייתכן שנמצא יותר עשירים שהסתבכו לא בגלל שיש יותר כאלה, אלא כי יותר מעניין, נאמר, את רשות המסים לבחון את הכנסותיהם של עשירים ומפורסמים, ואולי מראש יש התמקדות של הרשויות באנשים האלה, אבל גם כאן יש טענות הפוכות, למשל שבארה"ב דווקא העשירים זוכים להנחות בהשוואה למשלמי מסים עניים. מה שבטוח, שמבחינה טלוויזיונית הניגוד בין העשיר המצליח שיש לו הכל שגם מרמה ונענש על כך, יותר מעניין מלראות סתם אדם מהשורה נופל".
