ממנהרות עזה ועד פריחות בפרובאנס: פסטיבל דוקאביב חוזר
ממנהרות עזה ועד פריחות בפרובאנס: פסטיבל דוקאביב חוזר
פסטיבל הסרטים התיעודיים דוקאביב שייפתח מחר מייחד מקום ל־7 באוקטובר עם סרטים וסדרות שנעשו בסמוך לאירוע ובהשראתו. בצדם תוצג קשת רחבה של הפקות אחרות מהארץ ומהעולם, כולל סרטים על מסעות פליטים מאוקראינה, חברות עם לוטרה מסקוטלנד וחנות חזיות קטנה אחת מיפו
אחרי 7 באוקטובר הנושא היחיד שעניין כאן רבים הוא מה שקרה באותו יום. לכן ראוי שפסטיבל דוקאביב ה־26 יתייחס לנושא. בערב הראשון שלו מחר הוא יציג את שני הפרקים הראשונים של "שבויים", סדרה של דוקי דרור ואיתי לנדסברג נבו, על מקרים קודמים של משא ומתן שניהלה ישראל עם ארגוני טרור סביב פדיון שבויים, אולי כרמז עבה לעסקה לשחרור החטופים בעזה, שמתמהמהת אך חייבת להתרחש כבר.
בעשרת ימי הפסטיבל יוקרנו גם "רסיסים" - ארבעה סרטים קצרים שהופקו ביוזמת ובתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ונוצרו כתגובה מיידית לאירועים. לאחר ההקרנה יתקיים שיח עם היוצרים על משמעות התיעוד בזמן שהעצבים עוד חשופים.
אבל בפסטיבל בסינמטק תל אביב יציגו בתחרות הישראלית והעולמית גם סרטים ממיטב העשייה המקומית והבינלאומית שירחיקו את מבטנו למחוזות אחרים. בין הסרטים הבולטים סרטו של לירן עצמור "ספיר" על ספיר ברמן, שופטת ליגת־העל בכדורגל, שהודיעה לעולם שהיא אשה ונאבקה על שמירת עבודתה כשופטת במגרש תוך כדי התהליך של התאמה מגדרית; דרך "הדונם של סבתא" על הקומיקאי ירמי שיק בלום ואבא שלו שיוצאים להשיב את ירושתם היחידה - דונם וחצי בשטחים שנכבש על ידי מתנחלים; ועד "מצטער / לא מצטער" על לואי סי.קיי, הסטנדאפיסט שנפל ממעמדו בשל האשמות בעבירות מין וקם חזרה, וסרטים מחו"ל על האמנים פרידה קאלו ו"הרולינג סטונז". כמו כן תתקיים הקרנה לזכרה של הדוקומנטריסטית הפורה נילי טל. בין הסרטים הבולטים בפסטיבל:
"שבויים". סדרה, שתשודר בהמשך בכאן 11, עוסקת בתהליכי המשא ומתן שנעשו כאן במשך חמישה עשורים לשחרור חטופים ישראלים. בשני הפרקים שישודרו בערב הראשון של הפסטיבל, מספרים על שחרורם של חיילי הנח"ל במלחמת לבנון הראשונה, בתחילת שנות השמונים, שנשבו על ידי הפת"ח והועברו גם לסוריה לתקופה מסוימת. מדהים לשמוע עד כמה האמירות של המנהיגים אז דומות לאלה של היום, עד כמה שהאירועים חוזרים על עצמם ורק מחמירים. אך יש גם הבדלים: החטופים כיום הם אזרחים וחיילים שלא נחטפו בזמן מלחמה, וההנהגה אז רצתה בשחרורם, גם אם הקשתה עורף, ויש עוד עניין, במשא ומתן היתה מעורבת אשה — איזה חידוש. המלכה דינה, אשתו לשעבר של מלך ירדן חוסיין, שבעלה סלאח תעמרי היה שבוי של ישראל באותו זמן, עשתה הכל כדי שתהיה עסקת חילופי שבויים, והרבה בזכותה זה קרה.
4 צפייה בגלריה
“שבויים". הדמיון להיום מצמית
(צילום: ירון שיין איתי דרור הדר גיברלטר, באדיבות דוקאביב)
"תמיכה מלאה". אם כבר נשים, הסרט היפה של מיכל כהן על חנות חזיות קטנה בשדרות ירושלים ביפו עם שלל מידות וצבעים מפגיש את הצופות והצופים עם אחת הסיטואציות היותר מציקות בחייה של אשה - קניית חזייה טובה. הוא מראה מה קורה בחנות שבה המוכרת יוצרת קשר ייחודי ומעניין עם כל קליינטית וקליינטית. כל חזייה והאשה שבאה בעקבותיה, כל אשה והמטען הרגשי שהיא סוחבת איתה.
"אפריל בפריז", סרטו של דיוויד בוארטו, מרחיק לא רק מישראל אלא גם אל צרה קודמת שפקדה אותנו ואת העולם כולו — מגפת הקורונה. אפריל היא ילדה בת 5, בתו של הבמאי, שמגיעה מבריטניה לצרפת, מקום שבו אפילו לא יודעים להגות את שמה, והיא לא רוצה להיות בו. לא עוזר שהיא נופלת על תקופה שבה אסור לה לצאת מהבית ועליה לשמור על ריחוק חברתי. הפתרון שנמצא הוא לנסוע לדרום צרפת, לסבא רבא שלה, ולגלות שם את הדברים הקטנים והיפים של העולם. אפריל היא התגלמות תופעת הפליאה וההתפעמות הילדית, שכל כך עצוב שנעלמת עם הזמן, אבל חוזרת ולו לשעה קלה בצפייה בסרט.
"מהמראה האחורית". עוד דבר שהעסיק את העולם בשנים עברו ואמור להמשיך ולהעסיק אותו הוא מלחמת רוסיה־אוקראינה. בסרט הזה הבמאי הפולני מאצ'ק המלה נוהג בוואן צפוף בפליטים אוקראינים שהוא מעביר את הגבול לפולין. התצלומים הם בעיקר מתוך הוואן, שבו נוסעים מתחלפים. השיחות נעות מהקשה, כמו תיאור זוועות של אם שנזכרת במה שעברה, ועד הסתמי, כמו תיאור התפריט של פרה שמגדלת אחת הנוסעות שאוהבת לאכול לחם עם מיונז. המצלמה גם מתעדת את מה שנשקף מתוך הרכב, במראה האחורית שלה, ערי רפאים, טנקים שרופים וקורבנות היומיום של המלחמה המתמשכת הזאת (סרט נוסף בפסטיבל שעוסק באוקראינה אבל גם בישראל וראוי מאוד לצפייה הוא הסרט הישראלי "טיסה 1812: לגלות את אמא").
4 צפייה בגלריה
“מהמראה האחורית". מלחמת רוסיה־אוקראינה ממבטו של הנהג שמסיע פליטים
(צילום: Affinity Cine, באדיבות דוקאביב)
"בילי ומולי: סיפור אהבה". סרטו של צ'רלי המילטון ג'יימס הוא מהפקות הטבע שנשיונל ג'יאוגרפיק מצטיין בהן. כל פריים יפהפה וגם הסיפור מוגש ברגש. במרכזו זוג מבוגר, שעבר לגור באי בסקוטלנד והגבר שבזוג יוצר קשר עם לוטרה. גם הצינים שבין הצופים ימצאו את עצמם מתרככים. בילי, סוזן והכלב שלהם ג'ייד עברו לגור באי קפוא ויפה, כד לרומם את רוחו השפופה של בילי, אך מי שמצליחה לעשות את זה היא לוטרה שהוא משקם את חייה וקורא לה מולי. היחסים שנרקמים ביניהם יפים, היא אפילו זוכה ל־WiFi במלונה שלה, דבר שאין לאשתו, וכמובן שבא היום שבילי ומולי צריכים להיפרד.
4 צפייה בגלריה
“בילי ומולי: סיפור אהבה". נשיונל ג’אוגרפיק במיטבו
(צילום: National Geographic Charlie Hamilton James, באדיבות דוקאביב)
"אבי נשר: מילים להחלפה". סרטו רחב היריעה של יאיר רוה (מבקר הקולנוע של “כלכליסט”) שיפתח את הפסטיבל מלווה את הבמאי הוותיק אבי נשר. הסרט התיעודי הזה מבוסס על עשרות שעות של ראיונות איתו ומנסה להתחקות אחר הבמאי שבין יצירותיו נמצאים נכסי צאן ברזל כמו "הלהקה", "פעם הייתי", "הסודות" ורבים אחרים. בגיל 71 מספר הבמאי על הניצחונות והאתגרים שלו ומדוע כל הסרטים שלו אישיים מבלי שיהיו אוטוביוגרפיים.
