"כל השאלה היא איך לעורר באנשים חשק"
"כל השאלה היא איך לעורר באנשים חשק"
יואב קדמון פותח את "בית חנה" השלישי, מרכז ספורט, תרבות וקהילה שהוא גם עסק רווחי, ברמת אביב בהשקעה של 10 מיליון שקל ובמינוי של 790 שקל לחודש. בריאיון הוא מספר על הקשר עם שותפו למיזם, איש העסקים רוני דואק ("הוא המחולל שלי, ואני חי את העסק ביומיום"), ומדוע לדעתו "מבנים ציבוריים שמסבים את ייעודם המקורי צריכים להמשיך ולשרת את האוכלוסייה”
בקצה מרכז ברודצקי שבשכונת רמת אביב הירוקה פעל עד שנות ה־80 קולנוע "תמוז", לשעבר קולנוע “רמת אביב”, שבהמשך שימש את בית הספר לתקשורת "כותרת" ואף מרכז ללימודי יהדות. מי שעבר שם לאחרונה ודאי הבחין שהחלל הנטוש זכה לשיפוץ מסיבי ובימים אלו נפתח בו בית חנה ברודצקי בהשקעה של 10 מיליון שקל. הוא מצטרף לבית חנה בן־גוריון שנפתח ב־2017 ובית חנה הרבי שנפתח ב־2022. אלה שלושה מרכזים קהילתיים חברתיים פרטיים. שלושתם הוקמו במבנים היסטוריים ששופצו ברמת גימור גבוהה. זה שבבן־גוריון הוקם בבית חנה המקורי, בניין ששימש כמשק הפועלות צפון שהקימה חנה צ'יזיק ב־1926, והרבי הוקם בבניין ישן בסגנון תעשייתי ששימש מפעל טקסטיל משפחתי בפלורנטין.
מי שעומדים מאחורי המיזם הם הבעלים — איש העסקים רוני דואק והיזם יואב קדמון. דואק הוא אחד מאנשי העסקים הבכירים והמוכרים במשק ויזם חברתי, המוכר בזכות המיזמים "ציונות 2000" ו"שיתופים", ולאחרונה מוביל את מיזם "חוסן ילדינו" למען ילדי קו העימות שלטובתו גייס כ־50 מיליון שקל בתרומות. הוא גם הבעלים של מלון היוקרה Six Senses שחרות שבנגב.
קדמון הפעיל שני מכוני כושר בתל אביב, האחד בבניין ששימש בעבר את קולנוע “פאר”, והשני במבנה שהיה בעבר בית כנסת ברחוב נורדאו בעיר. הקונספט של בית חנה גובש במשותף אך קדמון הוא האחראי בפועל לניהול, לעיצוב, ולתכנים. אני פוגשת אותו במרכז החדש בברודצקי לפני שהתחיל לפעול. המקום רחב ידיים ומעוצב לעילא על ידי האדריכל דן טרוים המתמחה במסעדות ובמלונות. שטחו 800 מ"ר ובהמשך יכלול גם עוד 400 מ"ר של גג ירוק. בקרוב יתמלאו חדרי האימון בשיעורים של פילאטיס, יוגה ועוד סוגי ספורט ולצידם יפעלו חללי יצירה, סטודיו לקרמיקה, חללי עבודה, בית קפה ואפילו שמרטפיה ומתחם טטאמי (מחצלות קש יפניות) לישיבה הצופה לחורשה הסמוכה.
"פחות עסקי, יותר אנושי"
כל המיזם התחיל כשקדמון חלף ליד בית חנה בבן־גוריון ובחן את מבנה הבאוהאוס שבחזיתו התרחש הפיגוע הנורא בפורים 1997. כשהבין שהנכס שייך לדואק, שרכש אותו ממייסד צ'ק פוינט מריוס נכט ומענת אגמון, החליט לפנות אליו. "בדיעבד אני מבין שהמייל ששלחתי לו ישב על הערכים של רוני: פחות עסקי, יותר אנושי. כתבתי לו שכבר לקחנו קולנוע ובית כנסת והפכנו אותם למקום שכונתי וכלכלי. המהות היא להפוך מקום לנקודת מפגש של השכונה. זה מאוד דיבר אליו. יש פה אימפקט מקומי־חברתי חזק, אבל זה גם עסק כלכלי".
לדברי קדמון, "רוני חיפש מה לעשות עם הנכס שיש לו גם היסטוריה קשה, ואני חיפשתי כיוון. הראיתי לבת הזוג שלי את המצגת והיא אמרה שזה ממש כמו מתנ"ס. קראתי למצגת 'המתנ"ס החדש'. כשהבנתי שיש סיפור למבנה ומה עומד מאחורי השם, הרגשתי מוזר לתת לו שם חדש, ורוני הסכים. כשרצינו להגדיר מה זה ‘בית חנה’, הרגשנו ש'ספורט, תרבות, אוכל וקהילה' נשמע כמו מחלקה בעירייה, אבל אנחנו עסק פרטי. היום 'בית חנה' הפך לשם גנרי לסגנון חיים יומיומי שאנשים אוהבים עם תנועה ואנרגיה, עשייה והשראה. מקום שמציע חוויה יותר הוליסטית מזו שקשורה לבריאות".
המקומות מנוהלים תחת החברה של דואק וקדמון, "המקום השלישי", מונח שטבע הסוציולוג האמריקאי ריי אולדנבורג שחילק את הסביבה החברתית למקום ראשון: הבית; מקום שני: העבודה; ומקום שלישי: פנאי — זה המקום שאנשים נאספים בו כדי לקיים אינטראקציה וחיי קהילה. "אימצנו את הגישה וחשבנו איך לעשות ‘מקום שלישי’ לא נישתי שאנשים ירצו לבוא אליו ואנחנו נרוויח ממנו. רוני דחף בפן הערכי־יזמי ולימד אותי להסתכל רחוק".
עד כמה הוא מעורב?
"הוא שותף משקיע ובלעדי. הרוח שלו תמיד מעורבת אבל הוא איש מאוד עסוק. רוני הוא המחולל שלי ואני חי את העסק ביומיום".
בבית חנה רמת אביב כל חבר יכול לבחור במסלול של מינוי, כרטיסייה או כניסה חד־פעמית. מינוי בתקופת ההרצה עולה 690 שקל והחל מ־20 בספטמבר 790 שקל לחודש. "יש שאומרים שזה יקר ויש שאומרים שזול, אני טוען שזה משתלם", אומר קדמון. "לא השקענו כמעט בשיווק, אנשים באו וגילו בעצמם. יש מי שמגיעים אלינו מצור יגאל, מפלמחים, משוהם. אנחנו מוכרים חדר לפגישה תמורת ניקוב בכרטיסייה, במחיר של בין 50—80 שקל. מי מוכר חדר מאובזר בכזה מחיר?" .
"סקטור חדש בתחום הפנאי"
קדמון (41) גר עם בת זוגו ושלושת ילדיהם בתל יצחק. הוא בנם של העיתונאית סימה קדמון וטייס הקרב לשעבר והצייר דובי קדמון. הוא יזם בנשמה ומעורב בפרויקטים עד הפרט האחרון, כפי שעשה כשהפך את קולנוע “פאר” בצפון הישן של תל אביב לחדר כושר: "לקחנו מבנה ציבורי נטוש עם ערך סנטימנטלי וחשבנו איך מביאים אליו אנשים בחזרה. הבנו שאלה דברים שאי אפשר להגדיר או למדוד. עוררנו חשק באנשים לעשות ספורט. אותו דבר גם בפרויקט בבית הכנסת בנורדאו, הבנו שזה לא רק חדר כושר, זה מרכז שכונתי. היום אני יודע שכל השאלה היא איך לעורר באנשים חשק".
קדמון מאמין ש"מבנים ציבוריים שמסבים את ייעודם המקורי צריכים להמשיך ולשרת את האוכלוסייה המקומית. ברודצקי היה בית קולנוע, מקום לשימוש הציבור, וכשנכנסים אליו התחושה היא יותר תרבותית וגבוהה, גם בזכות גובה התקרה". לדבריו, עוד מתוכננים בו "הקרנות סרטים, הצגות, מופעים, כנסים והרצאות. זה צריך להיות בית תרבות והעיצוב יצא תואם לתחושה. המטרה שלנו לייצר מוסד שהוא סקטור חדש בתרבות הפנאי".
אתם לא חוששים לפתוח מקום חדש במלחמה?
"אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר או בעוד שנה, אבל דבר אחד בטוח — אנחנו נהיה פה. יש דברים שמלחיצים אותי יותר מהאיום האיראני, כמו מה שקורה במדינה, הקרע בעם, ההשפעה השלילית של הרשתות החברתיות על המצב, הפייק ניוז שזה כמו אש בשדה קוצים. אנשים מדברים איתי על רילוקיישן, אבל למה שנלך מפה? אנחנו עושים טוב למדינה וזה הבית שלנו. אני מאמין שמדינת ישראל תהיה טובה יותר ממה שהיתה".
