"מי שישתה את היין לא צריך לדעת שבבציר זינקתי לשוחות"
"מי שישתה את היין לא צריך לדעת שבבציר זינקתי לשוחות"
היינן הבכיר איתי להט מתעקש למקם את הכרמים שלו בגליל העליון המטווח ולא לעשות מזה עניין, כי "תמיד יש משהו: משברים במשפחה, בעיות בריאות, ועכשיו מלחמה". תחת אש הוא מייצר אחדים מהיינות הטובים ביותר: לבנים שמתחזים לאדומים ואדומים שמתחזים ללבנים. רק אל תעליבו אותו ותכנו אותם "קלילים"
איתי להט מסרב להתלונן. "כל עונת בציר היא רצף של אסונות: בצורת, סופות חול, הפעם זו מלחמה. לא הראשונה שלי, אגב". להט (52) גדל בראשון לציון. "בחופש הגדול עבדתי ביקבי כרמל מזרחי ובהפסקות היינו מתגנבים למחסן ומשתכרים". אחרי לימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות, ששולבו בעבודה במכון היין הישראלי, עשה שני תוארי יין באוסטרליה: "יקבי ברקן שלחו אותי על חשבונם. באותה תקופה לא היו הרבה ייננים, ואם היית בחור צעיר וחרוץ ועוד אחרי לימודים בפקולטה — זה בהחלט הספיק למימון שלהם". כשחזר, בשנת 2000, השתלב כאגרונום ראשי ויינן היינות הלבנים ביקב ונשאר בו שמונה שנים. על הדרך הספיק ללמוד גם מינהל עסקים.
אחרי שעזב את ברקן, שימש כיועץ בלא מעט יקבים, עבודה שהוא ממשיך לעשות, גם אם בהילוך נמוך יותר, עד היום. בין השאר, ייעץ ליקבי אורטל (היום תל שיפון) ודומיין סרור ברמת הגולן, צובה בהרי ירושלים וכישור בגליל התחתון. כישור גם הפך בהמשך לביתו של מותג היין הפרטי שלו. בשנה האחרונה חזר, יחד עם אבי פלדשטיין, לברקן כמנהל מקצועי של תחום היין. ייעוץ, הוא מסביר, "זה ליווי מלא של כל ההחלטות ביקב: מהגידול ועד הביקבוק. דרך הבציר, הייננות ולפעמים אפילו שיווק ומיתוג. ביקבים לא כשרים גם דרכתי לפעמים פיזית על הענבים כשהיה צריך".
יועץ לא יעשה בסוף את אותו יין לכל הלקוחות שלו? הרי זה אדם אחד עם טעם אחד.
"בכל מקום שהגעתי אליו, רציתי להבין את האהבות של האיש שאיתו אני עובד, את הצרכים של היקב ואת יכולות הטרואר המקומי. המטרה היתה להעצים, להוציא יותר מהפוטנציאל בתוך סט ההעדפות של בעל הבית. זו אחת הסיבות שאחרי כמה שנים החלטתי לעשות את היין שלי לעצמי, כדי שיהיה מקום שבו אני לא מעצים את בעל הבית או מנגן בס בלהקה אחרת — אלא גיטרה מובילה בלהקה שאני הקמתי".
ב־2012 החליט להט להשיק את המותג הפרטי שלו תחת השם "להט" והתמקם ביקב כישור, כשהמטרה היא להקים בסופו של דבר יקב משל עצמו בגליל המערבי. "זה לוקח הרבה זמן, ובטח שעכשיו אין עם מי לדבר".
בתחילת הדרך ייצר 1,500 בקבוקי יין לבן בסך הכל, ועכשיו הוא כבר מגרד את ה־40 אלף. עדיין, יקב בוטיק קטן יחסית במונחים מקומיים. הוא מייצר שלושה יינות אדומים ושלושה לבנים. להט מייצר את יינותיו מענבים המגיעים מהגליל העליון המערבי, ממש מאזור הלחימה. אזור שרק לאחרונה הוחרג על ידי עמותת הייננים מהגליל העליון הכללי. "מכיוון שזה אזור שרובו דרוזי", הוא מסביר את ההפרדה, "אין בו הרבה כרמי ענבים אלא בעיקר זיתים, כך שאין ולא יכול להיות הרבה יין מהאזור הזה. רוב פני השטח שלו פשוט סלעיים מדי ואי אפשר לעבד עליהם גפנים".
הכרמים שלך הם באזורי לחימה. איך שורדים?
" יורים עליי אבל זה לא מעניין", הוא עונה בלקוניות. "מי שישתה את היין שלי בעוד שנים, אני מקווה שלא יזכור שהייתי צריך לזנק לשוחות בזמן הבציר. היין ייבחן בסוף כיין. אף אחד לא יגיד 'זה טוב בהתחשב בכך שהיתה מלחמה'. אנחנו מתמודדים עם חמסינים וסופות חול, משברים במשפחה, בעיות בריאות, ועכשיו עם מלחמה. בכל שנה יש אתגר, השנה גם יורים".
וכן, גם לו נשרפו 10 דונמים, אבל הוא מסרב להתרגש, או לעזוב את הר חלוץ שבו הוא גר עם זוגתו וילדיהם. "זה לא ציונות, זה החיים", הוא אומר. "אם יש לך אלטרנטיבה שמשפרת את חייך, אתה תבחן אותה. לא ראיתי כזו כרגע. השאלה 'מה זה החרא הזה?' עוברת לי בראש, אבל היא שם כבר מההפיכה המשטרית".
יין זה לא אסקפיזם טהור?
"לא. יין הוא החיים עצמם. אם אדם מחליט שהוא בתקופה הזו סגפן שחי על לחם ומרגרינה בלי ספר או מופע תרבות — אני מאוד מעריך אותו. אבל אם הוא מתיישב לאכול ארוחה שהוא העדיף שתהיה טעימה, היין הוא חלק מהארוחה הזו".
יין זה החיים? אתה לא קצת נסחף?
"מרגע שאתה עושה דברים מעבר להישרדות, יין הוא חלק מזה. כל אדם שאוכל מעניין אותו — יין הוא חלק מזה".
להט מייצר יינות ומיישן אותם באמפורות: כדי חרס ענקיים שנהנים ממיטב הטכנולוגיה המודרנית אך עדיין מספקים ליין את המיטב שאותו נתנו גם בימי קדם - פעפוע איטי של חמצן המבגיר את היין לאט ומשביח את טעמו.
האדומים שלו רוצים להתנהג כמו לבנים, כלומר להיות קלים לשתייה ולא מכבידים והלבנים מנסים להתנהג כמו אדומים, כלומר רציניים ומורכבים ופחות קלילים, "עם תיקון קטן", הוא מתקומם לרגע. "זה לא קליל. כמו בחיים — אין קליל. אני לא רואה סרטים קלילים ולא קורא ספרים קלילים ולא מייצר יינות קלילים. למילה קליל יש אוריינטציה שלילית", והוא מצליח באמת לייצר יינות מורכבים אבל לא כבדים בעיקר מזנים דרום־צרפתיים כמו סירה, גראנש ומורבדר באדומים ורוסאן ומרסאן וגרנאש בלאן בלבנים, כי לטענתו "אי אפשר לייצר בארץ סוביניון בלאן או ריזלינג לבנים וגם לא קברנה סוביניון או מרלו אדומים שיהיו אבני דרך עולמיות". וכשהוא נשאל למה יין לא צריך להיות כבד, הוא מסכם ש"בקבוק יין טוב הוא בקבוק יין ריק".
היינות של להט
להט לבן 2023. דוגמה מצוינת למה שלהט רוצה להשיג: יין לבן “כמו אדום”. עשיר ועמוק ומורכב אבל לרגע לא מכביד, אלכוהולי או מעיק. בלנד של ענבי רוסאן, ויונייה ומרסן. יין לבן שיתמודד יפה גם עם בשר, בטח עם עוף או כבש. 120 שקל. כשר
לייבו 2022. בלנד דרום־צרפתי קלאסי של ענבי גרנאש, סירה ומורבדר. יצירת מופת קטנה של אחד היינות האדומים הישראליים הכי טובים ששתיתי. יין עדין, מורכב ועשיר, אדמתי ומתובלן, בלי צורך בעוצמות מיותרות.150 שקל, כשר
להט סירה 2023. יין סירה מפתיע ממש. לא כבד, לא עוצמתי, לא מלא בדאווין, עם חומציות מרעננת נהדרת, עדינות אין קץ ועדיין אינספור שכבות טעם ועניין. 180 שקל, כשר
