"קרלה ברוני אמרה לי: 'נלי, אני רואה את זאוס'"
האמנית הישראלית המצליחה נלי אגסי יצרה מיצב מרהיב בהשתתפות ברוני, הדוגמנית והזמרת הצרפתייה, למותג היוקרה האיטלקי טוד'ס. הפרפורמנס מציג את אשת הנשיא הצרפתי לשעבר כאלה או לוחמת קדומה, השמלה מורכבת משאריות עור שנתפרו מחדש בעבודת יד. “כאמנית אני מעריכה יצירה ידנית”, אומרת אגסי, “התפירה היא מטאפורה לחיבור וריפוי”
אורחי תצוגת האופנה לסתיו־חורף 25’־26’ של מותג היוקרה האיטלקי טוד’ס (Tod's), שהתקיימה בחודש שעבר במילאנו, התעכבו על מיצב אמנותי מרהיב של האמנית הישראלית הבינלאומית נלי אגסי. הזמרת והדוגמנית קרלה ברוני, רעייתו של נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, ניצבה לפניהם לבושה שמלה שנתפרה בקפידה מרצועות עור בגוני חום, שוליה הענקיים מתפרסים על פני החלל, בידיה מחט ענקית מעץ באורך 1.60 מטר שבקוף שלה הושחלה רצועת עור. שעה שלמה היא עמדה שם נישאת מעל כולם — על כן מיוחד שנבנה בעבורה והוסתר על ידי השמלה — כמו אלה או לוחמת קדומה, נטמעת בחלל כמו היתה חלק ממנו. אגסי מספרת שהתבדחה איתה. "נלי, אני רואה את זאוס", קראה לעברה.
1 צפייה בגלריה
קרלה ברוני בשמלה של נלי אגסי למותג האיטלקי טוד’ס. "היא עמדה במקום שעה שלמה. אני יודעת כמה זה קשה"
(צילום: באדיבות טודס)
המיצב היפהפה הזה הוא דיאלוג ויזואלי בין עבודת קראפט לאמנות עכשווית, מחווה לעבודת היד המזוהה עם מותג היוקרה האיטלקי הוותיק מאז היווסדו ב־1900, העוברת מדור לדור. החברה נשלטת על ידי משפחת דלה ולה המייסדת, ומאז 2021 תאגיד היוקרה LVMH מחזיק ב־10% ממנה. ב־2023 החזיק המותג 444 חנויות ויש לו כ־5,000 עובדים. הכנסות החברה ב־2023 הסתכמו ב־1.127 מיליארד יורו.
“קיבלתי מייל וחשבתי שזה ספאם”
אגסי, המתגוררת ב־14 השנים האחרונות בשיקגו עם בן זוגה וילדיהם, יוצרת וידיאו ארט, מיצבים ומיצגים, ומשתמשת בטכניקות של רישום ופיסול, רקמה ובגוף עצמו ככלי מרכזי לביטוי אמנותי. העבודות שלה הוצגו, בין השאר בטייט מודרן בלונדון, במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב, ונמצאות גם באוסף מוזיאון האמנות של שיקגו, אחד המוזיאונים הגדולים בארה"ב. יש ביצירותיה קשר לאדריכלות, בעיקר ביחס שבין הגוף שלה לחלל ולקירות, היא פונה לצופים באופן ישיר ומופיעה בהן בעצמה.
זו אינה הפעם הראשונה שהיא מתייחסת לדימוי השמלה. לאורך השנים הופיעה שמלה בעבודות שלה, למשל המיצג "שמלת קיר" מ־2002 במשכן לאמנות עין חרוד שבו עמדה במרכז חלל הגלריה כשלגופה שמלה בצבע עור והיא תופרת אליה מאות רצועות בד שנתלו על קירות הגלריה. או פרפורמנס השמלה הסרוגה מצמר אדום בתערוכה קבוצתית במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ב־2004. השמלה הזאת הוצגה אחר כך גם בבוטיק של המעצבת הצרפתייה סוניה ריקל בפריז.
אומנם הפעם לא היתה זו אגסי בפרפורמנס עצמו, אבל גם כאן בחנה האמנית את גבולות הגוף, את היחס בין הגוף הנשי לחלל והשמלה כמו נהפכה לאלמנט אדריכלי. "העתקתי את האופן שבו אני עובדת בעולם האמנות לעולם האופנה", היא אומרת בשיחה טלפונית. "אני יכולה לרקוד בין שני העולמות בקלילות. לקחתי את מה שאני עושה כבר 30 שנה ותרגמתי את זה לעולם אחר".
הכל החל כשקיבלה מייל מהחברה. "חשבתי שזה ספאם", היא צוחקת, אבל עד מהרה הבינה שזה אמיתי והחלה לחקור את המותג לעומק. "העבודה הכל כך איכותית היא לא רק החומרים, אלא גם אופן התפירה. כשהייתי במילאנו פגשתי את הארטיזנים שתפרו את השמלה. מבחינתי זו היתה פסגה". ואכן השמלה מגלמת בתוכה טכניקת תפירת טלאים מוקפדת המתכתבת עם השפה האסתטית של המותג ושל הקולקציה.
התהליך כולו נמשך ארבעה שבועות מהעיצוב ועד התצוגה. "הם שלחו לי חומרים לשיקגו כדי שארגיש את האיכות המופלאה, אני עשיתי רישומים ושלחתי היישר מהסקץ' בוק. בלי פרזנטציות מפונפנות, ישר מהבטן. ככה הם אהבו את זה. את מתיאו תמבוריני, המנהל האמנותי של המותג, פגשתי רק ביום התצוגה, אבל התכתבנו כל הזמן. היה בינינו מין קשר פואטי".
מה ההבדל בין עבודת אמנות שלך למוזיאון לעבודה בעולם האופנה?
"כשאני עובדת על תערוכה במוזיאון אני קוראת לדרך העבודה שלי הביוגרפיה של חלל התצוגה. אני חוקרת את החלל ומגיבה עם העבודות. פה זה אותו תהליך, פשוט במקום החלל אני חוקרת את המותג. למדתי את הדברים שמסמלים את טוד’ס — האיכות, החומרים עבודת הידיים, הקראפט – ותרגמתי אותם לעבודה. ביקשתי מהם להשתמש בשאריות חומר שמהן אבנה מחדש יופי ואסתטיקה. משהו שכביכול אמורים לזרוק לפח, השמשתי מחדש".
ספרי על הבחירה בברוני ועל העבודה איתה.
"לא ידעתי שזו תהיה ברוני. טוד’ס פנו אליה. כשעבדנו יחד אמרתי לה שהיא צריכה להקרין את עצמה, את היופי הפנימי שלה החוצה – שאי־פעולה היא הפעולה. היא עמדה במקום במשך שעה שלמה. כמי שבדרך כלל עושה את הפרפורמונס בעצמה, אני יודעת כמה זה קשה. היא היתה מקצועית וקשובה ועם חוש הומור. אם בפרפורמנס שלי, האינטימיות והמבוכה הן חלק מהחומריות של העבודה, תהיתי מה זה אומר שדוגמנית חווה את הדברים האלה ואיך היא תוכל להכיל את זה. היה לי חשוב שזו תהיה מישהי שתביע עוצמה. שמחתי שלקחו מישהי מבוגרת יותר, עם ניסיון חיים. קרלה מייצגת את עולם האופנה, אבל גם מביאה ניסיון מקצועי וניסיון חיים. זה מה שמשמעותי מבחינתי. נכנסתי למשחק הזה והייתי צריכה להתמודד עם מותג, שזה אומר סלבס".
"כאמנית אני מעריכה יצירה ידנית", היא אומרת. "הטכנולוגיה המתקדמת, AI למשל, היא אולי כלי אבל אינה יכולה להחליף את האמן. העמידה השקטה של הפרפורמר מכבדת את המסירות הזאת לקראפט ויוצרת רגע אינטימי של התבוננות בתוך האנרגיה הדינמית של תצוגת אופנה. זו מחשבה מדידטיבית. האקט של התפירה נהפך למטאפורה לחיבור וריפוי".
"מחויבות עכשווית לקיימות"
"החומר הוא אלמנט מרכזי בעבודות שלי", היא מוסיפה. "אני נמשכת להיסטוריה של חומרים ולתפקיד המסורתי שלהם. המשיכה הזאת באה לידי ביטוי גם בעבודה הנוכחית: המורשת של המותג בעבודות עור והמחויבות העכשווית שלו לקיימות. כמרצה ב־School of the art institute of Chicago גם אני מלמדת את התלמידים שלי להיות יצירתיים בכל הנוגע לשימוש בחומר. אני מעודדת אותם להיות אלכימאים מודרניים ולהפוך חומרים קיימים לצורות חדשות של יופי. והפילוסופיה הזאת מתחברת להשפעה של מותגי היוקרה בעולם האופנה על העולם ועל צריכה בת־קיימא".
"בעולם שבו ההשפעה של AI הולכת וגדלה, מגע יד אדם הופך יותר ויותר יקר ערך", היא מדגישה. "חוסר השלמות שהוא תוצאה של עבודת יד, מוקפדת ככל שתהיה, הוא למעשה הזדמנות ליצירה ייחודית ולשפה אמנותית אינדיבידואלית ואותנטית שאף אלגוריתם לא יכול לחקות אותה. מבחינתי זה עולם חדש של אפשרויות ויצירתיות, שיש לי מה ללמוד ולקבל השראה ממנו, ושאליו אני יכולה להביא את כל הניסיון המקצועי והאישי שלי”.
