שיק מדרגה ראשונה: עורכת הדין שבחרה לעסוק באופנה
שיק מדרגה ראשונה: עורכת הדין שבחרה לעסוק באופנה
האם עורכת דין יכולה להפוך למעצבת אופנה בלי שום רקע בתחום? מיטל כרמלי ובגדי הקז'ואל המתוחכמים והמרשימים שלה מוכיחים שכן: "אני יודעת ליצור בדרכי"
בין האנגרים של בעלי מלאכה ומבני תעשייה ישנים, בחלל שקירותיו נחשפו, שהבנייה בו כמו הופסקה באמצע — שוכן הסטודיו של המעצבת מיטל כרמלי. רהיט ברזל כבד, ששימש בעבר לחיתוך מתכות, הפך בידיה לשולחן מרשים, והוא ניצב בכניסה לצד כורסה משוק הפשפשים. ואילו הבגדים תלויים על מתלים שהורכבו מצינורות מים מברזל, ובהם סריגי משי דקיקים ורכים, גופיות מדויקות מפשתן טבעי שיפה ללבוש בשכבות, מכנסי קורדרוי עדין בעל מגע של משי, חליפות נינוחות עם חולצת קולר מבד קופרו נעים, מכנסיים מפתיעים מבד ניילון דקיק ומעיל טרנץ' שיקי בצבע פאודר. יש בבגדים קריצה לקז'ואל זרוק, נקי, אבל איכותי. זו קולקציה מרשימה, מוקפדת עד אחרון הפרטים, אדג'ית אבל קלאסית, פשוטה אבל מתוחכמת, יומיומית עם טוויסט.
כרמלי (47) היא בכלל עורכת דין בהכשרתה. היא התמחתה בפלילים, אך בסיום הלימודים בחרה לעסוק בתחום המסחרי האזרחי ופתחה משרד משלה, שבו עבדה 15 שנה. ואז, לפני כארבע שנים, בתקופת הקורונה, החליטה שהיא יוצאת לדרך חדשה. "אחרי שנים מאוד אינטנסיביות החלטתי שאני רוצה לעשות את מה שבוער בי בפנים כבר שנים, וזה אופנה".
כרמלי לא למדה עיצוב אופנה, אבל ידעה להגיד בדיוק מה היא רוצה, לצייר את החזון שלה ולהעביר אותו לבעלי מקצוע. "עד היום אני לא יודעת לעשות דברים שמעצבים יודעים, למשל לגזור גזרות, אבל יש לי עין", היא אומרת בקול שקט, מחייכת. "אני יודעת איך הייתי רוצה שהבגד ייראה, איך הייתי רוצה להתלבש. ואני יודעת לצלול לעומק של הדברים. ליצור בגדים בדרך שלי, להגשים את האופן שבו אני רוצה לראות נשים מסביב לי: לבושות בסגנון נינוח קז'ואל, אבל עשוי טוב, אובר סייז ותשומת לב לפרטים".
איך מעצבים כשלא יודעים דברים שמעצבים יודעים?
"הפריט הראשון שעיצבתי היה כפפות חצי. לא מצאתי כאלה והחלטתי לתפור לעצמי. אז נסעתי לחנות בדים וביקשתי לראות בד שיתאים. אחר כך שאלתי את המוכרת אם היא מכירה מישהי שתסכים לתפור לי לפי שרטוט. והיא אכן הכירה לי צעירה דוברת רוסית. תקשרנו דרך גוגל טרנסלייט, עד שהיא הבינה מה אני רוצה, ולאט לאט המשכנו לעוד פריטים. חברות שראו את הבגדים עליי ביקשו גם. וככה בכל פעם הייתי נוסעת אליה, מייצרת קצת חצאיות, למשל, ומוכרת מפה לאוזן. כשזה תפס תאוצה, התופרת כבר לא עמדה בביקוש והחלטתי לפתוח מותג ולחפש מתפרה".
צריך אומץ להשיק מותג אופנה ללא משקיע, במיוחד בארץ, שבה המצב הביטחוני תמיד מעורער. "זו ההבנה מהעולם העסקי שאנחנו תמיד בסוג של סייקל בכל תחום — בשוק ההון אבל גם באופנה", אומרת כרמלי בביטחון. "ואת יודעת שאחרי הירידה תגיע העלייה. אני אדם של ריצה למרחקים ארוכים. תמיד הייתי. אני מאמינה במותג. אני מאמינה במוצר טוב, ולאורך זמן הסייקל ישתלם. אני לא חושבת שמישהו מאיתנו עיכל את המלחמה. אנחנו ממשיכים כי צריך להמשיך. ואולי זה סוג של ניצחון".
כרמלי יודעת על מה היא מדברת. הבגדים שהיא יוצרת — רובם מונוכרומטיים או בגוונים ותתי־גוונים שמשתלבים זה עם זה בהרמוניה יפהפייה — יוצרים מלתחת יסוד שאפשר ללבוש בשכבות, לבנות אותה מעונה לעונה, להשלים עבורה בכל פעם פריטים על־זמניים, שימשכו תשומת לב ללובשת אותם. פה ושם מבצבצות גם נקודות צבע, למשל אוקר או צבעי אביב פסטליים בפריטים ספורים.
היא סנטימנטלית ומוצאת השראה בתרבות המקומית מראשיתה: הקמת המדינה והחלוצים, הצפון הירוק, הדרום והנגב המדבריים, החברה על כל גווניה. הדגמים כולם מעוצבים בסטודיו ברמת השרון. "הכל קורה פה — מהרעיון, הכוונון הסופי, הגזרה והפרטים — ומפה זה נשלח לייצור בתל אביב. זו תעשייה נכחדת בארץ, אבל יש פה עדיין אמנים בתחום, ואני מצליחה להגיע אליהם. למשל, אמן עורות מבוגר שעובד בקצב משלו". באחרונה היא יצרה עמו חגורה מעור רך, שהאבזם שלה קורץ לימיה של כרמלי כדיילת, מזכיר את חגורת הבטיחות שיש לחגור בטיסה.
מי הלקוחות שלך?
"נשים קרייריסטיות, בטוחות בעצמן, שלא רודפות אחרי טרנדים, כאלה שהנשיות שלהן באה לאו דווקא ממחשוף או בגד צמוד אלא ממקום שקט יותר. אלה נשים שיודעות לאזן בקלות בין העבודה לזמן החופשי, שאינן מקבלות תכתיבים, ופחות מתחברות למסגרות".
הבדים איכותיים — משי יפהפה, פשתן, כותנה מצופה מיפן, ג'ינס שעבודת שפשוף עמלנית ניכרת בו. בכל פריט התווית עשויה מהבד שהוא נתפר ממנו. והמחירים גבוהים בהתאם, למשל: חולצות טי החל מ־550 שקל, חולצות כפתורים מפשתן בגזרה גברית אובר סייז החל מ־1,180 שקל, חצאיות כותנה פריכה עשירה בבד החל מ־1,250 שקל, וג'ינס החל מ־1,250 שקל.
