הסרט החדש מסדרת הנוקמים מיותר
הסרט החדש מסדרת הנוקמים מיותר
"אלמנה שחורה" היה אמור לעשות כבוד לדמות אהובה שנהרגה ב"הנוקמים: סוף המשחק" עם במאית רגישה ומבטיחה. אבל התוצאה מבולגנת ובעיקר מיותרת
יש חיים אחרי המוות, לפחות מבחינת אולפני מארוול. ב־2019 הגעתו של ת'אנוס ל"הנוקמים: סוף המשחק" הותירה כמה מגיבורי סדרת הסרטים כשהם במצב של מוות סופי. ואז גילינו ש"סופי" משמעו "רק עד לסרט ההמשך", שבו ימצאו כבר תחבולה איך להמשיך לספר את סיפורה של הדמות הזאת.
וכך ויז'ן חזר לחיים באמצעות כישוף בסדרה "וונדה־ויז׳ן", לוקי יכול להמשיך לחיות לנצח עם קפיצות הזמן שלו בסדרה "לוקי" (שתיהן בדיסני פלוס), ועכשיו נטשה רומנוף, היא האלמנה השחורה (בגילומה של סקרלט ג'והנסון), ממשיכה לחיות בסרט שהוא בעצם פלאשבק למשהו שקרה בעברה.
וכך בסרט החדש שנושא את שמה אנחנו מגלים שהאלמנה השחורה עברה לא מעט הרפתקאות מסמרות שיער בשנתיים שחלפו בין "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף", ורק עכשיו אפשר לגלות. מתברר שיש עוד אלמנות שחורות כמוה, כחלק מתוכנית אימונים רוסית ליצירת גיבורות־על שטופות מוח שיהיו מתנקשות עילית הפזורות תחת כיסוי ברחבי העולם.
אחרי שהנוקמים מתפרקים ולפני מופע האיחוד שלהם, רומנוף יוצאת להשלים עם משפחתה שאינה באמת משפחתה, אלא קבוצה של ארבעה סוכנים זרים שמעמידים פני משפחה למטרות כיסוי. אבל כשבורחים יחד בכל רחבי העולם וצריכים ללמוד להגן זה על זה, התא האקלקטי הזה מתחיל להתנהג לגמרי כמו משפחה, ונטשה מבינה שאין לה אחות יותר טובה מזו שגילמה את דמות אחותה בשנות ילדותה.
פלורנס פיו ("נשים קטנות", "מידסומר"), שמגלמת את האחות הקטנה עם סיפור הרקע הדומה, למעשה מבצעת כאן את טקס החניכה שלה שבסופו היא תצטרף סופית לצוות היקום הקולנועי של מארוול, בתור האלמנה 2.0, במקום ג'והנסון שפרשה מהעסק.
מי שביימה את "אלמנה שחורה" היא קייט שורטלנד, במאית אוסטרלית (יהודייה), שאליה התוודענו כשיצרה סרט ביכורים מקסים בשם "סלטה", שהגיע להקרנות ספורות בסינמטקים. היתה תחושה ששורטלנד הולכת להיות הדבר הגדול הבא, אבל זה לא קרה. היא ביימה מאז מעט סרטים וקצת יותר סדרות אוסטרליות ונעלמה מהרדאר. והנה פתאום היא חוזרת במפץ ענק אל מסכי המולטיפלקסים, שבהם מעולם לא ביקרה לפני כן, כבמאית הסרט החדש מאולפני מארוול.
זו תמיד תעלומה: איך במאים שעד לפני רגע עשו רק סרטים קאמריים על אנשים עצובים בעיירות קטנות, פתאום מצליחים לביים סצנות אקשן ענקיות. ולכן, כשהסרט מתחיל עם סיפור העבר של נטשה רומנוף וחייה באוהיו כחלק ממשפחת מרגלים רוסיים, הלב מתרחב לרגע — הנה הרגעים העדינים שבזכותם חשבנו ששורטלנד תהיה במאית עקבית ואהובה. שורטלנד גם מצליחה להוסיף נקודת מבט נשית לדינמיקה של "אלמנה שחורה", ובייחוד לסצנות בין שתי הגיבורות האחיות, שנעות תדיר בין הקנטות ומחויבות.
אבל אחרי פתיחה מבטיחה משהו יסודי משתבש בריתמוס ובטון של הסרט, שלפתע הופך למעין קומדיית אקשן קאמפית, שבה המשפחה הופכת לחבורה של מוקיונים הנלחמת בנבל שנלקח מלקסיקון הנבלים הנלעגים של היקום הקולנועי של ג'יימס בונד. סצנות האקשן נראות גנריות, מהסוג שעשרות במאים הוליוודיים עשו לפניה, ובשלב מסוים הן הולכות ומתרחקות זו מזו ומפנות מקום לדיבורי סרק נטולי ברק. וכך, סרט הסולו של האלמנה השחורה ובני משפחתה הופך לספקטקל הרס מאוד לא עקבי.
בשורה התחתונה, אמנם לסרט יש מה לומר על כך שגם ארבעה זרים ללא מחויבות ביולוגית יכולים להפוך למשפחה, אבל כסרט ביקום הקולנועי של מארוול הוא לא מרשים ובעיקר מיותר.
אחרי פתיחה נוגעת ללב משהו יסודי משתבש בסרט, שלפתע הופך למעין קומדיית אקשן קאמפית עם נבל נלעג נוסח סרטי ג'יימס בונד
"אלמנה שחורה". מתברר שלאלמנה יש אחות
