"בלוז לחופש הגדול" הפך מסרט מחאה לתמרור אזהרה
"בלוז לחופש הגדול" הפך מסרט מחאה לתמרור אזהרה
קסמו וכוחו של "בלוז לחופש הגדול" בכך שהוא משלב מלחמה, מחאה והתבגרות. צפייה בסרט אחרי 7 באוקטובר מחדדת עוד מסר שחבוי בו
"בלוז לחופש הגדול" יצא לבתי הקולנוע כמה חודשים לפני ליל הגלשונים ב־1987, בימים שבהם ניהל צה"ל מערכה ברצועת הביטחון וכל בוקר כותרות העיתונים דיווחו על עוד התקפה של חיזבאללה ועוד הרוג מכוחותינו. הרעיון לסרט עלה בראשם של רנן שור ודורון נשר, שכתבו את התסריט, בסוף שנות ה־70. באותה תקופה הקולנוע האמריקאי התמלא בסרטי מחאה נגד מלחמת וייטנאם שזה עתה הסתיימה וסרטים כמו "צייד הצבאים" ו"שיער" עסקו בקבוצות של צעירים שעומדים לפני גיוס, והמוות הבלתי נמנע של חלק מהם.
"בלוז" היה אמור להיות הגרסה שלהם לסרטים אלה. אבל עלילת הסרט מתרחשת ב־1970, הימים בהם שור היה תלמיד בתיכון עירוני א' בתל אביב, ימי מלחמת ההתשה וימי מכתב השמיניסטים הראשון שנשלח לראש הממשלה גולדה מאיר על ידי תלמידים מירושלים שראו את כותרות העיתונים שבישרו על עוד ועוד הרוגים בתעלה ודרשו ממאיר להביא לסיום המלחמה ולנסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
שלוש תקופות של מלחמה ומחאה התנקזו לסרט אחד שהפך ללהיט מוצדק, בקרב אלה שנולדו בערך כששור ונשר היו תיכוניסטים. אני הייתי אחד מהם — חייל שראה את הסרט במדים, והסרט הותיר עליי רושם עצום. זה לא רק סרט על מלחמה ומחאה, זה סרט התבגרות על אנשים שמעדיפים לעשות אמנות — מוזיקה וקולנוע — מאשר למות בקרב, כשאת ההנהגה תופסת ראש ממשלה לא אהודה, שהציבור מרגיש שהיא לא מייצגת את האינטרסים שלו ומביאה את המדינה לאסון.
באופן מפתיע, הסרט הזה נותר רלבנטי לאורך השנים, וכך גם היה כשיצא עותק מחודש ומשופץ שלו במלאת לו 35 שנה ב־2022. לכן ברור למה רצו אנשי תיאטרון בית לסין להפוך אותו למיוזיקל בימתי בשנה שעברה (הסרט בעצמו כבר היה רצוף שירים מקוריים): שוב תקופה של מחאה, שוב קולות של סרבנות. בריאיון שקיימתי עם רנן שור בעבר הוא סיפר שכשהוא ודורון נשר ראו ב־1982 את מאות אלפי המשתתפים בהפגנה בכיכר מלכי ישראל להקמת ועדת חקירה לבדיקת הטבח בסברה ושתילה הם אמרו לעצמם "זה הקהל של הסרט שלנו". ובשנה שעברה יכלו יוצרי ההצגה לראות את מאות האלפים המשתתפים בהפגנות בקפלן וברחבי הארץ ולהגיד לעצמם "זה הקהל שלנו".
אבל הפעם הראשונה שבה "בלוז לחופש הגדול" פתאום נראה מנותק מזמנו — היא עכשיו. האופן שבו הסרט מציג את האבל על מותם בקרב של מגויסים טריים שנשלחו למלחמה עדיין שובר לב, אבל מאז 7 באוקטובר, ואולי לראשונה מאז מלחמת יום כיפור, קריאת הקרב של הסרט בעד סרבנות מצפון נראית כעת לא רלבנטית ואף קצת מצמררת. לכן, צפייה ב"בלוז לחופש הגדול" צריכה להתמקד כעת בעובדה שמות חיילים הוא טרגדיה בכל מלחמה, שהחיים והאמנות חייבים להימשך, ושהעלילה מתרחשת ב־1970, ימי מחלוקת ציבורית ופוליטית בעם ובתוך הממשלה, שבסופו של דבר הובילו לפלישה של האויב לתוך מדינת ישראל — מסרט מחאה הוא הפך לתמרור אזהרה.
