"ניסיתי להבין את המנגנון של רומן אסור": שרי שביט על ספרה החדש "כישרון דיבור"
"ניסיתי להבין את המנגנון של רומן אסור": שרי שביט על ספרה החדש "כישרון דיבור"
לפני כמה שנים ישבה הסופרת שרי שביט עם חברה שגילתה לה שניהלה רומן סודי עם גבר מפורסם ומבוגר. משם נולד הרעיון לספרה החדש. אף שבביצה הספרותית החלו ניחושים מיהו אותו גבר, שביט מבהירה שזה לא הסיפור שלה וגם לא בטוחה שהוא קשור ל־Metoo. ב"רומן עם גבר מבוגר את גם לוקחת ממנו דברים", היא אומרת, אך מודה ש"כשאת בת 20 ונכנסת למיטה עם מישהו, את לא מבינה דברים שאת קולטת בגיל 40"
כששרי שביט פרסמה לפני עשר שנים את הרומן השני שלה, "הכל זריז", היא כנראה לא חשבה על הזריזות כערך, אבל נראה שמהירות המחשבה והתגובה, הדיוק המיידי, הפכו למאפיינים מזהים שלה, ודאי בכל הקשור לפעילותה הספרותית. שביט היא סוכנת תרבות מוכשרת ורבת־זרועות: סופרת ומשוררת, עורכת כתב העת "מאזניים" (ביחד עם תמר מרין), עורכת ספרים ותסריטים, אוצרת אירועי ספרות, מלמדת כתיבה, לומדת לתואר שני בספרות אנגלית. אולי מפני שהתייתמה בגיל צעיר והמוות תמיד נכח בחייה היא רוצה לחיות, למצות, להספיק.
עכשיו מפרסמת שביט (39) ספר חדש, "כישרון דיבור" (אחוזת בית), שכותרת המשנה שלו היא "סיפור אהבה". זו פואמה על רומן שהתרחש לפני שנים רבות בין סטודנטית לספרות בת 22 ובין סופר ידוע שמבוגר ממנה ב־26 שנה, נשוי עם ילד. מסוג האירועים שלא אמורים להתרחש, אבל מתרחשים בכל זאת.
הספר כתוב בשורות קצרות ומסופר דרך עיניה של האישה שבגרה בינתיים, מגולל סיפור אהבה שהשאיר חותם, מלא ארוס ומלא תשוקה משותפת לא רק לגוף אלא גם לספרות.
1 צפייה בגלריה
שרי שביט. "הגיבורה שלי היא לא קורבן. היא מקבלת החלטה בכל שלב בדרך ובאיזשהו שלב מערך הכוחות מתהפך, ולא ברור מי מנצל את מי"
(אוראל כהן)
"אני אדם שעושה המון דברים", אומרת שביט, "וכשחשבתי מתי אכתוב את הרומן הגדול של חיי, הבנתי שאין לי סבלנות עכשיו לטקסט של 80 אלף מילה, רציתי לכתוב משהו קצר וקולע. די מהר הבנתי שזו לא ממש שירה אלא פואמה עם קו סיפורי, והספר הזה הוא מין קריאת בינג', אמורים לקרוא אותו בשעה־שעתיים.
כמעט אי אפשר היום לקרוא סיפור על יחסים בין אישה צעירה וגבר מבוגר בלי ההקשר של Metoo, בלי מחשבה על יחסי כוחות.
"Metoo התחיל בספרות עם הסיפור של קריסטן רופניאן ב'ניו יורקר', על הרווח האפור הזה שבין מותר לאסור, בין הסכמה לאי־הסכמה, בין ניצול למשחק, והמשיך בווידויים של המון סופרות בטוויטר — מזיידי סמית ועד איילת צברי — נשים שברו שתיקה וסיפרו על חוויות קשות שעברו: מנגיעה לא במקום או הערה ברחוב ועד לאונס ברוטלי. בהתחלה הייתי חשדנית, זה מה שישנה את העולם? שנשים יספרו מה קרה להן? הרי זה קרה כמעט לכל אישה. אבל Metoo כן שינה את העולם. ותוך כדי כך שהתנועה הזאת קמה נולדה לי ילדה, את מחזיקה בידיים תינוקת וחושבת מה היא הולכת לעבור, וגם מרגישה מה היה כשאת היית ילדה".
ובכל זאת, קשה להגדיר את "כישרון דיבור" כספר Metoo. "הגיבורה שלי היא לא קורבן, היא מקבלת החלטה בכל שלב בדרך", מבהירה שביט.
"כשיש לה רומן אסור עם גבר מבוגר היא גם לוקחת ממנו דברים, באיזשהו שלב מערך הכוחות מתהפך, ולא ברור מי מנצל את מי. התלבטתי איך לכתוב את הסיפור מבחינת זמנים: האם זה קורה בהווה ועכשיו היא נסחפת לתוך רומן, וזה סקסי ויצרי וחושני, או לספר את הסיפור שנים רבות אחרי שהתרחש, ואז אני מרוויחה את הפרספקטיבה ואת התודעה. גם אני בגיל 40 מסתכלת על עצמי אחורה, על מה עשינו בגיל 20 כשנכנסנו למיטה עם בחורים ולא הבנו דברים שאנחנו מבינות היום".
מתבקש לשאול אם זה הסיפור שלך.
"הספר הזה התחיל מרעיון לכתוב על בחורה יתומה כמוני שמחפשת את דרכה, אבל הסיפור הוא לא ביוגרפי. שכנה במעלית כבר שאלה אותי: 'זה עמוס עוז, נכון? הוא גר פה בשכונה'. ומשורר מוכר אמר: 'טוב, זה יורם קניוק, ברור'. שמעתי עוד שמות. אני שמחה שהספר עובד, אבל צר לי לבאס: זה לא הסיפור שלי. אבל כן, כל דבר שאומר יחשוף מישהו, כי יצאתי לתחקיר, ולקחתי מן החיים רגעים שכן קרו".
שביט מספרת שישבה עם חברה בזמן הקורונה קצת אחרי שילדה, "שתינו עם תינוקות על הידיים. אנחנו מכירות מלפני הצבא, זה אומר יותר מ־20 שנה, ופתאום היא פוצחת בווידוי שלאורך העשור הראשון של החברות שלנו היה לה רומן עם גבר מאוד מבוגר ומאוד מפורסם. יותר מפורסם מכל סופר, כי הספרות עם כל הגלאם... סופר לא באמת מגיע לפסטיבל סופרים ומקבל את הסוויטה הכי טובה במלון".
“הרומן שלה היה באמת עם מישהו מפורסם וזוהר, ובעיניה הוא היה מנטור ואבא והכל. וכשהיא סיפרה את זה נשמטה לי הלסת, לא הבנתי איך פספסתי: אני קרובה אליה ולא יודעת שהיו לה חיים מקבילים?"
"היא אמרה לי: 'מצד אחד ידעתי שאני טרף קל, ומצד שני רציתי בזה'. וכשהיא אמרה את המשפט הזה, הבנתי שאני הולכת לכתוב על הדבר זה. זה הפעיל אותי כל כך. הסתירה הזאת בין הנזקקות והרצון להיכנע ולהתמסר והדחף להיות עם מישהו גדול מהחיים, לבין הבושה והידיעה שאת חלק מסיפור גנרי־קלישאתי. ביקשתי ממנה רשות לכתוב על כך והיא הסכימה ובלבד שלא יזהו אותה. ואז העברתי הכל לעולם שלי, לספרות. אבל לא הסתפקתי בה, דיברתי עם עוד שש נשים שפתחו את סגור לבן בפניי, וסיפרו לי על רומנים שהיו להן בכל מיני שלבים בחיים. ניסיתי להבין את המנגנון של רומן אסור: איך נפגשים, איך מסתירים, מה מרווויחים, למה קשה כל כך לצאת מזה".
אבל ברגע שהגדרת את הספר כ"סיפור אהבה". הכרעת בשאלה.
"כי אהבה היא כל מיני דברים. אני חושבת שהזוג בסיפור הם לא דמויות גנריות, כלומר הם כל גבר וכל אישה וגם אף גבר ואף אישה. החיבור ביניהם היה דרך חוויית היתמות, המקום הכי פגיע, חיבור חזק, וכן היתה שם אהבה. אולי אהבה לא טובה, אבל בהחלט אהבה".
"כישרון דיבור" הוא שם הספר שכותב גיבור הסיפור שלך, ממואר בן 176 פרקים. וזה בדיוק שם הספר שלך ומספר פרקי הספר החדש שלך. שתי הדמויות האלה חוברות למעשה יצירה משותף, ולמעשה זה גם סיפור חניכה של סופרת.
"הוא בהחלט חונך אותה והיא מחפשת מנטור. כשכתבתי היה לי 'פיגמליון' בראש, 'גבירתי הנאווה', מישהו מלמד אותה איך לדבר, איך להיות, איך לעבור מעולם א' לעולם ב', והיא רוצה את זה ממנו. אבל לא רציתי לכתוב במודע סיפור על גבר שחונך אישה, בואי ניתן קרדיט לנשים, נשים יכולות לחנוך אלף גברים. זו שאלה מי כותב את 'כישרון דיבור', האם זה הספר שלו שהיא הלאימה, או האם זה ספר שלה? היא מספרת רק את הצד שלה בספר. רציתי שהיא זו שתגיד את המילה האחרונה. להשמיע קול בגוף ראשון של אישה".
שרי שביט גדלה בהוד השרון. בגיל צעיר התייתמה מהוריה, שהיו עובדי רשות שדות התעופה. יש לה שתי אחיות (אחת מהן היא המוזיקאית סיון שביט). היא למדה לתואר ראשון בספרות באוניברסיטת תל אביב, ועכשיו לומדת לתואר שני בספרות אנגלית. ב־2009 פרסמה את הרומן "ברוריה הפקות" ואחריו את "הכל זריז". ב־2014 ראה אור ספר שיריה "ומה יש עוד", ואחריו "כאב מרחקים", וכעת הפואמה "כישרון דיבור". היא ערכה את מדור הספרים ב־ynet, הגישה תוכנית ספרות בטלוויזיה, מעלה חומרים מקוריים ויפים בפייסבוק שלה, נשואה ואם לשניים וחיה בתל אביב.
לאחרונה התקבלה לתוכנית של יזמי תרבות מטעם האיחוד האירופי, וממש עכשיו חזרה מכנס בשבדיה. היא עובדת על אנתולוגיית סיפורים בעברית ובערבית, ועל פסטיבל שירה בינלאומי שכולו על ועם נשים. "תמיד רציתי להיות דיילת ובגלל פחד טיסות החלום הזה לא התממש, אבל אולי במקום דיילת אהיה אוצרת של פרויקטים בינלאומיים", היא אומרת. "בכנס עכשיו פגשתי אנשי תרבות מכל אירופה, מדהים לגלות כמה הבעיות דומות: גם בשוודיה, איטליה ואירלנד ביטלו לאחרונה את בחינות הבגרות במקצועות ההומאניים. האינפלציה באנגליה גואה, והמלחמה באוקראינה פגעה בבטן הרכה של שוק ההון, מה שהוביל לקיצוצים מידיים בתחומי התרבות. בכל אירופה מוסדות תרבות חוששים שמשבר האקלים יפגע בהם תקציבית".
שני התחומים המרכזיים שהאיחוד האירופי מעוניין להשקיע בהם בקרוב הם אמנות הקשורה במשבר האקלים ומעודדת התערבות פעילה, ותרבות הקריאה. "הנושא של תרבות הקריאה קרוב ללבי", אומרת שביט. "בשבדיה הוקצו מיליוני יורו להחזיר ילדים בגיל הרך לקריאה. ואני חושבת על הספרות העברית, שנועדה קודם כל לקהל קוראים עברי, ועל הקהל הזה צריך להילחם. ספרות יוצרת שיחה, אמפתיה כלפי האחר, מחשבה ביקורתית, יצירתיות.
