לפני הסורגים: האירני שהופך דרמות לסרטי מתח
לפני הסורגים: האירני שהופך דרמות לסרטי מתח
ב"הגיבור" החדש והמצוין, על נאשם המחפש גאולה, מתערבבים חיי הדמות הבדיונית בחיי היוצר, שעשוי להיזרק בעצמו לכלא
סרטיו של אסגר פרהדי האיראני נדמים כדרמות משפחתיות: הזוג המתגרש ב״פרידה״, זוג שחקני התיאטרון ב״הסוכן״ וכעת ב”הגיבור״, סרטו האחרון שעלה השבוע בארץ, גבר גרוש שנע בין ארוסתו, בנו, אחותו, גיסו האחד וגיסו השני בניסיון להשיב את חייו למסלולם. אבל בכל הסרטים האלה, כשעל ״פרידה״ ו״הסוכן״ הוא כבר זכה פעמיים באוסקר לסרט הזר, מתגלה הכישרון האמיתי של פרהדי כתסריטאי: הוא בעצם כותב דרמות מסתורין בלשיות. והבלשים בסרטיו הם הצופים, שנמצאים במצב של ספק שמחייב אותם ללקט ראיות ולשפוט את גיבוריו של פרהדי, לרגעים לכף זכות ולפעמים להרשיע אותם.
לדמויות בסרטיו של פרהדי יש חטא קדמון וזה הפגם שיפיל אותן, ושיגרום להן להרגיש שמסלול הנפילה שנקלעו אליו הוא גזירת גורל, עונש על משהו מהעבר.
רחים, גיבור ״הגיבור״, יוצא מהכלא לחופשה. הוא בכלא בגלל חוב שלא שולם, והחוב הזה בעצמו הוא עונש על כישלון נישואיו הקודמים. נדמה שלרחים אירע נס: הגיע לידיו תיק עם מטבעות זהב שיעזור לו לשלם חלק ניכר מהחוב ויביא לשחרורו מהכלא. אבל רחמיו של רחים מתעוררים והוא מחליט למצוא את הבעלים של התיק ולא למכור את תכולתו. המעשה הטוב הופך אותו לגיבור תקשורתי, למישהו שרשויות החוק והתקשורת שמחות להציג בתור הפנים היפות של איראן. אבל בכל סצנה הולך ומתהדק סביב צווארו של גיבורו, שקר אחד שסיפר המסבך אותו במסכת של צרות.
פרהדי הוא אחד התסריטאים הגדולים שפועלים היום. ״הגיבור״ שלו הוא מלאכת מחשבת של בניית דמות וטוויית סיפור, ומה שנראה לנו ברור בתחילתו נהיה מסתורי בהמשך. מסרט קפקאי על עינוי דין, ״הגיבור״ הופך לסרט על האופן שבו אנו שופטים ומקטלגים בני אדם ומשנים את תפיסתנו על פי נתונים שמתגלים בפנינו. האם הגיבור אכן גיבור או שמא נוכל; והאם שמועה אחת ברשתות החברתיות מספיקה כדי לשנות את האופן שבו אנחנו שופטים אדם? לכן, כשפרהדי בעצמו נתבע על ידי סטודנטית שלו, שהאשימה אותו שגנב ממנה את הרעיון לסיפור, פתאום הוא עצמו הפך לגיבור סרט פרי עטו, וראה איך ידיעה אחת הופכת אותו מגיבור לנבל, ממאסטר לבמאי שנוי במחלוקת. האם פרהדי גנב את הסיפור ללא קרדיט או תשלום? בית המשפט יכריע. אך ספק אם יש כיום במאי שהיה יכול לקחת סיטואציה כזאת ולבנות אותה לסרט שכולו מתח, הפתעה והטלת ספק.
בתוך כל זה נמצאת גם המציאות האיראנית. אף שפרהדי מזגזג בעשיית סרטים גם מחוץ למולדתו , סרטיו הטובים ביותר הם אלה שהוא עושה בבית, והסיפור הזה כולו איראני: חוק שמכניס בעל חוב לכלא ומשחרר אסירים אחרים תמורת כופר, החיפוש אחר כבוד והבריחה מנידוי, שחשובים לגיבור יותר מאשר האמת והצדק. אבל בתוך מציאות ספציפית, הדילמות לא רק אוניברסליות אלא על־זמניות: זה סיפור על אדם פגום, שמנסה לתקן את מעשיו ומגלה שהחיים שלו הם כלא, לא משנה איפה הוא נמצא ומה הוא בוחר.
