"תיקי ביבי": מדוע נתניהו חושש משידור הסרט
"תיקי ביבי": מדוע נתניהו חושש משידור הסרט
אלכס גיבני, מפיק הסרט התיעודי שיוקרן היום בפסטיבל טורונטו, נכנס ראש בראש עם האנשים החזקים בעולם - והוא עושה את זה באופן מרשים לפחות שלוש פעמים בשנה. עכשיו תורו של ראש ממשלת ישראל. אבל לגיבני אין עניין משמעותי לא בו ולא בישראל, אלא באמריקה ובאופן שטראמפ מחקה את נתניהו
זה השבוע שבו העולם התוודע לשמו של אלכס גיבני, שבגיל 70 נחשב לאחד הדוקומנטריסטים הבכירים והחרוצים. יש לו כבר אוסקר אחד וחמישה פרסי אמי ובקרב אנשי קולנוע הוא מוכר כבר לפחות 20 שנה, כאחד האנשים שיצרו מהפיכה בתחום הקולנוע התיעודי ובתחילת שנות ה-2000 הוציאו את הסוגה הזאת מהכלא הטלוויזיוני והפכו אותה ליצירות קולנועיות שיוצרות אימפקט רגשי ושהפכו לשוברי קופות.
מיד אחרי הצלחות הענק של מייקל מור עם "באולינג לקולומביין" ו"פרנהייט 9/11", הגיע גיבני עם סרטיו - כשהגדול הראשון ביניהם היה "אנרון: הבחורים הכי חכמים בחדר" (2005), שהיה מועמד לאוסקר, זכה להצלחה קופתית וסיפר סיפור שכיכב בחדשות ארבע שנים לפני כן וזיקק אותו לכתב הרשעה לא רק נגד בכירי חברת האנרגיה הטקסנית אנרון, שהיו אשמים בפשיטת הרגל הכי גדולה בתולדות התעשייה האמריקאית, אלא נגד המנטליות התאגידית האמריקאית. מאז גיבני הפך מזוהה עם סרטים שנלחמים בשחיתות ונלחם בחירוף נגד אנשים בעלי כוח ושררה. למשל, בנימין נתניהו וטוני סופרנו.
אתמול (א') עלה ברשת HBO הסרט התיעודי של גיבני, בשני חלקים, על "הסופרנוס" (תמצאו אותו בארץ ב-yes דוקו ובהוט 8) - אחד הסרטים הכי מדוברים, ושהכי ציפו לו, בזירה התיעודית השנה ולהיט בטוח בטבלאות הצפייה בכל העולם. לפני חצי שנה הוא הוציא סרט בן שלוש שעות וחצי על פול סיימון. ואילו היום תוקרן בעוד כמה שעות בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו הגרסה הלא-סופית לסרטו החדש של גיבני, הפעם כמפיק, "תיקי ביבי". הסרט מבוסס על חומרי החקירה של משפחת נתניהו - בנימין, שרה ויאיר - שצולמו לפני שמונה שנים ומהווים חלק מחקירת המשטרה במשפטים שמתנהלים כעת נגד נתניהו. חומרי החקירה האלה אסורים לפרסום בישראל ולכן הודלפו לידיו של גיבני. רביב דרוקר, אחד ממפיקי הסרט, מופיע בו גם כמרואיין, לצד אהוד אולמרט, ניר חפץ ועמי איילון.
את הסרט מביימת הבמאית הדרום-אפריקאית אלכסיס בלום, ילידת יוהנסבורג, שיחד עם גיבני כבר חשפה והרשיעה את רוג'ר איילס, מנכ"ל רשת פוקס ניוז, שהתפטר ב-2016 בעקבות תלונות נגדו של כוכבות הרשת על תקיפות מיניות. בסרט, שעזר לקבע את המאבק של תנועת מי-טו, מציגה את דמותו של איילס, כמי ששינה את פני התקשורת האמריקאית, את פני העיתונות והסטנדרטים שלה, ואת פני הפוליטיקה האמריקאית, כחלק בלתי נפרד מדמותו הדמונית כתוקף סדרתי. זה בדיוק מה שגיבני גילה לגבי כוחו של הקולנוע, להבדיל מעיתונות: בין אם הוא עושה סרט על אנשים שנויים במחלוקת כמו ג'וליאן אסאנג', לאנס ארמסטרונג, אליוט ספיצר ואליזבת הולמס, או על נושאים כמו הטיפול של ממשל טראמפ במגיפת הקורונה, כת הסיינטולוגיה ותקיפות מיניות של כמרי הכנסייה הקתולית נגד ילדים, גיבני - שסרטיו מתמחים בהבאת חומרי ארכיון נדירים ועריכה סנסציונית - יודע שלסיפורים האלה יהיה אימפקט ציבורי מאסיבי אם הם יוצגו במרוכז, באופן רגשי, דרך סיפורם האישי של בני אדם שהיו שם, לצד קונטקסט ופרשנות.
במאית הסרט אמרה לאתר "דדליין הוליווד" שהיא התחילה לעבוד על הסרט עוד לפני ה-7 באוקטובר, ושהפגנות הענק בישראל בשנה שעברה גרמו לה להתעניין בנושא. הסרט מציג לדעתה את הסיבות האמיתיות שגרמו לנתניהו לשתף פעולה עם ההפיכה המשטרית של יריב לוין ושאולי השפיעו על שיקול דעתו בניהול המלחמה בעזה. זו גם כנראה הסיבה שנתניהו נבהל ורץ הבוקר לבית המשפט, בניסיון - שנדחה - למנוע את הקרנת החומרים האלה. בבית המשפט בירושלים הוא מרגיש בטוח, בזירת הקולנוע האמריקאי הוא יודע שחומר כזה, בידיו של מפיק מיומן, במאית מוכשרת ושלושה עורכים חדים כתער, אין לו סיכוי לצאת זכאי.
למה גיבני מתעניין בישראל?
גיבני אמנם מתמחה קודם כל בסרטים המבוססים על ארכיונים וראיונות של נושאים שאחרים כבר חשפו או כתבו עליהם ספרים, אבל יש לו גם סרטים המבוססים על חשיפות שלו. האוסקר שלו הוא על סרטו מ-2007 "מונית לצד האפל", שמספר את סיפורו של נהג מונית אפגאני, שהוכה למוות על ידי חיילי צבא ארה"ב שחקרו אותו, ומתוך הסיפור הזה גיבני יוצא לעסוק במדיניות העינויים בחקירות של ה-CIA - מאפגניסטן, דרך כלא אבו גרייב בעירק ועד כלא גוואנטנמו בקובה.
מדי פעם, אולי כדי לשמור על שפיות, גיבני עושה סרטים על מוזיקה, ספרות וספורט: מג'יימס בראון דרך ג'ימי הנדריקס ועד פרנק סינטרה ופול סיימון, מהאנטר תומפסון לקן קיזי. וכך הוא הגיע השבוע גם לדיוויד צ'ייס, יוצר הסופרנוס. אולי כי הוא הרגיש שצ'ייס מתעניין בטוני סופרנו, הגנגסטר הרצחני בעל המשפחה והתקפי החרדה, כמו שהוא מתעניין בראשי מדינות, פושעים סדרתיים ונוכלים מושחתים.
זו לא הפעם הראשונה שגיבני וצוותו מגיעים לישראל. הפעם הראשונה היתה ב-2015, כשהוא עבד על הסרט "Zero Days", שעסק בפיתוחו של וירוס המחשב ההרסני ביותר בתולדות לוחמת הסייבר, וירוס שפותח בשיתוף פעולה בין ה-CIA והמוסד, ושנועד לתקוף ולהרוס את הצנטריפוגות בכורים הגרעיניים באיראן. על פי סרטו של גיבני, נתניהו אישר להפעיל את הווירוס הזה - שבסרט מוגדר כפצצת אטום של מלחמת הסייבר - מבלי לעדכן מראש את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ואת סגנו, ג'ו ביידן, שהתפוצצו מזעם כשגילו שנשק סייבר כזה שוחרר לעולם, ובאופן שגרם לו לא רק לתקוף את הכור האיראני, אלא להתפשט ברחבי העולם ולהפוך לווירוס הרסני, ששוחרר על ידי ישראל, אבל שטביעות האצבע שלו מופנות לכיוון אובמה וביידן. וירוס שיש בכוחו לשתק את חברות החשמל ואת מערכות הבנקאות. הסרט יצא ב-2016, השנה שבה החלו חקירותיו של נתניהו שכעת הגיעו לידיו של גיבני.
נשאלת השאלה: למה גיבני ובלום הסכימו להציג את הסרט בפסטיבל טורונטו כשהוא עדיין לא גמור, תחת הכותרת work in progress. מה בער להם? למה לא לחכות עד שהסרט יהיה גמור? כאן ניתן רק לנחש אבל זו לא ספקולציה מסובכת מדי: פסטיבל טורונטו הוא גם שוק סרטים, וסרט שעושה כותרות ובאז ייקנה על ידי מפיץ או רשת שידור. HBO, אפל טי.וי ואמזון פריים היו שירותי הסטרימינג שקנו והפיצו את סרטיו הקודמים, ואם הם יפיצו את הסרט, הוא גם יגיע לקהל הישראלי, בדרך זו או אחרת (תיכף נראה את נתניהו נלחם בכל כוחו בפיראטיות של סרטים, סדרות ומוזיקה). ויש להניח שלמרות הסקופ שהונח בידיו של גיבני, אין לו עניין משמעותי לא בנתניהו ולא בישראל, אלא באמריקה. גיבני רואה איך דונלד טראמפ מחקה את נתניהו ואיך גם הוא, כשהוא ניצב מול משפטים, כתבי אישום ופסקי דין, פועל להחליש את בתי המשפט, לכרסם בדמוקרטיה, להסית נגד התקשורת ולמצוא דרך לחזור לבית הלבן כדי להבטיח לעצמו חסינות והימנעות ממאסר, גם במחיר הסתה למלחמת אזרחים. גיבני, בנו של העיתונאי הווארד גיבני, הוא יוצר אמיץ שנכנס ראש בראש עם האנשים החזקים בעולם ועם גופי התקשורת, הממשל והביון המאיימים ביותר, והוא עושה את זה באופן מרשים לפחות שלוש פעמים בשנה. אפשר להבין למה נתניהו מפחד ממנו.
