הכורם הראשי של יקב הרי הגליל: "למזלי המילואימניקים שומרים לי על הגפנים"
הכורם הראשי של יקב הרי הגליל: "למזלי המילואימניקים שומרים לי על הגפנים"
מה עושים כשמחלקה של טנקים מתמקמת באמצע הכרם? ברק וסטריש, הכורם הראשי של יקב הרי גליל הנהדר, שהכרמים שלו נמצאים בתוך אזור הלחימה הסוער בצפון, מסרב להתרגש, להיבהל או לעזוב. הוא משגיח על הגפנים מנזקים של חיזבאללה וגם של צה"ל, מתנדב בכיתת הכוננות ביפתח, ומתעקש להיות אופטימי: "אני אזמור כשהגפן תהיה מוכנה, אולי עד אז יהיה הסדר מדיני או שצה"ל יאפשר"
"יכול להיות שיקפיצו אותי ואז אצטרך לנתק את השיחה בבוטות", מזהיר אותי ברק וסטריש בתחילת שיחתנו. וסטריש (52) הוא הכורם ראשי של יקב הרי גליל וגם חבר בכיתת הכוננות של קיבוץ יפתח. היקב הגלילי הגדול ביראון הוא הקרוב ביותר לגבול הלבנוני, "בין 500 ל־800 מטר מהגדר, תלוי מאיפה אתה מודד". הכרמים שלו שוכנים לא רק בגליל העליון בסביבת היקב אלא נושקים ממש לגבול שהוא כרגע, כידוע, חזית מסוכנת. היקב מקבל את ענביו מ־1,300 דונם של כרמים, 950 מהם באחריותו הישירה של וסטריש. יש כרמים במשגב עם, מנרה, יפתח, רמות נפתלי, מלכיה, יראון וכרם ניסיונות בחוות מתתיהו ליד ברעם. "הכרמים במשגב, מנרה ומלכיה ממוקמים 6 מטר מהגדר, זה אומר שיש גדר גבול, כביש מערכת ואז גדר הכרם. הכרמים הכי רחוקים נמצאים 2-1.5 ק"מ מהגדר בחוות מתתיהו. הכל אזור לחימה", הוא אומר.
יקב הרי גליל הוא אחד היקבים האהובים עליי בישראל. לא רק בגלל יינותיו המשובחים והמבנה היפהפה שלו שמזכיר לי תמיד מין סאונה הפוכה. זה אפילו לא רק בגלל מחויבותו העמוקה לטבע סביבו ולחקלאות בת־קיימא. יש ביקב הגלילי הגדול הזה משהו מאוד צנוע, לא מתנשא ובעיקר מקומי מאוד, כמעט שורשי. אני טועם מהיינות שהגיעו עם מנהל המכירות שעל כתפו רובה, ופתאום השמות שלהם עושים לי קווץ' בלב: סוביניון בלאן (מהטובים שיש אצלנו) מיראון, קברנה פרנק וקברנה סוביניון ממשגב עם, סירה ומרלו ממנרה.
יין הוא חלק חשוב מהחקלאות הישראלית אבל הוא גם סמל, לשמחה והמשך החיים, ולפולחן דתי שחשוב לרבים. אך הגפנים (כמו התאנים והזיתים) הן גם סמל לאותו צוּמוּד מפורסם ששכנינו הפלסטינים מקדשים כל כך, ובצדק, וכך גם אנחנו צריכים לעשות, אם חפצי חיים אנחנו. צומוד חקלאי לפחות. לכן השיחה עם וסטריש הלקוני והשקול, שאינו מתרגש כמעט מדבר, עשתה אותי קצת יותר אופטימי.
וסטריש מספר איך מתנהלת העבודה בכרם בימים אלו: "כרגע בשביל לעבוד בכרמים צריכים לבקש אישור מהצבא בכל ערב, וזה יכול להשתנות אפילו כמה שעות לפני. קורה גם שמוציאים אותנו באמצע. כל העבודה מתנהלת בסימן שאלה".
יש נזקים פיזיים לכרמים?
"יש מקומות שיש בהם קצת נזקים אבל הם מינוריים. נזק לגדרות, לא לגפנים. אולי הם קרובים מדי לגבול, אז מפספסים אותנו. חיזבאללה מחפש את הצבא. במקום שהוא לא רואה צבא, אין לו מה להפגיז. אני מעריך שיש כרמים של אחרים שנגרם להם נזק".
לווסטריש חשוב לציין לטובה את ההתנהלות של צה"ל. "הצבא משתדל מאוד לא להרוס את הכרמים. שבילים ואספלט נוכל לתקן בשש אחרי המלחמה. חשובה לנו מאוד איכות והגפנים עצמן, שיהיו בריאות. בגלל ההתמקדות של היקב בגידולים בני־קיימא כשלא נוגעים בגפנים, זה יותר טוב. באחד הכרמים היתה מחלקה של טנקים שישבה ממש במרכז הכרם. התמזל מזלי והיו שם בצוות שני חקלאים מילואימניקים שמבינים עניין. הדבר הראשון שהם אמרו לי כשבאתי לבקר ונתתי להם את המשרדים שיהיה להם חם: 'אנחנו מכירים, יודעים ושומרים. את השבילים אנחנו נטחן לך אבל לגפנים לא נתקרב אם אין אירוע חירום'".
"אני לא אתפשר על עבודה חלקית או מחורבנת. אני מחכה ליום שאפשר יהיה להכניס עובדים וכרגע אני עושה רק מה שאני יכול לבד
כמה אנשים יש לך בצוות הכורמים?
"כל הצוות זה אני ועוד אחד, והוא עכשיו במילואים. אי אפשר לקבל עובדים כרגע מסיבות ביטחוניות, אז לא עשיתי עבודות עונתיות - הכנה לזמירה, הדליה (העלאת זמורות הגפן על חוטי ברזל מהקרקע — ח”ג) של הכרמים אחרי הבציר. אני עושה רק מה שאני יכול לבד. מכיוון שאנחנו עובדים בשיטות בנות־קיימא אז, למשל, את הכרם הצעיר שנטענו במשגב שצריך לעשב לא עישבנו, אבל זה לא נורא כי גם בשוטף אנחנו לא מרססים עשבייה. למזלי, את רוב העבודות הספקתי לפני 7 באוקטובר. הזמירה היא העבודה הכי גדולה של העונה ואני מקווה שהעסק ייגמר ונספיק לזמור".
כשהוא לא מסתובב בכרמים ומוודא שהכל תקין, וסטריש משתתף בכיתת הכוננות ביפתח. "אנחנו שומרים על הקיבוץ כדי שכשהחברים יחזרו, יהיה להם לאן לחזור. למשל, מוודאים שהצבא לא עושה נזקים. ביפתח גרים כ־500 איש, עכשיו נשארו 15-14. חלקם כיתת כוננות וחלקם צוות חירום יישובי. מינהלות. אתמול היתה סתימה בביוב אז הלכנו והבאנו ביובית".
יפתח ספג פגיעות מסביב, וכבר קרה לווסטריש שהוא היה צריך להשתטח על האדמה בכרם.
אתה לא מת מפחד?
"לא. הייתי בצבא ביחידה מיוחדת, אז אולי זה מסביר. יש לי 'דפקה' בראש כנראה", הוא מחייך.
כמה זמן זה יכול להימשך לפני שתיכנס לבעיה רצינית בכרמים?
"כרגע אני שומר על קשר עם הקבלנים, ומחכה ליום שאפשר יהיה להכניס עובדים. אני אזמור כשהגפן תהיה מוכנה. אני תלוי בצה"ל, שיאשר. אני מאוד מקווה שיעשו את השיקולים וכן יאפשרו, אפילו בלילה עם פנסים. יש לפחות עוד חודש וחצי, ואולי עד אז יקרה משהו, הסדר מדיני או משהו כזה. אני מכין את עצמי. הציוד מוכן, העובדים מוכנים ומסכימים לבוא כשאקרא להם. כשיתקרב התאריך הספציפי, אני אתחיל לחשוב איך אני מתמודד מול צה"ל. אבל אני לא אעשה שום דבר שיפגע באיכות. אני לא אתפשר על עבודה מהירה, חלקית או מחורבנת רק כדי שנבוא, נעשה ‘וי’ ונגיד זמרנו".
