המעצבת שחר אלרואי: "סבא שלי חינך אותי לרדוף אחרי חלומות וערכים, גם אם הם שונים משלו"
המעצבת שחר אלרואי: "סבא שלי חינך אותי לרדוף אחרי חלומות וערכים, גם אם הם שונים משלו"
אלרואי משיקה מותג לבגדי יוקרה אקולוגיים ממשי, אחרי שזנחה את הרעיון לייצר בגדי ים מבד ממוחזר ש"מפוצץ בכימיקלים ועשוי מפלסטיק". זה קצת מפתיע בהתחשב בכך שסבה הוא יצחק תשובה, הבעלים של חברת דלק, העוסקת בחומרים מזהמים כמו נפט וגז. "לי יש השקפת עולם משלי, ולמותג הזה הגעתי בכוחות עצמי", היא מבהירה
ללוח ההשראות בסטודיו היפה של המעצבת שחר אלרואי תלויות תמונות של ואזות זכוכית של היצרן הצרפתי הנודע לאליק משנות ה־20; של כורסאות של מיס ון דר רו; רשימה שהייתה תלויה בארון של הסופרת ג'ואן דידיון ובה דברים שהיא צריכה לקחת לפני נסיעה, למשל: שתי חצאיות, קרם פנים, סוודר ומכונת כתיבה. "שנים זה איתי", מחייכת אלרואי, "זה פרקטי". כן מצוי שם ספרה של הזואולגית הנודעת רייצ'ל קרסון שהייתה ממייסדות התנועה לאיכות הסביבה בארה"ב: “Man’s War Against Nature”, שעוסק בכימיקלים והשפעתם על כדור הארץ והרס חיי הטבע.
הטבע והרצון להגדיר מחדש את ערך הלבוש מעסיקים אותה עוד מאז לימודיה בשנקר שבמהלכם זכתה בפרס דיזל היוקרתי. זה מפתיע בהתחשב בעובדה שהיא נכדתו של איש העסקים והיזם יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, חברה שעסקיה מבוססים על מוצרי נפט וגז שהשימוש בהם מוביל למשבר אקלים וזיהום אוויר.
אלרואי, בת 30, גדלה בעמק חפר ומתגוררת כיום עם בן זוגה בתל אביב. אמה, כרמית אלרואי שרון, בתו של תשובה, הייתה יו"ר דלק ישראל וכן שימשה דירקטורית בחברה. היא עצמה הייתה נשואה לגלעד קינן, בנו של ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים בעבר.
בימים אלה, אחרי כמה שנים של פסק זמן מעיצוב אופנה שאותו ייחדה למחקר ולהיכרות עם חומרים בצד התמקדות בתחומי עיצוב אחרים, אלרואי משיקה קולקציה ראשונה ויפה למותג Dawn, שבבסיסה עומד הרצון ליצור בהרמוניה עם הטבע, מתוך מזעור השימוש בחומרים מזהמים וויתור על אלמנטים שאינם הכרחיים בתהליך העיצוב. לדבריה, "המותג נולד ממחשבה שצריך להתייחס וליצור בגדים בצורה אחרת, מתוך מערכת ערכים שונה, לא עוד לעצב בשביל גחמה אנושית". 10 הפריטים המוקפדים שיצרה משקפים הלך רוח, אם בשל החומר שהם עשויים ממנו – משי אורגני שנטווה בטכניקות מלאכה מסורתיות - ואם בשל הצמצום והדיוק.
שמו של סבא שלך נקשר לא אחת בערכים אנטי סביבתיים וזיהום.
"לי יש השקפת עולם משלי, דעתי נשמעת ומוכרת לכולם", היא אומרת. "המשפחה שלי תומכת במה שאני עושה ומכבדת את הבחירות שלי, כפי שאני מכבדת אותה. זו תמיכה מנטלית", היא מבהירה. "למותג שלי הגעתי בכוחות עצמי: עבדתי תקופה ארוכה וחסכתי הרבה. אני עוסקת בדברים שהם שלי, אני קמה ועושה ומספרת להם אחרי".
את מספרת לסבא שלך יצחק תשובה על התפיסות שלך?
"סבא שלי הוא השראה, הוא שחינך אותי לעצמאות. אני גאה להיות הנכדה שלו. הוא איש חזון, אבל לכל אחד יש העולם שלו. את כל מה שאני עושה היום אני עושה כי אני הנכדה שלו, כי הוא לימד אותי שאם יש לי רעיון - אני צריכה לחקור אותו ולהוציא אותו לפועל. הוא חינך אותי לרדוף אחרי החלומות והערכים שלי, גם אם הם שונים משלו. אף על פי שאנחנו רואים דברים באופן שונה, מדור אחר, אנחנו מכבדים זה את זה ויש בינינו שיח פתוח. מטבעי אני תמיד מציגה את הדברים שאני בעדם, ולא נגדם".
כשסיימה את שנקר הקימה מותג בגדי ים עשויים מבד ממחוזר, אז, היא אומרת, הבינה כמה היא לא יודעת על חומרים טבעיים. "התעסקתי בבדים, אופנה ואסתטיקה מאז שאני זוכרת את עצמי, ובשנה וחצי האחרונות ללימודים משהו לא התיישב לי נכון - הבנתי שמה שאני עושה זה הכי רחוק מלהיות אקולוגי שיכול להיות. קונצפטואלית בגדי ים מבד ממוחזר זה נשמע נחמד, אבל זה מפוצץ בכימיקלים, עשוי מפלסטיק, וכדי לייצר את החומר הזה שהוא פסולת מעבירים אותו עוד תהליכים כימיים".
אלרואי החליטה לקחת פסק זמן ונסעה לגור בניו יורק ובלוס אנג'לס, שם התנסתה בעיצוב פנים של דירות, עד הקורונה שעצרה הכל. אז חזרה לארץ והשתלבה בפרויקט של מלון "פרא" ברמת הגולן כמנהלת הקריאייטיב. "נסעתי ישר לרמת הגולן ושנה וחצי זה מה שעשיתי. רציתי שתהיה שם חוויה הוליסטית של הכל מהכל. בניתי קונצפט, רציתי שהעיצוב ידבר עם המיתוג שידברו עם האוכל והבגדים של העובדים ועוד המון דברים - מלבחור מוזיקה ועד לכתוב את הפורמולה של הריח. ישבתי עם מישהי שזה מה שהיא עושה, וממש כתבתי לה מה אני רוצה: שיריח כמו מדורה שכיבו אותה אחרי הגשם עם קצת דשא בבוקר, למשל".
אבל אהבתה הגדולה לאופנה בערה בה. העבודה ב”פרא”, היא אומרת, החזירה אותה לטבע ולחומרים טבעיים ולשאלה מה עושים איתם, ובסיום הפרויקט החליטה שהיא בשלה לדבר הבא: "הבנתי שאני צריכה לחזור אחורה ולשאול איך היו עושים בגדים לפני המהפכה התעשייתית. בדקתי חומרים, סיבים, צורות אריגה, בדים שאנשים נגעו בהם. רציתי להשיג את הטקסטיל מיצרנים קטנים, כדי לעקוב אחרי שרשרת האספקה ואיכות החומרים כדי ליצור יוקרה אמיתית של בגד המיועד להחזיק מעמד לאורך זמן ולהיות בריא לסביבה".
חיפושיה הובילו אותה לחברה לגידול תולעי משי בהודו שאחראית גם על חומר הגלם וגם על טוויית החוטים ואריגת הבדים בעבודת יד של אנשי הכפר. תהליך הגידול עצמו הוא בר־קיימא. "זה משי אורגני שנקרא פיס סילק, ובתהליך הייצור שלו לא הורגים את תולעי המשי, אלא מוציאים אותן לפני שלוקחים את הפקעות. הצבע של חלק מהבדים הוא של הסיב המקורי של המשי בצורתו הגולמית, מה שיוצר גוונים אורגניים לא אחידים, חלק אחר צבוע בצבעים טבעיים מתבלינים ומיצוי צמחים".
השאיפה שלה היא לצמוח לאט, להבין מי הלקוחה שלה, מה היא מרגישה. "בשנקר לימדו אותנו לחשוב ולחלום - מה אני רוצה, לא מה צריך", היא אומרת, "אבל בסוף לובש את זה בן אדם, והשאלות שצריכות להישאל הן מה הוא רוצה, מה הוא מרגיש, האם צריך את הבגד הזה בכלל, מה קרה בדרך כשייצרו אותו, כמה זמן הוא יכול להישאר בארון, כמה פעמים אפשר להשתמש בו, כמה הוא רלבנטי. אלה שאלות שצריכות להישאל הרבה לפני שלב העיצוב: מה בא לי? זה לא העניין. אני שואלת קודם כל מה צריך? מה אתי לעשות? כמה כימיקלים יושבים על העור? ורק אחרי זה איך אני מעצבת את זה בצורה שכמה שפחות מפריעה לחומר, עם כמה שפחות פריטים".
הסגנון שלה הוא מינימליסטי וקלאסי ולקוחותיה בעיני רוחה הן "נשים בוהמייניות וקלאסיות, נשות העולם, אוצרות, סקרניות, נשים ששואלות שאלות, שחושבות מה זה אומר הדבר הזה שאני קונה ונכנס לחיים שלי: הספר שאת בוחרת לקרוא, האוכל שאת אוכלת, התוכן שאת בוחרת לצרוך והבגדים שאת בוחרת ללבוש. זה בא יחד. אני מאמינה שיש יותר ויותר נשים כאלה". בימים אלה השיקה אתר ברוח זו dawnofficial.co שבו נמכרים עיצוביה. המחירים, כיאה לפריטים איכותיים, בהתאם (580 דולר לטופ ממשי אורגני חום, 890 דלר לשמלת מקסי מעטפת משי בגוון שנהב)
אלרואי מבקשת להגדיר מחדש את ערך הלבוש. להגדיר יוקרה. "היום המעצבת גבריאלה הרסט", המנהלת האמנותית של קלואה המקדמת ערכים אקולוגיים, "מייצגת יוקרה בעיניי. כשאני נכנסת לאתר של מותג לקנות חולצה ובדרך גם למדתי משהו, קיבלתי עוד תוספת לראיית העולם שלי, גיליתי משהו שלא ידעתי ובדרך מישהו חשב על תהליך שמתחשב בסביבה - וזה מה שמייצר בעיניי יוקרה אמיתית.
אלרואי מתכוונת ליישם את התובנות שלה וליצור בצד הבגדים גם תוכן לקהילה באתר. כמו בעבודתה במלון "פרא" היא שואפת למיתוג הוליסטי. "אני חושבת לייצר קהילה סביב המותג, שלקוחות שילבשו הבגדים יראו בהם ערך, שהם יעוררו בהן זיכרון".