"אסור שנקבל את מה שאינו מקובל": הסרט של שריל סנדברג על פשעי המין שביצע חמאס זמין לצפייה
"אסור שנקבל את מה שאינו מקובל": הסרט של שריל סנדברג על פשעי המין שביצע חמאס זמין לצפייה
הסרט "זעקות ואז שתיקה" כולל עדויות מחרידות וקשות לצפייה. השאלה האם הוא יצליח לשנות את דעתם של המפגינים הפרו-פלסטינים או של פמיניסטיות שהתעלמו מפשעי המין של המחבלים
"זעקות ואז שתיקה" ("Screams Before Silence"), הסרט הדוקומנטרי שיזמה שריל סנדברג על פשעי המין של אנשי חמאס מאז 7 באוקטובר, זמין מהיום לצפייה ביוטיוב ובאתר ייעודי, ללא תשלום, ובכל העולם.
לאתר הסרט לחצו כאן
אמש (בחמישי) הוקרן הסרט בניו יורק בפני בכירי ממשל ואנשי תקשורת. המטרה של סנדברג, אשת ניהול בכירה בתחום הטק, יהודייה, ומי שהיתה סמנכ"לית התפעול של מטא עד 2022 והגיעה לישראל אחרי טבח 7 באוקטובר, הוא לשפוך אור על האירועים המחרידים, שלמרות התיעוד המאסיבי שלהם, בין היתר של המחבלים עצמם, יש המכחישים את קיומם.
בסרט סנדברג, שכבר נאמה על הנושא במטה האו"ם באירוע עם שורדות הטבח ונהפכה לשגרירה של הנושא, נפגשת עם שורדים מהמסיבה, נשים שנחטפו ושוחררו, אנשי כוחות ההצלה, רופאות ומומחיות לפשיעה מינית, המסבירות כיצד חמאס השתמש בפשיעה מינית כנשק במלחמה.
הסרט צולם בישראל בפברואר 2024, עוד לפני פרסום עדויות של חטופות וניצולים, ובהם עמית סוסנה, שתיאורה את שעבר עליה בשבי התפרסם ב"ניו יורק טיימס" וקיבל הד עולמי. בסרט הזה היא מדברת לראשונה למצלמה. כפי שקשה היה לקרוא את העדות הזאת, וכפי שמדהים ומזעזע כל פעם מחדש לראות את התיעוד במצלמת אבטחה שקלט את מאבקה האמיץ בכעשרה מחבלים שחוטפים אותה, כך קשה מאוד לשמוע אותה מספרת מה שעבר עליה כשנחטפה וכחטופה בעזה. "לא פחדתי שיהרגו אותי", היא אומרת על רגע החטיפה. "פחדתי יותר שיאנסו אותי ויציגו את הגופה שלי לראווה ברחובות עזה". בסרט יש צילומים של עזתים בהם נראות הגופות של נרצח ונרצחת שזה בדיוק מה שקרה להם, צילומים שצילמו עזתים.
הסרט קשה כמובן. יש בו עדויות מצולמות ומדוברות הופכות קרביים, גם אם נצפו בדרך זו או אחרת בעבר. יש מראות בסרט שכבר נצרבו לנו בעור בכתבות ובחדשות בתקשורת. חלקם נראו בסרטים דוקומנטריים כמו #נובה (גם הוא, כמו סרט זה, נעשה בהפקת קסטינה תקשורת) ו"זריחה שחורה" של תאגיד השידור הציבורי, שנעשו על הטבח במסיבה ברעים. בסרט של סנדברג, שביימה ענת סטלינסקי, נראה האיש מאחורי אחד התיעודים הקשים ביותר שנראו מתוך זירת המסיבה, ומופיע בשני הסרטים האלה (ונראה גם ברשתות החברתיות); מדובר באיש כוחות הביטחון שהסתובב ותיעד את האזור של הבר במסיבה, אחרי נטישת המחבלים, שגופות נראות בו מכל עבר (גם פה זה מטושטש) והוא נשמע אומר "משטרה, צה"ל, יש פה מישהו? אוי ואבוי, שייתן לנו סימן חיים". זה סא"ל ערן מסס.
עוד מדברות בסרט החטופות ששוחררו חן גולדשטיין-אלמוג ובתה אגם, שנחשפה לעדויות על פשעים מיניים שבוצעו בחטופות. השתיים, שחזרו מהשבי אחרי 51 ימים, מבקרות יחד עם סנדברג בביתן ההרוס בכפר עזה, שבו אבי המשפחה נדב וים, הבת של חן ואחות של אגם, נרצחו.
ד"ר איילת לוי שחר, שבתה נעמה מוחזקת בשבי, מתראיינת גם היא לסרט; טלי בינר, ניצולת המסיבה, מסבירה שהחליטה לתאר מה ששמעה בזמן שהסתתרה כי שמעה שמכחישים את המעשים. רז כהן, שהיה עד לתקיפות האכזריות, אומר "הם עשו מה שהם רוצים, אין חוקים". אנשי זק"א חיים אוטמזגין ושמחה גרינמן, שהתנדבו בזירת הטבח בחילוץ אזרחים, מראים לסנדברג את התמונות המחרידות, שדי בלשמוע את תיאורן כדי לא לישון בלילה. ההפקה החליטה מטעמי כבוד המתות וכבוד בני משפחותיהן שלא להראות את התמונות לציבור.
השאלה היא כמובן למי מיועד הסרט. רבים בישראל נחשפו לעדויות ולזוועות מהיום הראשון. יש מי שמרגישים חובה לראות כל פרט מצולם על אותו אסון. הם יצפו גם בזה. אלה שנמנעים מצפייה מתוך חשש לנפשם, לא יצפו גם בסרט הזה, על אף שהוא נעשה ברגישות. האם המפגינים הפרו-פלסטינים באוניברסיטאות בארה"ב, שחלקם מכחישים את האירועים, או טוענים שהקורבנות אחראים להם באופן עקיף או ישיר, יצפו בו? האם תצפה בו הפמיניסטית נעמי קליין, שבמאמר ב"גרדיאן" כתבה "הפסח הזה אנחנו רוצים חירות מהפרויקט הציוני שמבצע ג'נוסייד בשמנו", ולא אומרת מילה על הנשים שנפגעו?
ומה עם חברי הקבינט המורחב? האם הם יראו את הסרט? כנראה שלא, כפי שסירבו לראות את הסרט ששר הביטחון יואב גלנט רצה להציג בפניהם של חטיפת החיילות ממוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר כי "לא רצו", וכן ביקשו לא לשדר את הסרט מהשבי של הירש גולדברג-פולין שנחטף מהמסיבה ברעים.
בסוף הסרט סנדברג אומרת בדמעות, "זאת העבודה הכי חשובה של חיי. אני מרגישה שאנחנו מחליקים חזרה למקום שנקבל את מה שאינו מקובל, ולא אסכים לזה". אסור להסכים לזה. אסור להסכים להכחשה בעולם, להפניית העורף של ארגוני הנשים, ואסור להסכים לכך שמי שיכולים להציל את החטופות והחטופים מהמשך הגורל הנורא הזה, לא עושים הכל כדי להחזירם מהשבי בעזה.
