אהלן וסהלן, הגעתם לפריים טיים: כך כבשה הערבית את הטלוויזיה הפופולרית בישראל
אהלן וסהלן, הגעתם לפריים טיים: כך כבשה הערבית את הטלוויזיה הפופולרית בישראל
עד לפני כעשור לא נשמעה מילה אחת בערבית בטלוויזיה הפופולרית בארץ. עכשיו שלל סדרות חדשות כמו "תלאתה", "מדרסה" ו"איסט סייד" משתמשות בטבעיות בשפה ומנרמלות אותה. "פתאום נהיה קול לדבר ערבית", אומרים היוצרים, ותולים זאת בשלל סיבות: מפתיחות למרחב, דרך ניכוס תרבותי ועד למאמץ שמשקיע בכך תאגיד השידור הציבורי
"אין לנו אפשרויות, לא נותנים הזדמנויות, לא נותנים פשוט לחיות", שרות בנות להקת "תלאתה" בסוף הפרק הראשון של הסדרה שזה גם שמה.
אחר כך הן ממשיכות בשיר המחאה המציג את המיעוט שכל אחת מייצגת. היהודייה מדרום תל אביב, אלה, שרה בראפ שהיא "הולכת ברחוב ושומעת ת'ביקורת/ חוטפת מבטים מטיחה בי כתזכורת"; דלינה, בת למבקשי מקלט מאריתריאה, שרה "גם אם אין לי מעמד ואין לי צבע עור לבן/ וואללה אני בדיוק כמוכם אני כולה בן אדם"; ויסמין מסכמת "חלאס עם דחייה ומה הבעיה/ אני ערבייה/ כולנו באותה סירה/ מה היה ומה יהיה לי זה כבר ברור/ נגיד 'סבאח אל חיר' אני נשארת פה לגור".
הבנות הן אקטיביסטיות שהולכות לתחרות בסגנון "הכוכב הבא" כדי להוציא את אלבום שירי המחאה. בסדרה, שיצרו מיכל קופר קרן ("מיוחדת") וליאור ירון בעבור טין ניק לצופי HOT, הן מתקבלות לתחרות אך המארגנים מחליטים לצנזר אותן. לא רוצים לשמוע את החומרים המקוריים שלהן ואת מה שיש להן לומר על סטיגמות ודעות קדומות. מעדיפים שישירו קאברים. גם אם שירי המחאה הם הכי קלים לעיכול, ונמסרים באופן מרוכך, שאמור להיות מקובל על כולם.
2 צפייה בגלריה
ליאור ירון, יוצרת "תלאתה": "הסדרה מקדמת שילוב וקבלה בלי לצעוק חזק. חשבנו שאם נצליח להוציא מהערבית את ההקשר הפוליטי, עשינו את שלנו"
( צילום: טין ניק)
באווירה הנוכחית יש אומץ בסדרה — שגם עוקבת ב־20 הפרקים שלה אחר שלוש בנות קוליות ששרות יפה ומתלבשות מגניב, ושלפחות אחת היא סלב (ואלרי חמאתי, שבאמת השתתפה בריאליטי המפורסם). אלה שלוש בנות עצמאיות שהן חברות — ערבייה, יהודייה ובת למבקשי מקלט מאפריקה (חמאתי, ליהי מיירה טולדנו ופרפילוב מונגוזה) הלבושות כפי שהן רוצות, שרות מה שהן רוצות ומתמודדות עם בעיות בדרכן הבוטחת ואולי המסורבלת, אבל הנכונה להן, ובשפתן — ערבית, טיגרינית ועברית.
לא רק "סבאח אל חיר" נאמר בסדרה הזאת, אלא גם שיחות שלמות בערבית, כעניין טבעי. הערבית בסדרת הנוער הזאת מצטרפת לעוד סדרת נוער "מדרסה", ששודרה עד החודש בכאן חינוכית, שכתב סייד קשוע, וביים גורי אלפי, על בית ספר דו־לשוני עם שחקנים יהודים וערבים המדברים כל אחד את שפתו, וכן סדרה חדשה כמו "איסט סייד" בכאן 11, על מכירת נכסים שגרים בהם ערבים ליהודים במזרח ירושלים. אלה כמובן מצטרפות לסדרות כמו "פאודה", "ירושלים", "טהרן" ו"שעת נעילה", שכולן משלבות ערבית לצד עברית ושפות אחרות.
עד שעלתה ב־2008 הסדרה המצליחה "עבודה ערבית" של סייד קשוע, ערבית כלל לא נכחה בפריים טיים הישראלי, אף שהיא שפה רשמית בישראל (וכינון חוק הלאום מלפני שלוש שנים פגע במעמדה). אבל עכשיו פתאום ערבית נשמעת טבעית וערבה לאוזן.
"יש לי משיכה לערבית", אומרת ליאור ירון, שותפתה של קופר ביצירת "תלאתה". "אין לי ערבית בשורשים. אבל לפני שלוש שנים הלכתי ללמוד ערבית יפואית, והלוואי שערבית הייתה שפת חובה ללימוד בבית ספר, כמו אנגלית, שמשרד החינוך היה דורש את זה, הרי ערבים הם חלק מהחברה הישראלית".
גם ההחלטה לקרוא לסדרה "תלאתה", שלוש בערבית, היא אמיצה, ולדברי ירון כל גופי השידור המעורבים בהפקתה הסכימו לכך. "לסדרות נוער יש כוח גדול לנרמל שיח. למיכל קופר היה חשוב להביא דמויות מהחברה הישראלית, דמויות אהיבות, שקל להזדהות איתן. כל הקו העלילתי של יסמין הוא בערבית. ככה היא מדברת עם אבא שלה ועם בני משפחתה. זה אך הגיוני. כך אנחנו מעבירות את הרעיון של שילוב וקבלה בלי שנצטרך לצעוק חזק. חשבנו שאם נצליח להוציא מהשפה את ההקשר הפוליטי — עשינו את שלנו. היא תמיד נשמעת אצלנו בחדשות בקונוטציה ביטחונית שלילית, ורצינו לתת לה עוד גוון, שתתנגן באופן נעים".
בסדרה לא רוצים לשדר את השיר שלהן כי הן יוצאות "נגד המדינה". בטח כשכתבתן את הסדרה לא תיארתן כמה היא תהדהד את האירועים מהאקטואליה.
"באמת לא תיארנו כמה זה יהיה אקטואלי כשהיא תשודר. יש לנו פחות אג'נדות פוליטיות ויותר מסרים הומניים. לפעמים במציאות מסוימת גם המסרים הללו נשמעים יותר בקול רם".
לתחושתך יש יותר פתיחות לערבית אצל דוברי העברית?
"אצל המבוגרים מאוד. 'פאודה' עשו עבודה. אבל בקרב סדרות לילדים ונוער זה לא מספיק. 'מדרסה' ואנחנו הן סנוניות ראשונות. כאן חינוכית פועלים היטב לתת קול לכל גוני החברה. אבל אני מייחלת ליום שלא נצטרך לעשות כתבות בעיתון על שילוב ערבית בסדרות".
יוסי מדמוני יצר יחד עם יעל רובינשטיין את "איסט סייד". הוא מעיד על עצמו שהערבית שלו היא "סבירה פלוס: פלסטינית, תימנית ושילוב של ג'יבריש עם ערבית ספרותית", ואומר ש"היום לשמוע ערבית בסדרה לא מציק לאף אחד. זה גורם לי להיות אופטימי כי זה אומר שבמקום העמוק בחדרי הלב יש משהו יותר מכיל. למרות ההקצנה עכשיו, התהליך שהחברה עוברת הוא לא רק לרעה. רואים את 'שטיסל' ואוהבים אותם, אף על פי שאלה שתי כתות יריבות: החרדיות והציונות החילונית. במידה דומה, אנשים שומעים ערבית וזה לא צורם להם באוזן. במקביל לתהליכים של פירוד שאני רואה, יש תהליכים יותר עמוקים של חיבור".
לא רק שזה לא מציק, לפי גורי אלפי, הבמאי של "מדרסה", "זה נהיה מגניב לדבר ערבית. כשמשהו נהיה טרנדי ואופנתי — זה לגמרי משנה את התודעה".
הוא מצביע על כמה סיבות לשינוי. ראשית, כבר לא מתביישים בשפות של המדינות שמהן באו ההורים. אתניות ושוני תרבותי הם עניין להתגאות בו. "אבא שלי, שבא מעיראק, התכחש לערבית שלו כל השנים. רק באחרונה הוא חזר לזה. זה מדהים שוויתרנו בכזאת קלות על הערבית. הלימוד בבית ספר הוא בעיה גדולה. לומדים ערבית מכובסת, לא פלסטינית. עוד סיבה שהיא נהיתה טרנדית זה בזכות תאגיד השידור הציבורי. הם הרימו את הכפפה. זאת יוזמה שלהם בהרבה מובנים, להוציא את הערבית מהגטו של שידורים בערבית. וחוץ מזה, הגיאוגרפיה מנצחת".
אתה מתכוון לכך שיהודים ישראלים רבים נוסעים לדובאי?
"כן, אבל לא רק. אלא התערבות תרבותית. בני הדור שהגיעו לכאן ממדינות ערב ויתרו על הערבית לשם הידברות, אחרי דור זה חזר. עכשיו מדברים את שפת האזור. אני מקווה שזה יחלחל. הדרך לכל כך הרבה תיקון עוולות היא השפה".
אלפי מצביע על עוד תהליך שאיפשר את חדירת הערבית וזה הניכוס התרבותי: "הצד הלבן יותר של מדינת ישראל התחיל לאמץ את השפה הערבית כסמל סטטוס למשהו יותר קולי, והניכוס הזה מאפשר לכולם לבדוק למה הם לא ידעו ערבית עד עתה. כשזה היה נחלת המזרחים זה לא היה קולי. פתאום ההיררכיה השתנתה. השפה הוכשרה. ויש גם אנשים שעושים עבודה מעולה כמו גלעד סוויט ואתר 'מדרסה' שלו ללימוד ערבית. וגם המוזיקה הנגישה את השפה, כמו אצל נטע ויינר, 'סיסטם עאלי', אפילו בהיפ הופ הישראלי יש ערבית".
איזה תפקיד יש לסדרה שלך, "מדרסה", במגמה הזאת?
"עצם זה שיודעים על בית הספר הדו־לשוני כבר יש בזה ערך, וזה בזכות סייד קשוע. הדו־לשוניות כנקודת מבט היא מהפכנית. בעקבות זאת, ובגלל שראו שחקנים יהודים וערבים מדברים את השפות שלהם, נפתחו אצל הילדים שאלות. וכל זה קורה לא ב'פאודה', כלומר לא באווירה של קרב אלא בין חברים. זה שינוי משמעותי. כשרק שמעתי על האפשרות של הסדרה הזאת, התלהבתי. אי אפשר להפריז בכמה שהיא פורצת דרך".
